משנה כלאים ב ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק ב · משנה ט | >>
הרוצה לעשות שדהו קרחת קרחת מכל מין, עושה עשרים וארבע קרחות לבית סאה, מקרחת לבית רובע, וזורע בתוכה כל מין שירצה.
היתה קרחת אחת או שתים, זורעם חרדל כ.
שלוש, לא יזרעם חרדל, מפני שהיא נראית כשדה חרדל, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים, תשע קרחות מותרות, עשר אסורות כב.
רבי אליעזר בן יעקב אומר, אפילו כל שדהו בית כור, לא יעשה בתוכה חוץ מקרחת אחת.
הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת שָׂדֵהוּ קָרַחַת קָרַחַת מִכָּל מִין,
- עוֹשֶׂה עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע קָרָחוֹת לְבֵית סְאָה, מִקָּרַחַת לְבֵית רֹבַע,
- וְזוֹרֵעַ בְּתוֹכָהּ כָּל מִין שֶׁיִּרְצֶה.
הָיְתָה קָרַחַת אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם,
- זוֹרְעָם חַרְדָּל.
- שָׁלשׁ, לֹא יִזְרָעֵם חַרְדָּל,
- מִפְּנֵי שֶׁהִיא נִרְאֵית כִּשְׂדֵה חַרְדָּל,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,
- תֵּשַׁע קָרָחוֹת מֻתָּרוֹת,
- עֶשֶׂר אֲסוּרוֹת.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר,
- אֲפִלּוּ כָּל שָׂדֵהוּ בֵּית כּוֹר,
- לֹא יַעֲשֶׂה בְּתוֹכָהּ, חוּץ מִקָּרַחַת אַחַת.
- אֲפִלּוּ כָּל שָׂדֵהוּ בֵּית כּוֹר,
הרוצה לעשות שדהו, קרחת קרחת מכל מין -
- עושה עשרים וארבע קרחות - לבית סאה,
- מקרחת - לבית רובע,
- וזורע לתוכן כל מין שירצה.
- היתה קרחת אחת,
- או שתים - זורען חרדל.
- שלש - לא יזרעם חרדל, מפני שהיא נראית כשדה חרדל;
- דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרים:
- תשע קרחות - מותרות;
- ועשר - אסורות.
- רבי אליעזר בן יעקב אומר:
- אפילו כל שדהו בית כור,
- לא יעשה בתוכה - חוץ מקרחת אחת.
קרחת - חלק מן הארץ מרובע.
וכבר התבאר שרובע הוא חלק מעשרים וארבעה בסאה, ובארתי כמו כן, שבית סאה הוא חמישים אמה על חמישים אמה, אם כן יהיה בית רובע עשר אמות וחומש על עשר אמות וחומש בקירוב.
ואמר רבי מאיר, כי כשהיו אלו המקומות מרובעות, מותר לו לזרוע מין בכל מקום בפני עצמו, מפני שהם נראים נבדלים אלו מאלו, בשביל שהם מרובעים. ומותר לו לזרוע שני מקומות מהם חרדל, אבל שלושה מקומות סמוכות אסור, מפני שנראים כשדה חרדל, ויהיו אותם המינים האחרים כלאים. ומה שאמר בחרדל, מפני שזה הצמח, אינו כמו החיטים והשעורים ושאר הקטניות שיזרעו מהן שדות רחבות, אבל יזרע מהם שיעור מועט, ושדה חרדל הגדול שלוש קרחות, ומפני זה יראה שדה חרדל. ואילו זרע שלש קרחות ממין אחד, לא היה נראה אותו המקום [שדה].
וחלקו חכמים על זה ואמרו, שאסור לו לזרוע קרחת מכל מין, אלא אם היו תשעה קרחות לבית סאה, וכל קרחת מהם בית רובע, שיהיו רחוקין זו מזו מרחק שווה, ויהיה בין כל קרחת וקרחת קרוב מקרחת אחת בלא זריעה. וביאור זה, שבית סאה חמישים על חמישים, ובית רובע עשר וחומש על עשר וחומש, ונשאר בין כל קרחת וקרחת תשע אמות ושלוש (חמישיות)[חומשין] וחצי חומש, וזה קרוב משיעור קרחת, וזה צורתו:
.
ואם ישים בבית סאה עשר קרחות אסור לו, מפני שהמרחק ביניהם אינו שווה, ויהיו קרובין אלו לאלו. וזהו עניין מה שאמר בתלמוד: "ר' מאיר אומר אפילו סמוכות, ורבנן סברי ובלבד שלא יהו סמוכות".
ואמר רבי אליעזר בן יעקב, ואפילו היתה שדהו בית כור, אסור לזרוע בו מין אחר, חוץ מקרחת אחת. ובית כור, הוא כמו בית סאה שלושים פעם, מפני שהכור שלושים סאה, על כן יהיה מידת בית כור חמשה ושבעים אלף. ואם תשים אותה מרובעת, יהיה בצלע שלה, מאתים ושלושה ושבעים ושש שביעיות בקירוב.
והלכה כחכמים:
כ"ד קרחות לגבי בית סאה ובכל קרחה זורע מין א' ובית סאה הוא חמשים על חמשים אמה וכשאתה עושה מהן כ"ד קרחות נמצאת כל קרחה י' אמות וב' טפחים ומחצה אורך על י' אמות רוחב כיצד שאם תעשה מהם כ"ה קרחות נמצא כל קרחה י' על י' אמות קח אחת מהן ותחלקנה לכ"ד רצועות נמצא כל רצועה ב' טפחים ומחצה רוחב על אורך עשר שהאמה בת ו' טפחים נמצאו תשעה טפחים לי' אמות ותן אלה הקטנות אחת אחת על כל הגדולות.
מקרחת לבית רובע. שהרי יש בסאה כ"ד רבעים של קב:
כל מין שירצה. ולא בעי ר"מ הרחקה כלל:
היתה בתוך שדה תבואה קרחת אחת של בית רובע או שתי קרחות זורען חרדל דאינו נראה כשדה חרדל בתוך תבואה אבל שלשה קרחות נראה כשדה חרדל בתוך שדה תבואה ואסור:
וחכ"א ט' קרחות מותרות. ארישא דרוצה לעשות שדהו קרחת קיימי דמהנך דכ"ד אמה אין מותר לזרוע מכל מין אלא התשע כיצד כשאתה מחלק חמשים על חמשים לחמש שורו' ואח"כ תחלק שורה ראשונה ושלישית וחמישי' כל אחת לחמש בית רובע זורע בכל שורה ג' בית רובע ורובע בור מפסיק ביניהן שזורע בכל א' בית רובע ומניח בית רובע ושורה כולה בורה וכן רביעית נמצא זורע תשע רביעיות שיש בית רובע בור מפסיק בין כל א' וא' ואי אפשר לזרוע השאר שלא יסמוך:
קרחת - מקום פנוי שאינו זרוע כשהוא מרובע יח קרוי קרחת יט, כמו בקרחתו דהיינו שנמרט השער והמקום חלק:
עשרים וארבעה קרחות לבית סאה - ובכל קרחה זורע מין א'. ובית סאה הוא חמשים אמה על חמשים אמה, וכשאתה עושה בו כ"ד קרחות נמצאת כל קרחה עשר אמות ושני טפחים ומחצה אורך על עשר אמות רוחב, כיצד אם תעשה מחמשים על חמשים כ"ה קרחות תהיה כל קרחה עשר על עשר, קח אחת מהן כדי שישארו כ"ד קרחות ותחלקנה לכ"ד רצועות נמצא כל רצועה שני טפחים ומחצה רוחב על אורך עשר, שכל אמה היא בת ששה טפחים הרי ששים טפחים, לעשר אמות תן כל רצועה מאלו לראש כל קרחה נמצאת כל קרחה עשר אמות ושני טפחים ומחצה אורך על עשר אמות רוחב:
מקרחת לבית רובע - שהרי יש בסאה עשרים וארבעה רביעית של קב תן אותם לעשרים וארבעה קרחות הרי לכל קרחה בית רובע:
כל מין שירצה - ולא מצריך רבי מאיר הרחקה כלל דכיון דמרובעות הן נראות מופרשות ומובדלות זו מזו:
היתה - בתוך שדה תבואה קרחת אחת של בית רובע או שתי קרחות:
זורעם חרדל - דאינו נראה כשדה חרדל בתוך שדה תבואה כא, אבל שלשה קרחות נראות כשדה חרדל בתוך שדה תבואה לפי שאין רגילות לזרוע מן החרדל שדה גדולה. ושאר מינים אפילו שלשה קרחות אינן נראין כשדה כיון שרגילין לזרוע מהן הרבה ביחד:
וחכמים אומרים תשע קרחות מותרות - ארישא קמהדר, דקאמר רבי מאיר דזורע כל כ"ד קרחות מכל מין שירצה, וחכמים אוסרים לסמוך מין אצל מין אחר אלא עושה לבית סאה כ"ה קרחות דהיינו חמש שורות וכל שורה מחמש קרחות כג וזורע קרחה ראשונה של שורה ראשונה ומניח שניה שאצלה בורה וזורע שלישית ומניח רביעית בורה וזורע חמישית ומניח שורה שניה כולה בורה וזורע משורה שלישית קרחה ראשונה ושלישית וחמישית ומניח שורה רביעית כולה בורה וזורע משורה חמישית קרחה ראשונה ושלישית וחמישית הרי תשע קרחות זרועות לבית סאה:
עשר אסורות - שצריך שיהא מפסיק בין כל קרחת וקרחת כשיעור קרחת דהיינו בית רובע בקירוב. והלכה כחכמים:
בית כור - ל' סאים. וטעמא דרבי אליעזר בן יעקב לא אתפרש:
קרחת. פירש הר"ב מקום פנוי שאינו זרוע וכ"פ הר"ש. ועל שם שמתחילה קודם הזריעה חולק השדה לחלקים קורא כולן קרחת קרחת בין הנשארים בלתי זרועים ובין הנזרעים. והראב"ד בפרק ד' מהלכות כלאים כתב מקום הזרע נקרא קרחת. ונראה לי שרוצה לומר נקרא גם כן קרחת לא כדברי כסף משנה שפי' דרוצה לומר דוקא מקום הזרע דמ"ט. ומ"ש הר"ב כשהוא מרובע. כלומר דאילו ארוך היינו משור. וז"ל הרמב"ם בפרק הנזכר ומה בין המשור לקרחת שהמשור ארוך והקרחת מרובעת. ע"כ. ומכל מקום אינו מרובע שוה הצלעות ממש שאי אפשר לך לרבע בית סאה מרובע לעשרים וארבעה חלקים שיהיה כל חלק מרובע שוה הצלעות שתצטרך לעשות ששה שורות של ארבע ארבע יעלה כל חלק שנים עשר אמות ומחצה על שמונה אמות ושליש. אבל יקרא גם כן מרובע אע"פ שאינו שוה הצלעות כי תמונות רבות בכלל המרובע ואין להאריך בהם. ובתוספתא וכמה רובע עשר אמות ומחצה על עשר אמות ומחצה מרובעת. רבי יוסי אומר אף ארכה כשנים ברחבה. וכבר כתב הר"ב במשנה ו פרק ג דפאה דשיעור עשר אמות וכו' שהן בקירוב ובעל כסף משנה כתב בפרק ג דמחצה דבתוספתא לאו דוקא. והר"ש כתב במשנה דלקמן המחצה באמה בת חמשה טפחים והעשר באמה בת ששה טפחים:
זורעם חרדל. ומתני' דלעיל דלא כרבי מאיר ולא הוי סתם ואח"כ מחלוקת. דחכמים ל"פ הכא לענין חרדל. אבל אין נראה לפרש דלהכי לא פליגי משום דבקרחת המרובע סבירא להו נמי דחרדל שרי דאם כן הוי ליה להרמב"ם לפסוק כן בחיבורו:
שלש לא יזרע חרדל. פי' הר"ב שנראה כשדה חרדל אבל בפחות מכן לא. והיינו לענין כלאים. אבל לענין פאה הוי כל ערוגה כשדה בפני עצמה כדלעיל במסכת פאה פ"ג מ"ב. ועיין בפרק דלקמן מ"ב:
תשע קרחות. פירש הר"ב עושה לבית סאה כ"ה קרחות וכו'. מסתברא דכ"ה קרחות שוים קאמר כל אחת עשר על עשר. אבל הרמב"ם מפרש דקרחת הזרוע היא בית רובע והפנוי שיש בין הקרחות הזרועות הוא פחות מכן. וטעמא נראה שסובר שלא חלקו חכמים על ר' מאיר במה שאמר קרחת לבית רובע והוא מפרש קרחת מקום הזרוע כמו שכתבתי לעיל. ואע"ג דבמשנה דלקמן תנן בית רובע לענין הרחקה התם לאו בהרבה קרחות והוי בית רובע דוקא:
עשר אסורות. תימה אמאי לא יהיו אפילו שלש עשרה מותרות והיינו הראשונה ושלישית וחמישית מהשורה הראשונה. ושנייה ורביעית משורה שנייה. וראשונה ושלישית וחמישית משורה השלישית. ושנייה ורביעית משורה רביעית. וראשונה ושלישית וחמישית מהשורה החמישית ואע"פ שבזויות נוגעים הזרעים זה בזה הא שרי ראש תור במ"ז. והרמב"ם כתב בסוף פ"ג מהלכות כלאים דכ"ש שתי זויות הנוגעות זו בזו וכמ"ש בתחלת פירושו לרפ"ג. וי"ל כמו שפי' רש"י במסכת שבת פרק ר"ע דף פה ע"ב אדאמרי' התם אין ראש תור בירק פי' אין תורת ראש תור אלא משדה גדולה לערוגה או מערוגה לתוך שדה גדולה אבל שתי ערוגות לא הוי היכר אלא דומה כאילו הן אחת דלא חשיבה כל חד באפי נפשה ע"כ. ובפ"ג מה' מתנות עניים קורא הרמב"ם שדה קטנה לחמשים אמה על שתי אמות והיינו חלק אחד מכ"ה לבית סאה והוא פחות מבית רובע. ועיין בפ"ג משנה ד. אבל לדבריו שכ' שחלק הזרוע דהכא הוא בית רובע קשיא. ומיהו לשמואל בפי' התוס' דס"ל התם דיש ראש תור בירק. וכן לפי' האחר של רש"י בדר' יוחנן דסבר דיש ראש תור בירק. נמי קשיא. ואפשר לומר דשאני ראש תור אחת מהרבה ראש תור ביחד דלא שרי. וא"ת נתיר עשר והיינו שיעשה אחת בראש תור וי"ל דכיון שראוים כולן להעשות ראש תור גזרינן שלא לעשות אפילו אחת. אבל לא ניחא לפרש כן להרמב"ם בפירושו לערוגה דרפ"ג שהוא מתיר ראש תור בערוגה. וי"ל דהתם נמי לא התירו אלא חמשה כמו שאכתוב שם בס"ד. והלכך איכא למימר דבתבואה דבה איירינן השתא לא התירו ראש תור כשזורע מועט ודוקא משדה גדולה וכו' התירו. אע"ג דאמר בירוש' אמתני' ו' שמותר להקריח בית רובע ולזרוע בו ה' מיני תבואה מק"ו דערוגה. י"ל שלא הביאו בק"ו אלא ה' מינים אבל לא לענין ראש תור. [*ומ"ש הר"ב שעושה כ"ה קרחות דהיינו ה' שורות וכל שורה מחמש קרחות. לאו בדוקא קאמר שהשורות הנשארות אין צריך לחלקם. ולשון הר"ש ואח"כ תחלק שורה ראשונה ושלישית וחמישית וכו']. ומ"ש הר"ב והל' כחכמים. אע"ג דמשנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי הכא לא אתפרש טעמיה ועיין מ"ח פ"ד:
[*בית כור. פי' הר"ב שלשים סאין ושיעורו מפורש ברפ"ז דב"ב]:
(יח) (על הברטנורא) דאלו ארוך היינו משור:
(יט) (על הברטנורא) ועל שם שמתחלה קודם הזריעה חולק השדה לחלקים קורא קרחת בין הנשארים בלתי זרועים ובין הנזרעים:
(כ) (על המשנה) חרדל. ומתניתין דלעיל דלא כר"מ:
(כא) (על הברטנורא) אבל בפחות מכן לא. והיינו לענין כלאים אבל לענין פאה הוי כל ערוגה כשדה בפני עצמה כדלעיל במס' פאה פ"ג מ"ד:
(כב) (על המשנה) עשר אסורות. תימה אמאי לא יהיו אפילו י"ג מותרות והיינו אג"ה מראשונה. וב"ד מהשניה ואג"ה מהשלישית וכו' ועיין בתוי"ט באריכות:
(כג) (על הברטנורא) לאו בדוקא קאמר שהשורות הנשארות א"צ לחלקם:
הרוצה לעשות שדהו קרחת קרחת כו': כ' בס' כריתות בלשון לימודים שער ב' סי' פ'. וז"ל מצינו תנא שמזכיר אמות וכל אמה בת ששה טפחים וכשמזכיר מחצה ר"ל באמה בת חמשה טפחים. בתוספתא דכלאים וכמה היא מדת רובע עשר אמות ומחצה מרובעים ולא תמצא המנין הזה מכוון אם לא תאמר שהאמות בנות שש טפחים ואז תוסיף על האורך שני טפחים ומחצה מאותם טפחים ולא הוי חצי אמה וא"כ חצי אמה דקאמר ר"ל מנין טפחים שמונין לאמה בת ה' טפחים לחצי אמה דהיינו ב"ט ומחצה. ודו"ק. דתנן במתני' פ"ב דכלאי' הרוצה לעשות קרחת קרחת מכל מין עושה כ"ד קרחות לבית סאה מקרחת לבית רובע ותמצא הרובע עשר על עשר ועוד להוסיף על האורך שני טפחים ומחצה באמה בת ששה דבית סאה נ' על נ' והרובע של קב הוי א' מכ"ד לסאה דסאה ששה קבין ובבית סאה יש בה כ"ה רצועות עשר על עשר קח כ"ד רצועות י' על י'. והרצועה הנשארת של י' על י' בעשר אמות יש ס' טפחים באמה בת ו' טפחים לכל שתי רצועות צריך להוסיף באורך ה' טפחים נמצא לי"ב רצועות ה' פעמים י"ב והיינו ס' דהרצועה של י' על י' יש בה ס' פעמים ס' טפחים ע"כ:
וחכמים אומרים כו': כתב החכם הרי"א ז"ל נראה לי שרבי מאיר אמר שני דברים דין כ"ד קרחות ודין היתה קרחת א' וכו' וחכמים חולקים על חלוקת כ"ד קרחות וראב"י אינו חולק אלא על דין היתה קרחת אחת או שתים וכו' וכך יש במס' סוכה פ"ג ר' ישמעאל אומר ג' הדסים וכו'. אפי' שנים קטומים וכו' ר"ט אומר וכו' ר' עקיבא אומר כשם וכו' וע"ש ע"כ. ועל מה שפי' ר"ע ז"ל קרחת מקום פנוי כתב הוא ז"ל פי' זה אינו נראה דהא קאמר שזורע את כולם ונראה דשדה שהיא עשויה ערוגות ויש בה מינין הרבה היא נקראת קרחת מפני שאין צורת כל הזרעים שוין שזה צבעו שחור וזה אדום וזה ירוק והוא נראה כקרחת ע"כ. עוד כתב על מ"ש ר"ע ז"ל עשר אמות וב' טפחים ומחצה אורך על עשר אמות רוחב. כתב פי' זה אי אפשר להיות לחלק שדה מרובעת שהיא נ' על נ' אמה לקרחות מרובעות שכל קרחת תהיה עשר אמות וב' טפחים [ומחצה] אורך על עשר אמות רוחב כי א"א לשבר את המדה ולחתכה לרצועות וליתן את המותר שבאורך לרוחב. אלא נראה שא"צ שתהיינה הקרחות מרובעות לגמרי אלא כשהבית סאה הוא מרובע יעשה שאורך כל קרחת י"ב אמה וחצי ורוחב ח' אמות ושליש. ונ"ל דלענין ירק אין מותר אלא ט' קרחות וזהו שנינו לק' ירק בירק כו' ע"כ. והרמב"ם פסק כחכמים וכתב שכל קרחת בית רובע ונמצא רחוק בין קרחת וקרחת קרוב לעשר אמות פחות רביע שכל ב"ס נ' על נ' ע"כ. ושם בהשגות כתב הראב"ד ז"ל מקום הזרע נקרא קרחת וכתב עליו מהר"י קארו ז"ל ופשוט הוא ולא הוצרך לכתוב כן אלא משום דלשון קרחת משמע שהוא מקום קרח בלא זרעים וירקות וקאמר דהוי אפכא דמקום הזרע הוא הנקרא קרחת ע"כ וזהו שלא כפי' הר"ש ז"ל והרא"ש ור"ע ז"ל שהם כוונת פירושם שפרשו מל' קרחה שנקרח מן השער שכן זה מקריח שדהו ממין הזרוע בו כדי לזרוע בו מין אחר והרמב"ם ז"ל פי' דלפי שהמקום מרובע קראו קרחת ולמקום ארוך קראו משר. ובירושלמי היך עבידא תלת ותרתי וחדא ותרתי וחדא וצייר הרש"ש ז"ל כזה [ציור] וז"ל דלר"מ ד' שורות יש בהן ה' טבלאות ושורה חמשית אין בה אלא ד' טבלאות דהויין כ"ד טבלאות. ורבנן סברי בעינן שלא יהא שם שום מין סמוך לו וכ"ש מקיף לו מד' צדדיו הלכך בשורה ראשונה זורעין בה ג' רובעין לג' מינין ויחריבו ב' רובעין ובשניה שנים צ"ל רובעין זרועין.] זורעין זרעים ושלשה בורים שלא לחבוש ולא לסמוך. ובשלישית אחת זרועה ותו לא. וברביעית שנים זרועים ושלשה בורות ובחמישית אחת זרועה ותו לא ע"כ בקיצור מופלג. והקשה על פי' הר"ש ז"ל שהביאו כבר הר"ע ז"ל וגם הקשה על פי' הרא"ש ז"ל. וכתב עוד וז"ל וא"ת ולפי' דידן אמאי לא שרו רבנן לזרוע י"ב רובעין ותהא א' בקרן זוית של דרום ומזרח וב' בשורה שלישית דהא אינה סמוכה ולא חבושה ונ"ל דעיקר דברים הללו הוא דרבנן אזלי לטעמייהו דתניא בתוספתא וכמה היא מדת רובע עשר אמות ומחצה על עשר אמות ומחצה מרובעות ר' יוסי אומר אפי' ארכו כשנים ברחבו ע"כ ופי' ר"ש ז"ל עלה האי מחצה באמה בת חמשה והעשר באמה בת ששה ומרובעות דקתני לא שיהא הרוחב כאורך שאין בית רובע עולה כ"א עשר אמות וב' טפחים ומחצה על רוחב עשר אמות ותו לא ע"כ ותימה גדול הוא דקתני בה בהדיא עשר אמות ומחצה על עשר אמות ומחצה מרובעות ולימא רבינו שמשון ז"ל דלאו דוקא. וראיתי להרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ג כלשון הזה שדה שהיתה זרוע מין תבואה ובקש לזרוע בתוכה מין תבואה אחרת בשדה (אחר) [אחת] מרחיק ביניהן בית רובע והוא כעשר אמות וחצי אמה על עשר אמות וחצי אמה מרובע א"ה לפנינו כתוב כעשר אמות וחומש אמה על עשר אמות וחומש אמה וע"ש ברדב"ז ובכ"מ:] בין מן האמצע בין מן הצד ואם לא היה בהן כשיעור אסור ואינו לוקה עד שיהו קרובים בתוך ששה טפחים ע"כ דברי רבינו בספרים המדוייקים והכי מסקי' לעיל בשלהי פ"ק דמכלתין והראב"ד ז"ל נזדמנה לו נסחא משובשת שהיה כתוב בה ואינו לוקה עד שיהו קרובים בתוך טפח ולכך השיג עליו א"א אין הדברים הללו אמורים אלא לדעת ר' יהודה אבל לדעת חכמים לאסור בבית רובע וללקות בו' טפחים ולר' יהודה לאסור בו' טפחים וללקות בטפח ע"כ ולפי גרסתו יפה השיג עליו אבל טעות היה בספרו ז"ל אבל מ"מ אתה רואה ששני הרבנים הללו ז"ל מוסכמים כדברי התוספתא ואמת הוא ומרובעת דוקא קתני. ונ"ל לפרשה כן דבפ' עושין פסין אשכחן גבי קרפף דר' יוסי גופיה דפליג הכא אזיל לטעמיה התם ואמר דאפי' ארכה כשנים ברחבה מותר ור"ע פליג עליה התם ואמר דוקא מרובעת וילפי לה מדכתיב ורוחב חמשים בחמשים ודרשי' טול חמשים וסבב חמשים כדאיתא התם ומש"ה גבי קרפף דאיכא דבר מועט לא בעי' ליה אלא דוקא מרובע הוא דבעי' והכא גבי כלאים מחמרי' דכיון דאיכא רצועה נותרת של ב' טפחים ומחצה בעינן נמי רצועה אחר דכוותה ורבוע ג"כ לקרנה כדי להשוותה מרובעת א"ה לא זכיתי להבין מי מחייב אותנו לתת את כל הרצועה לצד אחד שכדי לרבעה נהיה צריכים לקחת עוד רצועה אחרת דכוותה. ולמה לא נחלק אותה לשניים ונתן מחציתה היינו טפח ורביע לצד א' ומחציתה הב' לצד הב' ולא יחסר לנו רק המרובע של טפח ורביע על טפח ורביע. ועוד שכבר באר הר"מ שרובע מרובע הוא עשר אמות וחומש בקרוב על עשר אמות וחומש בקרוב:] וכיון דנ' על נ' דהוי בית סאה ממשכן גמרי' מודו רבנן לר"ע גבי כלאים דכל חלקי בית סאה דלהוי מרובעים ור' יוסי פליג הכא והתם ולא קיי"ל כוותיה ואע"ג דאיפסיקא הלכתא התם כר' יוסי היינו משום דעירובין דרבנן אבל גבי כלאים דאורייתא ועוד דחמירי דבעינן כל שיעורייהו שוחקות כדאיתא בפ"ק דעירובין מודו רבנן לר"ע. ונראה בעיני לפרש דאף החצי אמה להוי ג' טפחים כשאר האמות דסתמן בת ששה טפחים מן הטעם שהזכרתי א"ה לא מצאתי שהזכיר טעם רק לב' טפחים ומחצה שהוא שיעור הרצועה הנותרת אבל ליותר מזה לא שמענו.] והשתא מיתרצא שפיר מתני' דאמאי לא שרו רבנן אלא ט' קרחות לבית סאה ותו לא האיכא ג' טבלאות שאינם לא סמוכות ולא חבושות. אלא היינו טעמא דכיון דבעי לרבנן דכל הטבלאות להויין מרובעות רחבן כארכן וכדפרישית וכדברי התוספתא נמצא שאין בבית סאה רובעין בשיעורן ובמשפטן אלא כ"ב ותו לא דהא כי מפרנסינן אורך ורוחב כל בית רובע ורובע בג' טפחים הוא דמפרנסינן וכך הוא הענין. בית סאה הוו להו כ"ה טבלאות של י' אמות על י' אמות קח טבלא א' וחלקה לעשרים רצועות כל רצועה רחבה ג' טפחים וארכה עשר אמות ושים כל רצועה ורצועה לכ' טבלאות לצד מזרח נמצאו עשרים טבלאות י' אמות וג' טפחים מן המזרח למערב ומן הדרום לצפון רחבים עשר אמות ותו לא קח טבלא אחרת וחלקה לעשרים רצועות אחרות כל רצועה רחבה ג' טפחים וכו' ופרנס אותן כ' טבלאות לצד צפון ונמצאו עכשיו עשרים טבלאות מרובעות ארכן כרחבן י' אמות וחצי אמה על י' אמות וחצי אמה אלא שקרניהם פגומות צא ופרנס שתי טבלאות אחרות לארכן ולרחבן ובעי כל חדא שתי רצועות ארכן עשר אמות ורחבן ג' טפחים ולפרנסם למזרח ולצפון כמו האחרות ובעינן להרוס טבלא אחרת ולחתוך ממנה שתי רצועות רחבן אמה וארכן י' אמה ולחלקן ברחבן והוו להו ד' רצועות רחבות ג' טפחים וארכן י' אמה ולתת לטבלא האחת א' למזרח וא' לצפון וכן לטבלא האחרת ועוד בעינן למלאות קרניהן כ"ב רבועים של ג"ט על ג"ט ובעי' רצועה רחבה חצי אמה וארכה י' אמות וחלקה לעשרים חלקים שוין ונמצאו בה כ' רבועים רחבים ג"ט וארוכים ג"ט ותן אותן לקרנות נמצאו כל טבלא וטבלא מהעשרים שפרנסנו עשר אמות וג"ט באורך על י' אמות וג"ט ברוחב עם הזוית ככל מרובע שוה. ועוד בעינן שתי ריבועים אחרים לקרני שתי טבלאות האחרות שתשבורתן י"ח טפחים טפח על טפח נמצא עכשיו כשפרנסנו כ"ב רובעין בשיעורן ובמשפטן הרסנו שתי טבלאות ועוד מטבלא ג' נטלנו ממנו ב' רצועות וחצי רצועה ועוד י"ח טפח וכיון דהרוסה היא דלית בה שיעורא בטלה היא. הלכך לרבנן אין בבית סאה רובעים אלא כ"ב במשפטן ובשיעורן וכדפרישנן וכיון דא"א לזרוע בטבלא של נ' על נ' דליהוו הזרועין כמשפטן מרובעות והקרחות ג"כ כמשפטן הוצרכו להחריב עוד טבלא אחרת כאשר אתה רואה ונתגלה א"ה לא זכיתי להבין אם רצונו שיהיו זרועים בבית סאה המרובע שהיא נ' על נ' יקשה כי לפ"ז לא יוכל למצוא בתוכה רק ד' שורות של ד' ד' טבלאות מרובעות י' אמות ומחצה על י' אמות ומחצה ויהי' שטח מרובעם מ"ב אמה על מ"ב אמה וישאר ח' אמות מצד מזרח וח' אמות מצד צפון וא"כ אינו יכול לזרוע בשורה הראשונה נ' טבלאות של עשר ומחצה ואפילו אם יזרע גם בשורה הנ' ב' טבלאות לא יוכל לזרוע בס"ה רק ח' טבלאות. ואם לא יקפיד על רבוע הבית סאה כ"א על רבוע הטבלאות מה הועיל בזה שהוציא לפי חשבונו שאין בכל הב"ס רק כ"ב רובעין אם יסודרו חמשה טבלאות ומחצה באורך וארבעה ברוחב ולמה לא יזרע ג' בשורה הראשונה ושנים בשניה ושלש בשלישית ושנים ברביעית ויהיו עשר. וצ"ע.] טעמה של משנתינו דאין לזרוע בה עשר וברוך הקדוש בספירותיו עשר עכ"ל ז"ל. וראיתי לצייר הנה ג"כ מה שמצאתי בעלה ישן כתיבה אשכנזית וזה לשונה הרוצה לעשו' שדהו קרחת קרחת ורוצה לזרוע בכל קרחת מין אחד שדה שהוא נ' על נ' אמרו שהוא יכול לעשות כ"ה קרחות וכל קרחת זרועה תהי' עשר אמות וחומש וחרב שבין קרחת לקרחת יהי' ט' אמות ושלש חומשיו' וחצי ובין הכל היה חמשים אמות וזה צורתו [ציור] לפי דעת חכמים וזו הצורה [ציור] לפי דעת ר"מ והיא קרחת א' מן הכ"ד קרחות שמאחר שאתה רואה הנה מאה אמות בשבור מרובעו' עם חומשיהן שעלו עשר אמות וחומש על עשר אמות וחומש שהם ק"ד אמות וחלק קטן אחד מכ"ה משם תבין לספור כל שא' הקרחו' שיעלו כל הכ"ד קרחות עד אלפים וחמש מאות עם חומשיהן. ויש לנו חלק מן הארץ שהוא חמשים על חמשים אמה ויעלו כ"א מהחלקים כ"ה עשר על עשר אמה {הגה"ה. פי' כשתחלק אלפים וחמש מאות לכ"ה חלקים יהיה כל חלק עשר על עשר:} שהם כולם אלפים וחמש מאות אמות בשבור ואנו רוצים לעשות מן הכ"ה כ"ד וע' בזו הצורה שלמעלה שהיא עשר על עשר אמות אחד מן הכ"ה חלקים ויתר החומש אשר משני הצדדין ועתה טול את החומש ומנה כי יהיה ארבע אמות וחלק א' מכ"ה חמשיות. שתמצא ק"ד אמה וחלק א' מכ"ה בשבור. ועתה אלמדך שתעשה זה החשבון. אתה ידעת כי חמש חומשיות באמה ותמצא בצורה שלמעלה עשרים חמשיו' והחלק הקטן שהוא חומש חמשית בין הכל ד' אמות וחומש חמשית וכשתעשה כ"ד חלקים מן החלק שהוא חמשים על חמשים כל חלק וחלק יהיה מאה וד' אמות וכ"ה חומש חמשית ועוד ישאר לך א' חומש חמישית ע"כ מה שמצאתי וע' בפי' הרמב"ם ז"ל אם הוא פי' לפירושו ז"ל. לשון הח' הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל פי' ר"ע ז"ל ומניח שורה שנייה כולה בורה וכו'. בירושלמי קאמר שלרבנן צריך שלא יהיו סמוכות וגם שלא יהיו חבושות וקאמר א"כ איך זורעים ט' קרחות שלא יהיו סמוכות ולא חבושות וקאמר תלת ותרתין וחדא ותרתי וחדא. ופי' הדבר הוא שבמקום שיש כ"ה קרחות שכל קרחת היא בית רובע דהיינו בשדה מרובע שהוא בית סאה ורובע. באותה שדה אפשר לזרוע ט' קרחות כזה [ציור] כן נ"ל לפרש ופי' המחבר אינו נראה כלל עכ"ל ז"ל. וע' תי"ט שהעלה דשאני ראש תור א' מהרבה ראש תור ביחד ולזה אפי' ראש תור א' לא נתיר בכאן ע"ש ובזה ניחא לי הא דלא תני וחכ"א עד ט' קרחות מותרות ותו לא אלא דאי הוה תני הכי ה"א דאה"נ דבהנהו דשייך בהו טעם ראש תור דשרי נמי אלא דתנא לא איירי בהכי להכי הדר תני עשר אסורות לאשמעי' דאפי' הנהו שהדעת נוטה להתירן מטעם ראש תור גם המה בכלל האיסור ואפי' אחת מהנה כך נלע"ד לפי דרכו של הרב הנזכר נר"ו:
יכין
הרוצה לעשות שדהו קרחת קרחת: ערוגה מרובעת קודם שנזרעה נקראת קרחת:
עושה עשרים וארבעה קרחות לבית סאה: בית סאה הוא נע"נ אמות אם תחלקו לה' קרחת אורך על ה' קרחת רוחב. יהיה הכל כ"ה קרחת. ויהיה אורך כל קרחה י' אמות אורך על י' אמות רוחב. וכל אמה בת ו' טפחים. קח א' מקרחת שרחבה ס' טפחים על ס' טפחים וחלקה לרחבה לכ"ד רצועות. יגיע לכל רצועה י' אמות אורך. על רוחב ב' טפחים ומחצה. תן רצועה א' לכל קרחה מכל הכ"ד קרחות. א"כ יהיה כל קרחה י' אמות אורך. על רוחב י' אמות וב"ט ומחצה:
מקרחת לבית רובע: ר"ל וזה שיעור בית רובע הקב. מיהו הא דשרי ר"מ כ"ד קרחות לבית סאה. לאו דוקא. דכ"ש פחות מכ"ד קרחת לפחות מבית סאה דשרי לר"מ. ורק כ"ד דנקט היינו שלא יוסיף על כ"ד קרחות דוגמת ערוגה דלקמן רפ"ג. דרק ו' מינים שרי ולא יותר. דכשיוסיף על מניין כ"ד יהיה כל קרחת קטן מרובע ועי"ז יתהווה תערובות. וגם לא יהיה כל קרחת גדול מרובע. דאז מחזי כשדה. וכדקאמר בחרדל מדמחזי כשדה חרדל. וה"ה בשאר מיני זרעים רק בקרחת רובע ס"ל דמותר להסמיכן:
וזורע בתוכה כל מין שירצה: דס"ל לר"מ דמדהן מרובעות נראות מופרשות וא"צ הרחק:
היתה קרחת אחת או שתים: באמצע שדה תבואה. שהיא בית סאה או פחות או יותר:
זורעם חרדל: ומ"ח דלא כר"מ:
שלש לא יזרע חרדל מפני שהיא נראית כשדה חרדל: בתוך שדה תבואה. מיהו דוקא חרדל. אבל שאר זרעים. אפי' ב' קרחת מחזי כשדה. דרק בקרחת רובע מתיר:
וחכ"א תשע קרחות מותרות: דעושה בבית סאה כ"ה קרחת. ה' על ה'. וזורע בשורה ראשונה ושלישית וחמישית. בכל אחת מהן קרחת א' ג' ה'. דהו"ל יחד ט' קרחת זרועות. ומניח שורה ב' וד' פנויות. ואי"ל יזרע י"ג קרחת. דבשורות ב' וד' יזרע נמי קרחת ב' וד'. ואף שיגעו בזוויות בקרחות שבשורות א' ג' ה'. יותרו בראש תור כמ"ז. י"ל דאין היתר ראש תור. רק בין שדה גדולה לקטנה [כך פי' רש"י [שבת דפ"ה ב] ותמוה והרי אין לך קטנה בקטנות טפי מהך דלקמן [רפ"ג] ואפ"ה שרי בהו ראש תור. אלא נ"ל דה"ט דאסור משום דקרחת האמצעי שבשורה ב' וד'. יהיה לפ"ז חבוש מכל הצדדים דאפי' נגד הקרנות יהיה ב' ראש תור סוגר נגד כל קרן וקרן]. מיהו אפ"ה מקילי הכא רבנן טפי מבשאר דוכתי דבעינן בהו בכל תבואה ותבואה הרחק רובע [וכמ"י]. ורק הכא דכל השדה עשוי רבועיי' רבועיי'. סגי להו לרבנן בריחוק י' על י' אמה. אולם מדמצרכו מרחק י' אמות גם ביש כמה ריבועים בהבית סאה. אם כן כל שכן דפליגי אדרבי מאיר דמיקל בקרחת א' או ב' של חרדל לזרעו בלי הרחק כלל. דלרבנן צריך הרחק רובע:
עשר אסורות: דצריך הפסק כשיעור קרחה בין מין למין:
ר' אליעזר בן יעקב אומר אפילו כל שדהו בית כור: הוא שלשים סאה:
לא יעשה בתוכה חוץ מקרחת אחת: נראה לי דמדלא קאמר לא יעשה אותה רק קרחה אחת. שמע מינה דאין ר"ל שיזרע כל הבית כור רק מין א' בקרחת א' דמהיכא תיתא נימא כן. והרי ודאי יכול לזרוע בבית כור א' כמה מינים כשירחיק בין מין למין בית רובע. ודוחק לומר דראב"י פליג אמשנה דלקמן דקאמר' בפירוש תבואה בתבואה בית רובע. אלא ה"ק דאפילו בבית כור שכולו זרוע ממין א'. ויש באמציעותו קרחת א' ממין אחר סמוך להמין שחוצה לו סביב מותר. אבל טפי מקרחת א' אסור. אבל במרחיק בין מין למין בית רובע ודאי דגם לראב"י שרי. ולרבנן אפילו קרחת א' אסור לעשות בתוך השדה כשהוא סמוך למין אחר. בין באמצע בית סאה או באמצע בית כור ויותר:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת