משנה כלאים ט י
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק ט · משנה י | >>
אותות הגרדין ואותות הכובסים, אסורות משום כלאים.
התוכף תכיפה אחת, אינה חבור, ואין בה משום כלאים, והשומטה בשבת פטור.
עשה שני ראשיה לצד אחד, חבור, ויש בה משום כלאים, והשומטה בשבת חייב.
רבי יהודה אומר, עד שישלש.
השק והקופה יח מצטרפין לכלאים.
אוֹתוֹת הַגַּרְדִּין וְאוֹתוֹת הַכּוֹבְסִים,
- אֲסוּרוֹת מִשּׁוּם כִּלְאַיִם.
- הַתּוֹכֵף תְּכִיפָה אַחַת,
- אֵינָהּ חִבּוּר,
- וְאֵין בָּהּ מִשּׁוּם כִּלְאַיִם,
- וְהַשּׁוֹמְטָהּ בְּשַׁבָּת פָּטוּר.
- עָשָׂה שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ לְצַד אֶחָד,
- חִבּוּר,
- וְיֶשׁ בָּהּ מִשּׁוּם כִּלְאַיִם,
- וְהַשּׁוֹמְטָהּ בְּשַׁבָּת חַיָּב.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- עַד שֶׁיְּשַׁלֵּשׁ.
- הַשַּׂק וְהַקֻּפָּה מִצְטָרְפִין לְכִלְאַיִם:
אותות הגרדין ואותות הכובסין, אסורות משום כלאים.
- התוכף תכיפה אחת אינה חיבור, ואין בה משום כלאים; והשומטה בשבת, פטור.
- עשה שני ראשיה בצד אחד - חיבור, ויש בה משום כלאים; והשומטה בשבת, חייב.
- רבי יהודה אומר: עד שישלש.
- והשק והקופה, מצרפין לכלאים.
אותות הגרדין, והכובסין - הם סימני האורגין וכובסי הבגדים, שהם עושים סימנים בבגדיהם, כדי שלא יתערבו. ואם יעשה סימן בחוטי צמר על בגד פשתים, או הפך, הרי זה כלאים.
ותוכף תכיפה אחת - להכניס חוט בשני בגדים כאחד, וכשימשכהו אדם נמשך במישור. והוא אומר ששני הבגדים ההם אינן מחוברים, ואם נטמא האחד לא נטמא השני, וזהו עניין שאמר אינו חיבור. ואם האחד מהם פשתן והשני צמר, אין בהם משום כלאים. והמושך מהם חוט בשבת, פטור ואינו קורע.
עשה שני ראשים כאחת - הוא שיתחבר שני קצות החוט מצד האחד, ויתחבר בגד לבגד, ויהיו שתי תפירות כמו זה:
אבל תכיפה אחת הנזכרת בתחילה היא כן בגד חוט:
ורבי יהודה אומר שאין לנו לחשוב שני הבגדים מחוברים כבגד אחד, ולדון עליהם אלו הדינין, עד שיתפור שלוש תפירות, וישקיע המחט בבגד שלוש שקיעות.
ומה שאמר השק והקופה מצטרפין לכלאים, רוצה לומר כשיקבוץ בגד צמר ופשתים, ויחבירם בחתיכת שק או קופה, שכבר החבירם אצל השק או אל הקופה קצתם עם קצתם, ויש להם קצת חיבור, ונעשה כלאים, ואסור ללבוש הבגד ההוא המחובר משניהם, וכן אמר בספרי, יחדו מכל מקום.
ואין הלכה כרבי יהודה:
אותות הגרדים. דרך הגרדים והכובסין לכתוב שם הבעלים על הבגד מעשה רוקם ואם הבגד של צמר והאותות של פשתן אסורות משום כלאים:
תכיפה אחת. תפירה אחת שתחב המחט בבגד פעם אחת אינו חיבור לטומאה ולטהרה שאם נטמא זה לא נטמא זה ואם הזה על זה לא הזה על זה:
ואין בה משום כלאים. דאם חוט אחד של צמר וחוט אחד של פשתן וחברן בתכיפה אחת:
והשומטה בשבת פטור. ולא הוי כקורע על מנת לתפור ב' תפירות של פשתן דחייב כדתנן בפ' כלל גדול (דף עג.):
שני ראשיה לצד אחד. כגון שתחב המחט והוציאו ושייר מן החוט וחזר והכניס ראש החוט הב' ונמצאו ב' הראשין לצד האחד וקשרו כדאמר גבי התופר ב' תפירות והא לא קיימא אמר רבה בר בר חנה שקשרן:
עד שישליש. שיכניס ויוציא ויחזור ויכניס ג"פ:
מצטרפין לכלאים. אם חתיכה של בגד צמר מחובר בשק וחתיכה של בגד פשתים מחוברת בקופה ותכף החתיכות זו בזו בב' תכיפות מצטרפין אע"פ שהן ב' כלים ולא אמרי' האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ואינן חבור ובסל ובקופה הוה בעי למימר בירושל' (הל' י) דשרי לפי שרגילין להחלק זה מזה יותר ומסיק דאסור ובאב ובנו מיבעיא ליה אם זה לבוש מאנין דעמר וזה מאנין דכיתן דההן בו נשוך כלומר שתכופים בב' תכיפות ודוקא היכא דנסב פיסקי דעמר ועגיל על תרוייהו כלומר שהקיף האב והבן בחגורה של צמר שלא יחלקו זה מזה משמע הא לא עגיל על תרוייהו פשיטא ליה דשרי דאינן חיבור:
ירושלמי (שם) מה ר' יהודה כר' אליעזר דתנן רא"א האורג ג' חוטין בתחלה ואחד על האריג חייב אמר עולא טעמא דר"א תמן ע"י שמלאכתו מתקיימת ברם הכא פחות מכאן מסתתר הוא רבי סימון בשם ריב"ל לא שנו אלא שק אבל סל לא אשכח תני הסל והקופה והשק מצטרפין בכלאים אהלים אין בהן משום כלאים רבי ירמיה בעי הוא ובנו מהו שיצטרפו בכלאים והיך עבידא האב לבוש מאנין דעמר ובריה מאנין דכיתן נסב פיסקי דעמר ועגיל על תרוייהון א"ר יוסי ההן בו נשוך רבי חגי בעי הוא עצמו מהו שיצטרף בכלאים היך עבידא היה לבוש ברדסין דעמר בחדא רגליה וברדסין דכיתן בחדא רגליה א"ר יוסי וההן בו נשוך (יד) עוד ירושלמי (הל' ד) אבוה דרב ספרא שאל לר' זירא מהו למיתן פריטין בגולתן ומקטרינון בחוט דכיתן ומהו למיתן פריטין לגו סדינא ומקטרינון בחוט דעמר א"ל חכים רבי לרב הונא [דר"ה אמר אסור] (דאסור) שמואל אמר מותר ר' יעקב בר אחא בשם רבי יוסי אמר מותר:
אותות הגרדיים - דרך האורגים והכובסים לרשום שם הבעלים על הבגד במעשה רוקם כדי שלא יתחלפו של א' בשל חבירו. ואם הבגד של צמר ואותות של פשתן או איפכא אסור משום כלאים:
תכיפה א' - תחיבה אחת שתחב המחט בבגד פעם אחת בלבד:
אינו חבור - לטומאה ולטהרה. ואם נטמא אחד מהם לא נטמא חבירו, ואם הזה על א' מהם לא הזה על חבירו:
ואין בה משום כלאים - אם א' של צמר וא' פשתים וחברם בתכיפה אחת:
והשומטה בשבת - על מנת לחזור ולתפור פטור, ולא הוי כקורע ע"מ לתפור שתי תפירות דחייב:
עשה שני ראשיה לצד א' - כגון שהעביר המחט פעם א' ולא העביר כל החוט והעביר המחט פעם שנית ונמצאו שני ראשיה לצד א' וקשרן, דאם לא קשר שני ראשי החוט יחד אינו מתקיים:
עד שישלש - שיכניס ויוציא ויחזור ויכניס שלשה פעמים. ואין הלכה כר"י:
השק והקופה מצטרפין לכלאים - אם חתיכת בגד צמר מחוברת לשק וחתיכת בגד פשתים מחוברת לקופה, וחברן יחד בשתי תכיפות מצטרפות, אע"פ שהן מחוברות לשני כלים, ולא אמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ואינן חבור. וה"ה אם מחוברים לשאר כלים דהוי דינן כמו שק וקופה:
[*והשומטה בשבת פטור. כתב הר"ב ולא הוי כקורע על מנת לתפור דחייב כדתנן במשנה ב פ"ז דשבת]: השק והקופה. מ"ש הר"ב וחברן יחד בשתי תכיפות. ז"ל הר"ש ותכף החתיכות זו בזו בב' תכיפות:
[*והקופה. שהוא ג"כ דרך ללבשו עיין בס"פ כ"ד דכלי' ודלא כההיא דמ"ה פ"ו דמקואות]:
סליק מסכת כלאים
(יח) (על המשנה) והקופה. שהוא גם כן דרך ללובשו:
אותות הגרדין כו': ברמב"ם שם וז"ל אם היתה אות של צמר בפשתן או פשתן בצמר ה"ז אסור אע"פ שאינו חשוב אצלו ע"כ בקיצור:
התוכף תכיפה אחת וכו': בירושל' פריך מה ר' יהודה כר"א דתנינן רפי"ג דמס' שבת רא"א האורג שלשה חוטין בתחלה חייב. וקשה דדוחק הוא דהא ר"א שמותי הוא. ומשני א"ר עולא טעמא דר"א תמן ע"י שלישי מלאכתו מתקיימת טפי אבל אה"נ דבשנים סגי ברם הכא פחות מג' מיסתר הוא ולא קאי:
השק והקופה מצטרפין לכלאים: ירוש' ר' סימון בשם ריב"ל לא שנו אלא שק דהרבה פעמים אדוקים שק וקופה ואין עומדין ליחלק אבל סל של קנים שאין דרך לחברו אפי' אם חברו לא הוי חבור. הדר אשכח תני הסל והשק והקופה מצטרפין לכלאים. אחר זמן רב בא לידי ס' תשו' הרשב"א ז"ל וכ' שם בסי' רפ"ח וז"ל השק והקופה מצטרפי' פי' ר"ש ז"ל אם חיבר כו' מצטרפין אע"פ שהם שני כלים ולא אמרי' האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ואינם חבור וסל וקופה הוה בעי למימר בירוש' דשרי לפי שרגילין להתחלק זמ"ז יותר משק וקופה ואפ"ה מסיק דאסיר ומשנה זו כעין משנה שלמעלה ממנה דקתני לא יקשור סרק של צמר ושל פשתן לחגור בו את מתניו אע"פ שהרצועה באמצע ופי' ר"ש ז"ל לא יקשור סרק של צמר בשל פשתן שלא יעשה אדם חגורות של צמר וחגורות של פשתן ויקשרם זו בזו ואפי' ישים ביניהם רצועה של עור אסור כגון שהמשיחה של צמר מחוברת בראש האחד של הרצועה והמשיחה של פשתן בראש השני של הרצועה וחוגר את מתניו ברצועה וקושר שני ראשי המשיחות זו בזו דאי לא"ה פשיטא דשרי ופוק חזי מאי עמא דבר דסרבלין שלנו של צמר ויש בהן עורות של שפנים תפורים בפשתן וא"ת אי בשקשורין בשתי תכיפות שתי המשיחות או ב' החתיכות פשיטא ומה לי צרוף החגורה או צרוף השק והקופה לא היא דודאי אי לא החגורה של עור וכן השק והקופה שתי המשיחות ושתי החתיכות לא היו עומדות עליו ולא חוגרות אותו אלא נופלות לארץ ונמצא שצרוף החגורה והשק והקופה מעמידין אותן והן המצרפין לכלאים ע"כ. וע' עוד שם בתשובה סימן ש' וגם שם כ' שני פעמים סרק בקוף ע' עליו:
סליק פירקא וסליקא לה מסכת כלאים. ברוך הנוטה כדוק שמים ובונה ירושלים. ובעזרת האל המבליג שוד על עז ומבעית. נתחיל מסכת שביעית.
יכין
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת