משנה טבול יום ב א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טבול יום · פרק ב · משנה א | >>
משקה טבול יום, כמשקין שהוא נוגע בהן.
אלו ואלו, אינן מטמאין.
ושאר כל הטמאין, בין קלין בין חמורין, המשקין היוצאים מהן, כמשקין שהוא נוגע בהן.
אלו ואלו תחלה, חוץ מן המשקה שהוא אב הטומאה.
משקה טבול יום, כמשקין שהוא נוגע בהן -
- אלו ואלו - אינן מטמאין.
- ושאר כל הטמאין, בין קלין בין חמורין -
- המשקין היוצאין מהן - כמשקין שהוא נוגע בהן.
- אלו ואלו תחילה - חוץ מן המשקה, שהוא אב הטומאה.
כבר הכפלנו בביאור בהלכה הזאת, ופירשנו אותה פירוש פשוט ומובן בפתיחה אשר כתבנו בסדר הזה, ואינו צריך לחזרה, ועיינהו:
משקה טבול יום. כגון רוקו ומימי רגליו דמעת עינו ודם מגפתו וחלב האשה:
כמשקין הנוגע בהן. לא מיירי רק במשקה דתרומה דאי במשקה חולין היכי קתני אין מטמאין דמשמע הא מפסל פסלי הא טבול יום טהור לחולין דטבל ועלה אוכל במעשר ותנן בפרק תינוקת (דף עא:) בראשונה היו אומרים היושבת על דם טוהר מערה מים לפסח חזרו לומר הרי היא כמגע טמא מת לקדשים ויושבת על דם טוהר טבולת יום ארוך היא ותחלה היו אומרים מערה ולא נוגעת משום דחולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו וקא מטמיא להו והדרי ופסלי ליה לפסח ולבסוף סבר דלאו כקדש דמו כדקתני כמגע טמא מת לקדשים אבל לא לחולין שנעשו על טהרת הקדש ואין לחוש אם נוגעת בהן וליכא נמי לפרש דבמשקה קדש שהוא נוגע בהן קאמר דאם כן טמויי נמי מטמא כדתנן התם הרי היא כמגע טמא מת ותניא נמי בגמ' אבא שאול אומר טבול יום תחלה לקדש לטמא שנים ולפסול אחד אלא במשקה תרומה שהוא נוגע בו קאמר דטבול יום פוסל את התרומה והא דקתני אלו ואלו כלומר משקין היוצאין ממנו ומשקין דתרומה שנגע בהן אין מטמאין היינו אין מטמאין קדש אבל מפסל פסלי ליה:
בין קלין בין חמורין. בפרק כסוי הדם (דף פח.) אמרינן קלין שרץ חמורין זב:
תחלה. ראשון ועושין שני והשני עושה שלישי. חוץ מן המשקה שהוא אב הטומאה כגון זובו של זב ומעיינותיו:
משקה טבול יום - כגון רוקו, מימי רגליו, דמעות עינו, ודם מגיפתו, וחלב האשה:
כמשקים שהוא נוגע בהן - כמשקים של תרומה א שהוא נוגע בהן. דטבול יום פוסל בתרומה:
אלו ואלו - משקים היוצאים מגופו ומשקה תרומה שנגע בהן, אין מטמאין את הקודש, אבל מיפסל פסיל ליה:
בין קלין בין חמורין - קלין שרץ ב, חמורין זב:
תחילה - ראשון, ועושין שני, והשני עושה שלישי:
חוץ מן המשקה שהוא אב הטומאה - כגון זובו של זב ומעינותיו:
כמשקין שהוא נוגע בהן. לשון הר"ב כמשקין של תרומה שהוא נוגע בהן דלחולין טהור לגמרי ולקדש מטמא כדתנן במ"ו פרק בתרא דנדה. כ"כ הר"ש. וכבר כתבתי שם דהיינו אליבא דאבא שאול דלא כחכמים דמשנה ה' פי"א דפרה דפליגי וסברי דאף לקדש אינו מטמא אלא פוסל בלבד. והכי סתים לן תנא ברפ"ב דמעילה. ומ"ש הר"ב דטבול יום פוסל כו' עיין במשנה דלקמן:
בין קלין בין חמורין. פי' הר"ב קלין שרץ. חמורין זב. דהכא ליכא לפרושי קלין ראשון. *(כדפי' הר"ב ברפ"ק) דאין לך בעל חי טמא שמשקין יוצאין ממנו שיהא ראשון. וא"ת ולימא קלין שרץ וזב. וחמורין מת שהוא אבי אבות הטומאה. הא מלתא אתמר בגמרא פ"ו דחולין דף פ"ח ואמרו דבמת לא גזרו רבנן במשקין (חוץ מדמו דבהדיא כתיב נפשות מת כי הנפש הוא הדם כדאיתא ברפ"ב דאהלות) דבדילי אינשי מיניה. אבל זב דלא בדילי אנשי מיניה גזרו על משקין היוצאין ממנו להיות תחלה. חוץ ממעינותיו שהן מד"ת והן אב הטומאה כדתנן הכא:
(א) (על הברטנורא) דלחולין טהור לגמרי. ולקודש מטמא. הר"ש:
(ב) (על הברטנורא) דאין לפרש קלין ראשון, דאין לך בעל חי טמא שמשקין יוצא ממנו שהוא ראשון. ואם תאמר, לימא קלין שרץ וזב, וחמורין מת שהוא אבי אבות הטומאה. אמרו בגמרא, דבמת לא גזרו רבנן במשקין (חוץ מדמו דבהדיא כתיב) דבדילי מיניה, אבל זב דלא בדילי מיניה, גזרו על המשקין שלו להיות תחילה, חוץ ממעינותיו שהן מדברי תורה והן אב הטומאה:
משקה טבול יום וכו': [ההג"ה כתב החכם הר"ס ז"ל על מה שפי' רעז"ל אלו ואלו משקין היוצאין מגופו ומשקה תרומה שנגע בהן אין מטמאין את הקדש אבל מיפסל פסיל ליה כתב עליו כמה קשה זה הפי' חדא דלא משמע דמשקין שהוא נוגע בהן הן משקים של תרומה ועוד איך יתכן שמשקים שיוצאים ממנו יהיה עליהן דין משקין של תרומה ואינם אלא משקין של חולין ועוד אפילו משקין של תרומה עצמן שנגע בהן טבול יום אינם חוזרין לפסול הקודש לפי שטומאת ט"י הוא קלה ולעולם אינו אלא פוסל אפילו אם נגע הוא עצמו במשקה קודש או באוכלי קידש הם פסולים ואינם חוזרים לעשות רביעי וכדמשמע מתוספתא שכ' הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לסדר טהרות וכמו שכ' שם ז"ל לכן נראה לפרש אין מיטמאין כלומר שלא יקבלו טומאה כלל לפי שהן משקין של חולין וטבול יום אינו פוסל החולין ואין הגרסא מטמאין שר"ל מטמאים אחרים וזה הכריח רבינו שמשון ז"ל לפ' זה הפי' ומ"מ נראה מלשון הרמב"ם ז"ל שגורס מטמאין אלא שהלשון אינו מדוקדק אבל הדין שכתב דין אמת וז"ל פ' עשירי מהלכות שאר אבות הטומאות טבול יום משקין היוצאים ממנו כמשקין שהוא נוגע בהן שאין מטמאין אחרים כלל אלא אם נגע במשקה חולין הרי הן טהורין ואם נגע במשקה תרומה הרי הן שלישי ואם נגע במשקה קודש הרי הן רביעי עכ"ל ואע"פ ששנינו בפ' תינוקת שהיושבת על דם טוהר הרי היא כמגע טמא מת לקדשים צריך לחלק בין טבול יום דעלמא לטבולת יום ארוך שחכמים החמירו בטבולת יום ארוך לעשותה כמו ראשון לענין קודש וכן דעת הרמב"ם ז"ל שכתב שטבול יום שנגע במשקה קודש הרי הוא רביעי בפ' חמישי מהלכות מטמאי משכב ומושב כתב דיושבת על דם טוהר שהיא כראשון לקדשים עכ"ל ז"ל]. ופי' רש"י ז"ל שם פ' כסוי הדם משקה טבול יום אותם משקים היוצאין ממנו הרי הן כמשקים שהוא נוגע בהן אלו ואלו אין מטמאין דלא גזור בהו רבנן טומאה אלו ואלו תחלה שאפילו שני מטמא משקין להיות תחלה כדתנן כל הפוסל את התרומה דהיינו שני מטמא משקים ועושה אותם תחלה חוץ מן הטבול יום:
תחלה: ראשון לטמא שני והשני שלישי חוץ ממשקה שהוא אב הטומאה כגון שלשה מעינות הזב המנויין במסכת נדה בפ' דם הנדה שהן אב הטומאה לטמא אדם וכלים זיבו ורוקו ומימי רגליו ושכבת זרעו של כל אדם דילפי' מרוק דכתיב וכי ירוק הזב מה רוק שהוא מתעגל פי' מתאסף יחד ואח"כ יוצא אף כל שהוא מתעגל ויוצא ומשקים אחרים יוצאין ממנו שאינם אב הטומאה לפי שאינם מתעגלין ויוצאין כרוק ואלו הן דמעת עיניו ודם מגפתו וחלב האשה ע"כ. ומסקי' התם קלים שרץ חמורים זב אבל מת לא ופי' רש"י ז"ל שרץ כגון מימי רגליו של שרץ הנמצאין בשלפוחית שלו קלים שרץ וחמורים זב אבל משקה המת טהורים חוץ מדמו שהוא מטמא מן התורה ע"כ ובעי התם בגמרא מ"ש זב דגזור רבנן מיהא טומאת תחלה במשקים שאינם אב הטומאה כגין מעיינות ומ"ש מת דלא גזור ומשני זב דלפי שהוא חי לא בדילי אינשי מיניה ועוד שאינו ניכר לכל גזרו בו רבנן אבל מת דבדילי אינשי לא גזרו בו רבנן:
כמשקים שהוא נוגע בהן: כמשקים של תרומה שהוא נוגע בהן דטבול יום פוסל בתרומה דאי במשקה חולין היכי קתני אין מטמאין דמשמע הא מיפסל פסלי הא טבול יום טהור לחולין ולמעשר [הגהה עיין לקמן סי' ה' במ"ש בשם הרמב"ם ז"ל:] וליכא נמי לפרש דכמשקה קדש שהוא נוגע בהן קאמר דאם כן טמויי נמי מטמא דטבול יום תחלה לקודש לטמא שנים ולפסול אחד כמ"ש בפ' בתרא דנדה סי' ו' וכן פי' הר"ש ז"ל ועוד הארוך ע"ש וכן פירשו התוס' בשם ר"ת ז"ל שם בחולין ובנדה אבל הרא"ש ז"ל הסכים לפי' רש"י ז"ל דפי' בפ' כסוי הדם דמשקה חולין אין מטמאין בטבול יום. אלא שבפי' רש"י ז"ל הנמצא בידינו אין מפ' שם חולין אלא סתמא מפרש וכמו שהעתקתיו. וכתוב שם בבית יוסף וכלל רבינו בכלל טמאים קלים אוכל אוכלין טמאים שמאחר ששנינו כל הטמאים משמע דכללא כייל גם לזה ואע"פ שאמרו קלים שרץ לאו דוקא שרץ אלא לדוגמא נקטי' ע"כ:
יכין
משקה טבול יום: ר"ל רוקו. מי רגליו. דמעתו. דם פצעו. וחלב אשה:
כמשקין שהוא נוגע בהן: כמשקין של תרומה שנגע. שנעשו שלישי:
אלו ואלו: שמגופו ושנגע בהן:
אינן מטמאין: דאינן מטמאין רק פוסלין לקודש:
ושאר כל הטמאין בין קלין: שרץ:
בין חמורין: זב:
שהוא אב הטומאה: ר"ל חוץ ממעיינות הזב. אבל במת לא גזרו רק על דמו ולא על שאר מעיינותיו מדבדילי מיניה [כחולין דפ"ח]. (עיין פתיחה סי' כ"ו):
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת