משנה ידיים א ג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת ידיים · פרק א · משנה ג | >>

המים שנפסלו משתיית הבהמה: בכלים, פסולים. ובקרקעות, כשרים.

נפל לתוכן דיו, קומוס, וקנקנתום ונשתנו מראיהן, פסוליןי.

עשה בהן מלאכה או ששרה בהן פתו, פסולין.

שמעון התימני אומר, אפלו נתכוין לשרות בזה ונפל לשני, כשרים.

המים שנפסלו משתית בהמה -

בכלים - פסולין,
ובקרקעות - כשרין.
נפל לתוכן דיו, קומוס, וקלקנתוס,
ונשתנו מראיהן - פסולין.
עשה בהן מלאכה,
או ששרה בהן פתו - פסולין.
שמעון התבני אומר:
אפילו נתכוון לשרות בזה, ונפל לשני - כשרין.

שרה בהן פתו - רוצה לומר אם ישרה במים ההוא פת כבר הפסיד, ושמו מכלל השופכים, ואין נוטלין מהם לידים.

ואמר רבי שמעון, כי אילו נתכוין לשרות במים ההוא פתו ונפל הפת במים אחרים, הרי הוא כשר כיון שלא נתכוין לעשות בו מלאכה, אמנם היה זה שלא לרצון. ואמרו ואפילו נתכוין, רוצה לומר כמו אם, או יהיה על דרך התבוננות כאילו אומר מפליא בתמיה, ואפילו לא היה בכוונה לא יפסיד אבל הם כשרים.

ואין הלכה כרבי שמעון התבני:

שנפסלו משתיית בהמה. כגון סרוחין אבל נפסלו מחמת טיט המעורב בהן אפילו בקרקע פסולין כדפרישית בסוף פרק שני דמקוואות:

בכלים פסולין. דלא תקון רבנן נטילה אלא בראויין לשתיית בהמה:

בקרקע כשרין. להטביל ידיו דהא מקוה נינהו ובפרק כל הבשר (דף קו.) פליג ר' שמעון בן אלעזר בברייתא דאמר אף בקרקע טובל בהן כל גופו אבל לא פניו ידיו ורגליו ומוקי לה התם דפסקינהו בבת בירתא וקשה מכאן למאי דגרס רש"י התם חמי טבריא חזקיה אמר אין נוטלין מהם לידים ורבי יוחנן אמר כל גופו טובל בהן אבל לא פניו ידיו ורגליו פי' לחזקיה אין נוטלין מהן לידים אבל מטבילין מהן לידים ולרבי יוחנן דאסר אפילו להטביל לידים ומוקי לה התם דפסקינהו בבת בירתא ובפלוגתא דרבי שמעון בן אלעזר ורבנן והשתא קשה סתם מתני' דהכא דלא כר' יוחנן ובכל דוכתא אית ליה לרבי יוחנן הלכה כסתם משנה וליכא למימר דמתני' דהכא מיירי בדלא פסקינהו חדא דאמאי מפליג בין כלים לקרקע ליפלוג בדידה ועוד דבתוספתא קתני מילתיה דר' שמעון בן אלעזר ולא קתני מילתיה דרבנן משמע דר' שמעון בן אלעזר קאי אמתני' ובדפסקינהו בבת בירתא מוקמינן פלוגתייהו ונראה כגירסת רבינו גרשום ורבינו חננאל דגרסי התם במילתיה דר' יוחנן השתא כל גופו טובל בהן פניו ידיו ורנליו לא כל שכן:

דיו קומוס וקנקנתום. בפ' שני דגיטין (דף יט.) מפרש להו:

עשה בהן מלאכה או ששרה בהן פתו פסולין. בפרק כל הבשר (דף קה.) אמרינן התם דמים ראשונים נוטלין בין בחמין בין בצונן ואמר רבי יצחק ב"ר יוסף אמר ר' ינאי לא שנו אלא שאין היד סולדת בהן אבל היד סולדת בהן אסור סולדת פירוש נכוית ופירש שם בקונטרס משום דבטלם ונשתנו מתורת מים וכאן נמי יש לומר דהיינו טעמא:

שמעון התימני. מתמנת היה ואית דגרסי התיבני:

אפילו נתכוין. לשון אפי' לא יתכן אלא אם כן גרסינן פסולין ואי גרסינן כשרין גרסינן אם נתכוין לשרות פתו בכלי זה ונפל הפת לכלי אחר כשרין המים לנטילה הואיל ונפל בהן הפת שלא במתכוין:

שנפסלו משתיית הבהמה - כגון מחמת סרחון. אבל שנפסלו מחמת טיט, אפילו בקרקע פסולים:

בכלים פסולים - דלא תקון רבנן נטילה אלא בראויין לשתיית בהמה: בקרקע כשרים, להטביל הידים! (ט)

' - דהא מקוה נינהו וכל גופו טובל בהן, ידיו לא כל שכן: קומוס גומ"א בלע"ז:

וקנקנתום - ודריאול"י. ומזהיר כעין זכוכית:

עשה בהן מלאכה או ששרה בהן פתו פסולין - משום דבטלן ונשתנו מתורת מים:

אפילו נתכוין לשרות בזה - בתמיהה, וכי אפילו נתכוין לשרות פתו במקום אחד ונפל במקום אחר יהיו פסולים יא, והלא לא נתכוין ולא בטלם, אלא ודאי כשרים הם. ואין הלכה כר' שמעון התמני:

ובקרקעות כשרים פי' הר"ב להטביל בהן את הידים. כדתנן בפ"ב דחגיגה ולקדש מטבילין. וההפרש בין הטבילה והנטילה. כי נ"י תהיה במים שאובין. אכן מתנאיה היא שישתפכו מכלי (בכח נותן) על הידים. אבל אם היו מים שאובין שנתקבצו במקוה. לא יותר נ"י בהם. וצריך שלא יהיה מראה המים משונה. ותהיה רביעית או יותר לכל אחד. ואמנם טבילת ידים אינה ראויה במים שאובין. אלא במי מקוה משאר המקואות. והוא שיהיה בהם מ' סאה. כמו שנתבאר במקואות פ"ה. הרמב"ם בהקדמתו לזאת המסכתא. והראב"ד בפ"ז מהלכות ברכות [הלכה ה'] השיג עליו במה שפסל מים שאובין לטבילת ידים. כיון דכשרים לבעלי קריין. כדתנן בריש פ"ח דמקואות:

דיו קומוס וכו'. עיין עליהם בפ"ב דמגילה [מ"ב]. ובפי"ב דשבת [מ"ד]:

ונשתנו מראיהן פסולים. דבנטילת ידים בעינן שלא נשתנה צורתן. דומיא דקידוש ידים ורגלים מן הכיור. והתם מסתברא. דילפינן לה משום מים יתירא. דכתיב (שמות ל) ונתת שמה מים לרחצה ורחצו אהרן ובניו ממנו וגו' בבואם אל אהל מועד ירחצו מים. ומהכא דייקינן דמים בהויותן בעינן שלא נשתנו. ב"י ר"ס ק"ס בשם הרא"ה:

שמעון התמני. מתמנת היה. ואית דגרסי התיבני. הר"ש:

אפילו נתכוין כו' פסולים. פי' הר"ב בתמיה וכו' אפילו נתכוין כו' דת"ק סתם דבריו ואמר שרה בהן פתו וכו' ואתא איהו וקא מתמה. וכי אפילו נתכוין כו'. ולשון הרמב"ם ואפילו נתכוין ר"ל (כמו) אם (או) יהיה על דרך התבוננות כאילו אומר מפליא בתמיהה כו' ע"כ. ומהר"ם כתב משום דשמעין לת"ק דאמר דוקא שרה בהן פתו. דמשמע דנתכוין לשרות. הא נפל מידו לתוכן כשרים כיון דלא נתכוין לשום שרייה בעולם אלא שלא בכוונה נפל מידו. הא נתכוין לשרות בזה ונפל לזה פסולים. כיון דהפילו מידו כדי לשרות. ואתא שמעון התימני למימר אפילו נתכוין וכו':

(ט) (על ה) לקודש. וההפרש שבין נטילת ידים ובין טבילה. כי נטילת ידים הוא במים שאובין, והוא שיבואו מכלי בכח נותן אבל שאובין במקוה לא, ושינוי מראה פוסל, ובעינן רביעית לכל אחד. וטבילת ידים פסול בשאובין, וצריך ארבעים סאה. הר"מ. והר"א סבירא ליה דשאובין במקוה נמי כשרין לטבילת ידים, כיון דכשרין לבעלי קריין:

(י) (על המשנה) פסולין. דומיא דקידוש ידים מן הכיור דכתיב התם מים יתירה. ב"י:

(יא) (על הברטנורא) דתנא קמא סתם דבריו ואמר שרה בהם פתו כו', ואתא איהו ומתמה וכי כו'. ומהר"מ כתב, דשרה דתנא קמא משמע דנתכוין לשרות, הא נפל מידו שלא לכוונת שרייה כשר. הא נתכוין לשרות בזה ונפל בזה פסול. ואתא ר' שמעון למימר אפילו נתכוין:

המים שנפסלו:    פרק כל הבשר (חולין דף ק"ו) ברייתא בפלוגחא דר"ש בן אלעזר ס"ל אף בקרקע טובל בהן כל גופו אבל לא פניו ידיו ורגליו אפילו דרך טבילה ופי' רש"י ז"ל פניו ורגליו משום ידיו נקט להו ואורחא דמילתא נקט ע"כ. ומכח קושיא דאיכא לאקשויי אר' שמעון בן אלעזר השתא כל גופו טובל בהן פניו ידיו ורגליו לא כל שכן אוקימנא דבפסקינהו להני מים פסולים בחריץ קצר והמים פונים שם ואין שם שיעור מקוה אבל מחוברין למקוה עסקי' ובהא פליגי דר"ש בן אלעזר ס"ל גזרינן חריץ אטו כלי ות"ק סבר לא גזרינן חריץ אטו כלי אבל גבי טבילת כל גופו ליכא למיגזר דהא אין טבילה כלל בכלי. ופי' הרי"ף ז"ל בברכות פ' אלו דברים שנפסלו משתיית בהמה י"מ שאין הכלב יכול ללקק מהן וי"א שהן עכורין שקרובין להיות כטיט הנרוק ע"כ. והרא"ש ז"ל פי' שנפסלו כגון חמי טבריא או שהם סרוחין ע"כ. וכן פירש ג"כ רש"י ז"ל בפ' כל הבשר ושם פליגי חזקיה ור' יוחנן וגריס רש"י ז"ל דחזקיה אמר אין נוטלין לידים בחמי טבריה ור' יוחנן אמר כל גופו טובל בהן אבל לא פניו ידיו ורגליו. והקשה עליו הר"ש ז"ל דהאמר עליו ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן הכא בקרקע כשרין והעלה דעיקר הגירסא דר' יוחנן אמר התם כל גופו טובל בהן פניו ידיו ורגליו לא כל שכן כגירסת רבינו גרשום ור"ח ז"ל ע"כ. וכן מצאתי ג"כ שגורס הרא"ש ז"ל שם פרק כל הבשר וגם הרי"ף ז"ל בברכות פ' אלו דברים. ועיין בפרק שני דזבחים דף כ"ב. וכתוב בספר תרומת הדשן סי' ר"ס שפירשו רבינו יצחק מסימפונט ז"ל שאם טבל בהן את הספוג אם נשתנו מראיהן פסולין אבל לא נשתנו כשרין דספוג חשוב כאלו שתה מהן יונה ע"כ. משמע שר"ל דהספוג מוצץ כמו שהיונה מוצצת אבל אי הוי הספוג אינו מוצץ היה פסול לנטילת ידים ע"כ בקיצור וע"ש עוד:

עשה בהן מלאכה:    ופי' הרמב"ם ז"ל שהטעם מפני שנעשה בהן מלאכה שמם מכלל השופכין ולפיכך אין נוטלין מהם לידים ע"כ:

ואם צינן יין במים:    פי' הרא"ש ז"ל דמיקרי עשה בהן מלאכה:

אפילו נתכוון לשרות בזה:    בתמיה כן פירש הרמב"ם ז"ל אבל הר"ש והרא"ש ז"ל פירשו אפילו נתכוון לא ניחא לשון אפילו אא"כ גרסינן פסולין ואי גרסינן כשרין ראוי לגרוס אם נתכוין. וז"ל ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה שהביא רעז"ל מגומגם הרבה ונ"ל דה"ק אפי' היה כוונתו לשרות במים אלא שנתכוון בזה ונפל לשני אפילו הכי כשרים ולא נאמר שכבר נעשית כוונתו ויהיו פסולים כיון שלא נתכוון לשרות בזה כשרים. ע"כ:

יכין

המים שנפסלו משתית הבהמה:    מחמת סרחון או מחמת טעם רע:

בכלים פסולים:    ר"ל פסולין לנט"י מכלי. מיהו כשראויין לבהמה כשיתקנם. כגון מי הים המלוחים. דכשיבשלום ראויין לשתיית בהמה. כשרין גם קודם תיקונן [רבינו מג"א ק"ס ס"ק י"ב]:

ובקרקעות כשרים:    ר"ל אם הן בקרקע כשרין להטביל בהן ידיו לאכילה. ק"ו מטבילת כל גופו [דשלש מדרגות יש. א) מעין. אפילו אין בהן מ' סאה. טובל בהן ידיו לאכילה [א"ח קנ"ט סי"ד]. ב) מי גשמים. הכנוסין בקרקע להרמב"ם צריכין מ' סאה. ולהראב"ד גם ברביעית סגי [שם]. ג) שאובין הכנוסין בקרקע. להרמב"ם אפילו יש בהן מ' סאה אין טובל בהן ידיו. ולהראב"ד ביש בהן מ' סאה מותר [שם ט"ז]. ולבה"ג אפילו אין בהן מ' סאה והן בכלי מותר לטבול בהן ידיו. וראיה מקידוש כהנים מכיור ודו"ק [עיין רבינו מג"א שם ס"ק י"ד]. מיהו מים שאינן ראויין לבהמה מפני טיט המעורב בהן. אף לטבילת ידים פסולין. כשאין הבהמה יכולה לשתות מהן [וע' מקואות ספ"ב מ"ש שם בפירושינו כפ"ד]:

פסולין:    דכיון דנשתנה מראיתן לא מיקרו מים ולהכי אפילו הן בקרקעות ורוצה לטבול בהן ידיו פסולין [רמב"ם פ"ו מברכות ה"ז]. וכן מסתבר מדלא מחלקינן הכא בין שהן בכלים או בקרקעות כדמחלקינן לעיל בנפסלו משתיית בהמה. ותו נ"ל טעמיה דהרי טבילת ידים דלהני רק מטבילת הגוף ילפינן לה דאם לטומאה ממש של כל הגוף מהני טבילה במ' סאה. מכ"ש דלטומאת ידים תהני טבילתן במ' סאה [כחולין ק"ו א']. וכיון דכל שנשתנו מראיתן פסולין לטבילת הגוף (כמקואות פ"ז מ"ג ופ"ח מי"א] . ה"נ דפסולין לטבילה לטומאת ידים. מיהו בנתעכרו ע"י תערובות עפרורית. לא מחשבו שינוי מראה לגבי מי חטאת שהוא דאורייתא [כספ"ח דפרה] וכ"ש לנט"י דרבנן [ונ"ל טעמא. אי משום דכל שינוי מראיתן הוא מחמת עפר. ויש בו כבדות. וסופו להזדקק. וכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו [ר"ה י"ג ב']. או משום דדוקא בדיו וקנקנתום. שהמים בעצמן נשתנה מראיתן ע"י תערובתן. אבל שנוי המראה הנראה במים שנתערב בהן עפר. הוא מחמת קרטי החול שצפין בהן. והקרטין ההן הן עומדין לעצמן ומזהירין מתוך המים. אבל המים בעצמן לא נשתנו מראיתן. ותו נ"ל ראיה דכשרים. דהרי גם לטבילת כל הגוף כשרים כשראויין לשתיית כלב [כספ"ב דמקואות] מכ"ש לנט"י. וכן משמע מהרמב"ם [פ"ו דברכות ה"ט]. ודלא כרבינו אשל אברהם רסק"ס שהניח זה בצ"ע]:

שמעון התימני אומר אפי':    תמוה מה אפי'. ונ"ל לפמ"ש רבינו טו"ז [או"ח ק"ס סק"ב] דלת"ק אפילו נפל שם הפת ממילא פוסל. וכן מוכח לפענ"ד. מדנקט ת"ק תרתי. עשה מלאכה וגם שרה פתו. ול"ל והרי היא היא. ואע"ג דבמשנה ד' נקט נמי הדחת כלים. התם היינו רק מדאתא לאשמעינן שיש חילוק בין כלים מלוכלכים או מודחים. ולאשמועינן נמי פלוגתא דת"ק ור' יוסי בחדשים. אבל שרה בהן פתו ל"ל כלל. אלא ע"כ דמלת שרה אינו פועל יוצא. והיינו שאדם שרה הפת. אלא פועל עומד. ור"ל שהפת שרה במים ע"י שנפל לתוך המים ונשרה שם. וכיון שכן דת"ק אפילו בנפל מעצמו פוסל. שפיר קאמר שמעון (התימני) דאפילו נתכוון כשרים. ובשם רב"א זצוק"ל שמעתי דהכי פירושא. שמעון התימני אומר אפילו נתכוון כשר. אבל לשרות בזה ונפל לשני לכ"ע כשרים:

בועז

פירושים נוספים