משנה כלאים ב יא
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק ב · משנה יא | >>
תבואה נוטה על גבי תבואה, וירק על גבי ירק, תבואה על גבי ירק, ירק על גבי תבואה, הכל מותר, חוץ מדלעת יוונית.
רבי מאיר אומר: אף הקשות ופול המצרי. ורואה אני את דבריהן מדברי.
תְּבוּאָה נוֹטָה עַל גַּבֵּי תְּבוּאָה,
- וְיָרָק עַל גַּבֵּי יָרָק,
- תְּבוּאָה עַל גַּבֵּי יָרָק,
- יָרָק עַל גַּבֵּי תְבוּאָה,
- הַכֹּל מֻתָּר, חוּץ מִדְּלַעַת יְוָנִית.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- אַף הַקִּשּׁוּת וּפוֹל הַמִּצְרִי;
- וְרוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵיהֶן מִדְּבָרָי.
תבואה נוטה על גבי תבואה,
- וירק על גבי ירק,
- תבואה על גבי ירק,
- וירק על גבי תבואה,
- הכל מותר - חוץ מדלעת יונית.
- רבי מאיר אומר:
- אף הקשות, ופול המצרי;
- ורואה אני את דבריהם, מדברי.
דלעת יונית - יש לה עלים ארוכים, ומתפשטין הרבה, ומסובכין. וכשיהיו נוטים על התבואה או ירק, נמשכו עליה ונסתבכו עמה, ונראים כלאים.
ואין הלכה כרבי מאיר:
תבואה נוטה על גבי תבואה. כגון חטים על גבי שעורין וכולה מתני' בזרועין כדינן אלא שהשבולים ועלי ירקות מתוך גודלן נכפפין ושוכבים זה על זה:
ירושלמי (שם) תני חמשה דברים נאמרו בדלעת יונית אין מסככין אותה על גבי זרעים ומביאה הטומאה וחוצצת הטומאה ועוקצה טפח ואוסרת כל שהוא והנודר מן הדלועין אינו אסור אלא בדלעת יונית בלבד ר' יונה בעי ולמה לית אנן אמרין מביאה וחוצצת תרתי תני בר קפרא שבעה אין מסככין ומביאה את הטומאה וחוצצת ועוקצה טפח ונותנין לה עבודתה וכלאים עם הארמית וכלאים עם הרמוצה ולא תנא לא אוסרת ולא נודר. פי' אין מסככין כדתני במתני' מביאין את הטומאה אם מאהלת על המת ועל הכלים וחוצצת אם טומאה תחתיה וכלים על גבה והני תרתי חשיב להו בחדא אבל בר קפרא חשיב להו תרתי ועוקצה טפח להיות יד להכניס לה טומאה ולהוציא ולמעוטי יותר מטפח אבל פתות כל שכן דחשיב יד דלא תקשי ההיא דפרק המפלת (דף כו.) והכי מסיק התם אאבן היוצאה מן התנור ואוסרת כל שהוא דחשיב לה בסוף מסכת ערלה עם הדברים המקדשים ארמית דלעת והרמוצה דלעת הרמוצה כדפרישית לעיל בפ"ק:
ירושלמי (הל' ח) מהו רואה אני את דבריהן מדברי אמר ר' חנינא אם דלעת מצרית שמסככת יותר מקישות אתה אומר מותר קישות ופול לא כ"ש א"ל רבי אבא מרי לא כן הוה רבי מונא אמר (ר' אמר) כל הן דתני רבי קישות ופול המצרית אף דלעת מצרית בכלל מהו רואה אני את דבריהן מדברי שאין כולן מסככין כמו דלעת יונית:
תבואה נוטה על גבי תבואה - כגון שנזרעו כהלכתן אלא שהשבולים מתוך גדלן נכפפים ושוכבים זה על זה, וכן כולן:
חוץ מדלעת יונית - שעלין שלה ארוכים ומתפשטין ביותר וכשהן נוטין ע"ג תבואה או ירק הן מסתבכין ומתקשרין יותר מכל שאר מינין ומיחזו כלאים:
ופול המצרי - פשול"י בלע"ז:
ורואה אני את דבריהן מדברי - שאין בהן מסבכין ומסתבכין כדלעת יונית. וכן הלכה שהכל מותר חוץ מדלעת יונית:
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
ר"מ אומר: צריך להגיה רבי אומר שאע"פ שאין משמע כן מפי' הרמב"ם ז"ל כן משמע מהירושלמי שהביא הר"ש ז"ל:
יכין
תבואה נוטה על גבי תבואה: שהרחיקן זמ"ז כדינן לעיל. רק מחמת גידול נכפפו השבלים ושוכבים זע"ז. וא"ת כיון דתבואה בתבואה בית רובע וכלעיל. א"כ היכא אפשר שיהיו השבלים ארוכים כ"כ שיכפפו זע"ז. י"ל דמיירי הכא שמרוחקים רק במקום אחד. ואח"כ מקורבים:
הכל מותר: נ"ל דקמ"ל אע"ג דבכלאי הכרם אסור כה"ג [כלקמן פ"ז מ"ד] אפ"ה בכלאי זרעים שרי:
חוץ מדלעת יונית: שעליה מתפשטין ומסתבכין ביותר:
ר' מאיר אומר אף הקשות: ברבוי נקרא קשואין. גורקע בל"א:
ופול המצרי: שמינקבאהנען:
ורואה אני את דבריהן מדברי: רק שכך קבלתי מרבותי ואי אפשר לי לחזור בי. ואף על גב דמסתבך דלעת יונית. הרי גם קישות ופולין מסתבכין. ואפילו הכי כיון דרק משום מראית עין נאסר סיבוך. לפיכך כל שאינו מסתבך מאד כדלעת אין לאסור:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת