משנה כלאים ב ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק ב · משנה ז | >>
היה ראש תור חטים נכנס בתוך של שעורים, מותריב, מפני שהוא נראה כסוף שדהו.
שלו חטים ושל חבירו מין אחר, מותר לסמוך לו מאותו המין.
שלו חטים ושל חברו חטים, מותר לסמוך לו תלם של פשתן, ולא תלם של מין אחר.
רבי שמעון אומר, אחד זרע פשתן ואחד כל המינין.
רבי יוסי אומר, אף באמצע שדהו מותר לבדוק בתלם של פשתן.
הָיָה רֹאשׁ תּוֹר חִטִּים נִכְנָס בְּתוֹךְ שֶׁל שְׂעוֹרִים, מֻתָּר,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִרְאֶה כְּסוֹף שָׂדֵהוּ.
- שֶׁלּוֹ חִטִּים, וְשֶׁל חֲבֵרוֹ מִין אַחֵר, מֻתָּר לִסְמֹךְ לוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין.
- שֶׁלּוֹ חִטִּים וְשֶׁל חֲבֵרוֹ חִטִּים, מֻתָּר לִסְמֹךְ לוֹ תֶּלֶם שֶׁל פִּשְׁתָּן,
- וְלֹא תֶּלֶם שֶׁל מִין אַחֵר.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- אֶחָד זֶרַע פִּשְׁתָּן, וְאֶחָד כָּל הַמִּינִין.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- אַף בְּאֶמְצַע שָׂדֵהוּ מֻתָּר לִבְדֹּק בְּתֶלֶם שֶׁל פִּשְׁתָּן.
היה ראש תור חיטים, נכנס לתוך של שעורים -
- מותר - מפני שהוא נראה כסוף שדהו.
- שלו חיטים, ושל חברו מין אחר -
- מותר לסמוך לו מאותו המין.
- שלו חיטים, ושל חברו חיטים -
- מותר לסמוך לו תלם של פשתן,
- ולא תלם של מין אחר.
- רבי שמעון אומר:
- אחד זרע פשתן, ואחד כל המינין.
- רבי יוסי אומר:
- אף באמצע שדהו - מותר לבדוק בתלם של פשתן.
- מותר לסמוך לו תלם של פשתן,
תור - שם העדי שישימו הנשים באזניהם, כמו "תורי זהב נעשה לך"(שיר השירים א, יא), ותבניתו משולש כמו זה:
ועל כן יקרא הזוית המחודדת מכל תבנית, ראש תור. וענין מה שאמר, היה "ראש תור", הוא על דמות זאת הצורה:
אחר כן אמר, כשתהיה שדהו זרועה מחיטה, ושל חבירו מין אחר, מותר לו לזרוע בשדהו הזרועה חיטים, מן המין ההוא אשר בשדה חבירו. וזה עניין שאמר "לסמוך לו", ובלבד שיסמכהו לשדה חבירו, מפני שהוא נראה סוף שדה חבירו, אחר שהוא ממינו.
אבל אם היתה שדהו ושדה חבירו זרועה חיטים, אסור לזרוע ביניהם, אלא שורה של פשתן בלבד. והטעם, שכל מי שיראהו ידע, שלא נזרע אלא להבחין בו השדה, אם יצליח לזרוע בו פשתן ואם לאו. שאין אדם זורע תלם אחד של פשתן, מפני שהוא מעט, ולא יצא ממנו שום תועלת. אבל אם יזרע תלם של מין אחר, ייראה שהוא כלאים, ונאמר שהוא לא זרעו אלא ליהנות ממנו, ולא היה צריך מהמין הזה אלא לזאת השורה.
ורבי שמעון אומר, אחד הפשתן ואחד כל המינין - אסור. מפני שאפשר שיאמרו עליו, שהוא לא היה צריך מן הפשתן, יותר מזה השיעור.
ואמר רבי יוסי, שאפילו באמצע שדהו, מותר לבדוק בתלם של פשתן - רוצה לומר, לבדוק ולנסות ולהבחין השדה. ואינו חושש רבי יוסי למראית העין, ואף על פי שהוא דומה [כ]כלאים, אמר שהוא מותר.
וחכמים חוששין למראית העין, מפני זה אסור להבחין את השדה בתלם של פשתן, אלא בסוף השדה.
ואין הלכה כרבי יוסי, ולא כרבי שמעון:
ראש תור חטים. כגון שדה חטין אצל שדה שעורים ושורה אחרונה של חטים יוצאת ממנה ונכנסת לתוך שדה שעורין מותר מפני שאותה שורה נראה כסוף שדה חטין:
מותר לסמוך לו מאותו המין. דלבעל השדה של חטים מותר לסמוך חטים אצל שדה מין אחר של חבירו ואין נראה ככלאים בשדה חבירו אלא נראה כסוף שדה חטין:
ויותר נראה לפרש דמותר לסמוך אצל שדה חטים שלו מאותו המין של שדה חברו ואין נראה ככלאים בשדהו משום דנראה כסוף שדה חברו:
ולא תלם של מין אחר. בירושלמי (הל' ה) פריך מה אנן קיימין אם מתכוין לבדוק (ט) אפי' באמצע שדהו מותר אם אינו מתכוין לבדוק למה לי שאר המינין אפילו זרע פשתן אסור ומשני לבדוק אנן קיימין (י) רבי יוסי לא חשש למראית העין כלומר ולפיכך שרי באמצע שדהו ורבנן חשו למראית העין:
ר' שמעון אומר אחד זרע פשתן ואחד כל המינין. מפרש בירושלמי (שם) משום דרבי שמעון סבר דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו כלומר ומתוך דלא מיתסר משום חבירו לא מיתסר נמי משום דנפשיה ורבי יוסי נמי אף על גב דאית ליה נמי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו בההיא דהמסכך גפנו מכל מקום אסר הכא בשלו:
מותר לבדוק בתלם של פשתן. כלומר שאין מתכוין לקיים הפשתן שאינו חושש בו אלא לבדוק אם שדה זו יפה לפשתן כדי לזרוע בה פשתן בשנה אחרת:
תור - הוא שם תכשיט של אשה שצורתו משולשת כלומר בעל שלש זויות, לשון תורי זהב נעשה לך (שה א) ועל שמו קורין קרן זוית המחודדת יא ראש תור. ואם קרן זוית של שדה שהיא זרועה חטים נכנסת בתוך שדה של שעורים מותר מפני שהוא נראה כסוף שדהו וניכר שלא נזרעו בערבוביא:
מותר לסמור לו מאותו המין - מותר לסמוך אצל שדה חטין שלו יג מאותו המין של שדה חבירו ואין נראה ככלאים בשדהו משום דנראה כסוף שדה חבירו:
מותר לסמור לו תלם של פשתן - שהרואה יודע שלא זרעוהו שם אלא כדי לבדוק שדהו יד אם טובה לזרוע בה פשתן אם לאו, לפי שאין אדם עשוי לזרוע תלם אחד של פשתן שאין לו בו שום תועלת. אבל של מין אחר דאדם עשוי לזרוע ממנו תלם אחד בלבד, אפילו לא זרעו אלא לבדוק שדהו אסור, שהרואה אומר לצרכו זרעו כדי ליהנות בו:
אחד זרע פשתן ואחד כל המינין - אסור לסמוך תלם אחד, שהרואה אינו יודע דלבדוק שדהו הוא עושה:
מותר לבדוק בתלם של פשתן - שהכל יודעים שאין מתכוין לקיים הפשתן אלא לבדוק שדהו אם היא יפה לפשתן. והלכה כתנא קמא:
ראש תור. כתב הר"ב ועל שמו קורין זוית המחודדת ראש תור. ור"ל מכל איזה תבנית שתהיה בין משולש בין מרובע או שאר תבנית וכן מבואר בפירוש הרמב"ם:
נכנס בתוך של שעורים מותר. כבר כתבתי בסוף פ"ק בשם כ"מ דמן התורה לא נאסר אלא כשזורע במפולת יד ורבנן אסרו שלא במפולת יד כ"מ שיש מראית עין ולפיכך התירו על הרבה דרכים:
מפני שהוא נראה כסוף שדהו. וכן בלשון הרמב"ם וכ"ף כסוף צריך ביאור. ואפשר דמדנכנס הראש תור בשדה השנייה נחשבת הכניסה בכלל אותה שדה שהרי בה היא הלכך כשאנו מתירין ונחשבה מכלל השדה שממנו יצאה עלינו לומר שנראית כסוף שדה שיוצאה ממנו. אבל אין לנו לומר שהיא סוף שדה ממש שהרי היא בכלל השדה שבו נכנסה:
מותר לסמוך לו. פירש הר"ב אצל שדה חטין שלו. ומסיים הרמב"ם ובלבד שיסמכהו לשדה חבירו:
שלו חטים ושל חברו חטים מותר לסמוך לו וכו'. ולא הוי משום מראית העין כמו באמצע שדהו. ולהכי תנן ושל חברו חטים דאילו ממין אחר משלו לא הוה מצי למתני ולא תלם של מין אחר דהא מותר לסמוך לו מאותו המין ובכ"מ בשם הר"י קורקוס דלרבותא דלא של מין אחר נקט הכי:
של פשתן. פירש הר"ב שהרואה יודע שלא זרעוהו שם אלא כדי לבדוק שדהו. ומסיים הרמב"ם בפ"ג מהלכות כלאים ונמצא כזורע להשחתה. ובירושלמי הביאו הר"ש דאף תנא קמא דוקא במתכוין לבדוק שרי ומכל מקום אסור באמצע שדהו מפני מראית עין ובדפוס הירושלמי הגירסא משובשת:
(יא) (על הברטנורא) ור"ל מכל איזה תבנית שתהיה בין משולש בין מרובע או שאר תבנית. הר"מ:
(יב) (על המשנה) נכנס. דמן התורה לא נאסר אלא כשזורע במפולת יד ורבנן אסרו כל מקום שיש מראית העין ולפיכך התירו על כמה דרכים. ר"מ:
(יג) (על הברטנורא) ובלבד שיסמכהו לשדה חבירו. הר"מ:
(יד) (על הברטנורא) ונמצא כזורע להשחתה. הר"מ:
ראש תור: כראשו של שור דראשו רחבה לצד קרניו והולך ומתקצר כזה [ציור] ולדעת הרמב"ם ז"ל הוא כמו משולש כזה [ציור] ופי' ראש תור מן נאוו לחייך בתורים. ופי' א' הוא פי' רש"י ז"ל בסוכה פ"ק. כ"כ הרש"ש ז"ל. וע' במ"ש לק' פ"ג סי' ג':
מותר לסמוך לו מאותו המין: הפירוש שפי' ר"ע ז"ל הוא פי' הרמב"ם ז"ל וגם הוא הפי' שנראה יותר להר"ש ז"ל מלפרש מותר לבעל השדה של חטים לסמוך חטים אצל שדה מין אחר של חבירו ואין נראה ככלאים בשדה חבירו אלא נראה כסוף שדה חטים ע"כ:
ולא תלם של מין אחר: כתב הח' ה"ר יהוסף אשכנזי ז"ל ברוב הספרים מצאתי מותר לסמוך לו תלם של פשתן או תלם של מין אחר. אך יש ס"א דגרסינן ולא וצ"ע. ולפי גירסא דאו צ"ל חסורי מחסרא וה"ק או תלם של מין אחר דברי ר"ש שר"ש אומר אחד זרע פשתן וכו' ע"כ. וזה שלא כדעת הירושלמי שאכתוב בסמוך גם שלא כדעת שום מפרש או פוסק:
ר"ש אומר אחד זרע פשתן ואחד כל המינין: מן הירושלמי מוכח דר"ל מותר. דה"ג התם ר' שמואל בשם ר' זעירא דר"ש כדעתיה דאמר לק' פ' המבריך אין אדם מקדש דבר שאינו שלו כך הוא אומר גבי כלאי זרעים אין אדם חובש דבר שאינו שלו:
ר' יוסי אומר כו': דר' יוסי לא חייש למראית העין ות"ק חייש למראית העין כיון שהוא באמצע שדהו. ור"ש ס"ל דאין אדם מקדש דבר שאינו שלו כלומ' ומתוך דלא מיתסר משום חבירו לא מיתסר נמי משום דנפשיה. ור' יוסי נמי אע"ג דאית ליה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו בההיא דהמסכך את גפנו מ"מ אסר הכא בשלו. הר"ש ז"ל. וכתב הר"מ בחבורו אבל אם היתה שדהו זרועה חטים מותר לחברו לזרוע בצדה שעורים שנאמר שדך לא תזרע כלאים אין האיסור אלא שיזרע שדהו כלאים שלא נאמר הארץ לא תזרע כלאים ע"כ:
יכין
היה ראש תור חטים: תור הוא תכשיט זהב משולש שבראש הנשים. והושאל על שם ערוגה משולשת:
נכנס בתוך של שעורים: ר"ל אם קרן ערוגת החטין נוגע לרוחב ערוגת השעורים:
מפני שהוא נראה כסוף שדהו: דהרי נראים מובדלים וליכא ערבוביא דדוקא כשסמוכין ב' המינין ארכו של ערוגה זו אצל אורך ערוגה אחרת צריך שיהיה המשולש שמרחיקים זמ"ז רחב בראשו כמלא עול השרוני. וכמשנה ו'. משא"כ הכא שאורך ערוגה זו נגד רוחב הערוגה האחרת סגי גם בשמרחק המשולש בראשו הוא פחות מזה. אמנם טעם כל היתירים הללו. היינו משום דהתורה לא אסרה כלאים רק כשזרען במפולת יד. ורק חכמים אסרו גם שלא במפולת יד משום מראית עין. ולהכי נמי התירו בכמה גווני. בשניכר שחשש בעל השדה לאיסור כלאים. ומשלך נתנו לך [אב"י עי' מ"ש בסי' נ"ד אי"ה]:
מותר לסמוך לו מאותו המין: מותר לסמוך לחיטין שלו מין אחר כאותו של חבירו. דנראה כאילו גם זה שייך לשדה חבירו. והרי בין ב' מינין של ב' בני אדם א"צ הרחקה. מדכתיב שדך לא תזרע כלאים:
מותר לסמוך לו תלם של פשתן: דהרואה יודע דתלם א' פשתן לא חזי לכלום. ורק לבדוק שדהו עושה. והו"ל כזורע להשחתה. מיהו באמצע שדהו אסור לזרעו. דהו"ל מראית עין טפי. וכירושלמי. והא דנקט שלו ושל חבירו מין א'. דאי של חבירו מין אחר. לא הוה מצי למנקט בסיפא. ולא של מין אחר. דהרי מין של חבירו מותר להסמיך. כסי' מ"ג:
ולא תלם של מין אחר: אפי' התכוון לבדוק שדהו. עכ"פ הרואה אינו יודע:
ר"ש אומר אחד זרע פשתן ואחד כל המינין: מותר:
אף באמצע שדהו מותר לבדוק בתלם של פשתן: דבפשתן ליכא משום מראית עין:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת