משנה כלאים ט רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) אין אסור משום כלאים, אלא צמר ופשתים.

אין מיטמא בנגעים, אלא צמר ופשתים.

אין הכהנים לובשים לשמש בבית המקדש, אלא צמר ופשתים.

צמר גמלים וצמר רחלים, שטרפן זה בזה -

אם רוב מן הגמלים, מותר;

אם רוב מן הרחלים, אסור;

מחצה למחצה, אסור.

וכן הפשתן והקנבס שטרפן זה בזה.

(ב) השיריים והכלך, אין בהן משום כלאים, אבל אסורין מפני מראית העין.

הכרים והכסתות, אין בהן משום כלאים, ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהן.

אין עראי לכלאים.

לא ילבש אדם כלאים על גבי עשרה, אפילו לגנוב את המכס.

(ג) מטפחות הידים, מטפחות הספרים, מטפחות הספג - אין בהן משום כלאים.

רבי אליעזר אוסר.

מטפחות הספרים, אסורות משום כלאים.

(ד) תכריכי המת, ומרדעת של חמור, אין בהן משום כלאים.

לא ייתן את המרדעת על כתפו, אפילו להוציא עליה את הזבל.

(ה) מוכרי כסות, מוכרין כדרכן.

לא יתכוונו בחמה מפני החמה, ובגשמים מפני הגשמים.

והצנועין, מפשילין במקל.

(ו) תופרי כסות תופרין כדרכן.

לא יתכוונו בחמה מפני החמה, ובגשמים מפני הגשמים.

והצנועין, תופרין בארץ.

(ז) הברסים, והברדסים, והדלמטיקיון, ומנעלות הפינון - לא ילבש בהן עד שיבדוק.

רבי יוסי אומר: אף הבאים מחוף הים וממדינת הים, אינן צריכין בדיקה, מפני שחזקתן בקנבס.

ומנעל של זרב, אין בו משום כלאים.

(ח) אין אסור משום כלאים, אלא טווי ואריג, שנאמר: "לא תלבש שעטנז"(דברים כב, יא), דבר שהוא שוע טווי ונוז.

רבי שמעון בן אלעזר אומר: נלוז, ומליז הוא את אביו שבשמיים עליו.

(ט) הלבדין אסורין, מפני שהן שועין.

פיף של צמר בשל פשתן אסור, מפני שהן חוזרין באריג.

רבי יוסי אומר: משיחות של ארגמן אסורות, מפני שהוא מולל עד שלא קושר.

לא יקשור סרט של צמר בשל פשתן, לחגור בו את מותניו, אף על פי שהרצועה באמצע.

(י) אותות הגרדין ואותות הכובסין, אסורות משום כלאים.

התוכף תכיפה אחת אינה חיבור, ואין בה משום כלאים; והשומטה בשבת, פטור.

עשה שני ראשיה בצד אחד - חיבור, ויש בה משום כלאים; והשומטה בשבת, חייב.

רבי יהודה אומר: עד שישלש.

והשק והקופה, מצרפין לכלאים.

הדף הראשי של משנה כלאים ט

משנה כלאים, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב