מלאכת שלמה על דמאי ב
<< · מלאכת שלמה · על דמאי · ב · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א עריכה
ואלו דברים המתעשרין דמאי בכל מקום: ונראה לי דאי גרסי' ואלו בוי"ו משום דבפרקין דלעיל מנה הקלים שבדמאי אפי' בארץ ישראל. קתני השתא ואלו החייבין בדמאי אפי' בסוריא. אבל בחו"ל לא וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בחבורו. ובירושלמי תמן תנינן שום בעל בכי ובצל של רכפא וגריסין הקלקין והעדשים המצריות המינים הללו ע"י שיש כיו"ב בא"י צרכו חכמים ליתן להם סימן. אבל האלצרין והאפסטקין והאיצטרובלין ע"י שאין כיו"ב בא"י לא צרכו חכמים ליתן להן סימן כדי לפוטרן מן המעשר. א"ר אבין משנתינו זאת של אלו דברים המתעשרין דמאי בכ"מ. בחלוף מאותה משנה של שום בעל בכי. ששם מנה המינים הפטורין מן המעשר אפי' כשלוקחם בא"י וכאן מנה החייבים במעשר אפי' כשלוקחם בחו"ל לפי שאין כמותם גדילים שם כלל. ופריך והרי דבלה בבוצרה ומשני גרועה היא. ותו פריך והא תמרים באלכסנדריא ומשני קטנים ודקים הם. ותו פריך והא חרוב בביארי ומשני יבש יותר מדאי הוא ונלעס בקושי. ותו פריך והא אורז בחולתא ומשני סמוק הוא ותו פריך והא כמון בקפרוס ומשני עקום הוא ע"כ. ותו גרסי' התם א"ר אלעזר לא שנו דאינו מעשר אלא דמאי בלוקח מישראל עם הארץ אבל הלוקח מן העובד כוכבים ודאי. ור"י אמר לא שניא היא הלוקח מישראל היא הלוקח מן העובד כוכבים דמאי:
כל המשתמש ממנו פטור: כתב החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל פי' אצ"ל שהוא פטור כשהוא בעין דודאי ניכר הוא. אלא אפילו נשתמשו ממנו לדבר אחר שאינו ניכר כ"כ כגון שעשו ממנו פת אפ"ה פטור כי כבר הוא ניכר ע"כ:
משנה ב עריכה
המקבל עליו כו': מפרש בירושלמי דקבלה לא הויא אלא ברבים כלומר בפני שלשה כדאיתא בסוף עד כמה. הר"ש ז"ל:
את שהוא אוכל כו': לא זו אף זו קתני. אבל הרא"ש ז"ל נראה שהיה גורס את שהוא אוכל ואת שהוא לוקח ואת שהוא מוכר וכמו שהעתיק ר"ע ז"ל והוי זו ואצ"ל זו. ובירושלמי משמע דפליגי ר' יונה ור' יוסי בטעמא דר' יהודה אלא דלא משמע כן מפי' הר"ש ז"ל לירושלמי. ואית דלא גרסי אף במילתיה דר' יהודה:
משנה ג עריכה
המקבל עליו להיות חבר: כתב הרש"ש ז"ל וקרי ליה חבר משום דכתיב גבי מצות עמיתך ודרשינן עם שאתך בתורה ובמצות ותרגומו חברך. וזה מקבל עליו חומרת המצות כדי שלא להכשיל את הרבים קרוי חבר כלומר זהו חבר האמור בתורה ע"כ. ועוד כ' ולא מיטמא למתים. דס"ל לר"י שאין מזומן לו אפר פרה. אבל בקרי דבטבילה סגי בית הטבילה שכיח. ורבנן סברי דאפר פרה נמי שכיח. ומוכח במס' נדה דאף בזמן האמוראים הי"ל אפר פרה שנשאר להם מזמן הבית. ומשמש בביהמ"ד. לומד עם ת"ח בישיבה ויודע פי' המשניות עכ"ל ז"ל. ומתני' מיירי בישראל הרוצה לאכול חולין בטהרה ולא בכהן האוכל על טהרת תרומה. וכ' הר"ש והרא"ש ז"ל דאפשר דל"ג על מגע ע"ה לחולין אלא לתרומה. ומ"מ בגדי ע"ה חמורים מע"ה עצמו דחיישי' וכו'. ובבכורות דף ל' איתא ברייתא בכה"ג וקאמר התם ר"י בימי בנו של ר' חנינא בן אנטיגנוס נשנית משנה זו:
משנה ד עריכה
הנחתומין לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא תרומת מעשר וחלה: גרסי' וכן הגיה הח' הר"ר יהוסף ז"ל וכ' פי' והלוקח יפריש מעשר שני דהא תנן לקמן הלוקח מן הנחתום כיצד הוא מעשר וכו' ומע"ש בצפונו וכו' ע"כ. ובנחתום חבר פירשה רש"י והר"ש והרא"ש ז"ל. וכתב החכם ה"ר אלעזר אזכרי ז"ל נראה שהוזקקו לפרש כן שאם הנחתום ע"ה שלקח תבואה מע"ה אחר שא"ל עשרתי הרי הוא מאמינו וסומך עליו ואינו שומע לדברי חכמים שחושדין לע"ה ואפי' תמ"ע לא יפרישו ומה תועלת יש בהא דתנן לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תמ"ע וכו' ע"כ. וכתב הר"ש ז"ל ומיהו זימנין דמיחייב במע"ש דתני עלה בתוספתא בד"א במוכר בחנותו או על פתח חנותו אבל המוכר בפלטר או בחנות הסמוכה לחנותו חייב בשני ע"כ. ובירושלמי פריך דהכא תנן דהנחתום מפריש תרומת מעשר ולק' ברפ"ה תנן הלוקח מן הנחתום מפריש תמ"ע. ופליגי בה ר"י ור"א. חד אמר כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה. פי' נחתום העושה בטהרה שלקח תבואה שלא הוכשרה מע"ה הואיל וחזיא לאכילת כהן הטילו על הנחתום להפריש. אבל אם לקח תבואה שהוכשרה ועושה בטומאה הואיל ולא חזיא אלא להסקה לא הטריחו את הנחתום להפריש. וחד אמר כאן במדה דקה כאן במדה גסה. פי' אם הוא מוכר במדה דקה יפריש הנחתום. ומפרש בירוש' מפני התינוקות הקונים במדה דקה ויאכלו טבל א"נ לפי שמוכר במדה דקה ומשתכר הרבה הטילו עליו להפריש. והא דלא משני הכא בנחתום חבר ולקמן בנחתום ע"ה דמשמע ליה דתרווייהו איירי בחד ענין עכ"ל הרא"ש ז"ל. והביאו ר"ע ז"ל לקמן רפ"ה:
משנה ה עריכה
את שדרכו להמדד בדקה ומדדו בגסה: גרסינן טפלה דקה לגסה עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט כן נראה שהיא גרסת הר"ש ז"ל וגם הרא"ש ז"ל שרוב פירושו הוא קיצור פי' הר"ש ז"ל וכן בירושלמי במשנה. אבל הרמב"ם ז"ל גריס את שדרכו להמדד בגסה ומדדו בדקה טפלה דקה לגסה. פי' ודיינינן ליה כגסה ומיפטר. והה"נ דאם דרכו למדוד בדקה כגון קטנית ומדדו בגסה דמחמיר ר"מ דבתר דקה שדינן ליה דר"מ בתר המינין אזיל ולא בתר המדות כדעת ת"ק. וכגרסא זו וכפי' זה נראה גם כן מן התוספתא וכן בתלמוד בירושלמי. אמנם הר"ש ז"ל פי' דר"מ דהך ברייתא פליג אר"מ דמתני' ותרי תנאי אליבא דר"מ. והח' הרש"ש ז"ל הכריח כגרסת הרמב"ם ז"ל. ומתוך פי' הרמב"ם ז"ל משמע עוד דגריס השתי בבות בגרסת המשנה ולאו בה"ה לחוד כדכתיבנא. ודלא כמו שראיתי גורסין רוב שוני המשניות שאינם שונים אלא בבא אחת אי כמר אי כמר. וטעמייהו נמי משום שלא נמצאה בבא תנייתא בכל הספרים בעדות הח' הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל. ודברים הנמכרין בגסה מפ' בתוספתא אלו מיני תבואה. אבל קטנית דרכו להמדד בדקה. ועוד איכא תנאי אחריני בההיא ברייתא דאית להו סברות אחרות. וכבר דבר ע"ז הח' השלם ה"ר מנחם עזריה נ"ע בסימן כ"ח. ועי' בירושלמי. ומצאתי שכתב הח' הר"ר סולימאן אוחנא ז"ל וז"ל גרסת הרמב"ם ז"ל כגרסת הספרים וגי' ר"ע ז"ל כגי' ר"ש ז"ל. אמנם גי' הרמב"ם ז"ל עיקר שכ"ה גי' התוספתא וז"ל את שדרכו למוד בגסה ומדדו בין דקה בין גסה טפלה דקה לגסה. את שדרכו למוד בדקה ומדדו בין דקה בין גסה טפלה גסה לדקה. אלו דברים הנמדדין בגסה מיני תבואה. וקטנית דרכו להמדד בדקה דברי ר"מ. וחכ"א שדרכן להמדד בדקה ומדדן בגסה משפיעין ומוכרן דמאי ומודדן בדקה ה"ז חייב וכו'. ולפ"ז הא דקתני מתני' אלו הן המשפיעין במדה גסה הם טונות ומוכרי תבואה ל"צ אלא לר"מ שהולך אחר דבר שדרכו להמדד בגסה או בדקה. דאילו לרבנן הכל הולך אחר המדידה שמודד אם הוא בגסה פטור ואם הוא בדקה חייב וראיה לזה מן התוספתא שכתבתי דקתני בדברי ר' מאיר אלו דברים הנמדדין בגסה אלו מיני תבואה וכו'. והיינו מתני' דקתני אלו הן המשפיעין במדה גסה וכו' אלמא ר"מ היא. אבל סיפא דקתני איזוהי מדה גסה ביבש שני קבין וכו' אתיא ככ"ע. שגם לר"מ צריך לפרש איזוהי מדה גסה שנשער בה למשפיעין במדה גסה. אלא שצ"ע למה כתבן שתיהן הרמב"ם ז"ל בחבורו דהא רישא ע"כ ר"מ היא. וי"ל דאתיא אף לרבנן ואורחא דמלתא נקט שדרך מוכרי תבואה למדוד במדה גסה. והנה לפי שנזדמנה נוסחא משובשת לר"ש ז"ל הוצרך לומר דתרי תנאי נינהו אליבא דר"מ עכ"ל ז"ל:
ובלח דינר: ירושלמי על דעתיה דתנא דמתני' נתנו שיעור ליבש ולא נתנו שיעור ללח. נתנו דמים ללח ולא נתנו דמים ליבש. ותנא דברייתא איפכא דתני ר' חייא הין מדה גסה מן ההין ולמטה מדה דקה. {הגהה ס"א לימן והחכם ה" ר בצלאל ז"ל הגיה מינן ובתוספתא אחרת שכתבה הר"ש ז"ל שכתוב בה לימון פי' הוא ז"ל דלימון שם מידה גסה ואח"כ כ' בסוף דיתכן שזה וזה שם מטבע} טמן דהיינו שם מטבע מדה דקה. מטמן ולמעלה מדה גסה. על דעתיה דהדין תנא נתנו שיעור ללח ולא נתנו שיעור ליבש נתנו דמים ליבש ולא נתנו דמים ללח:
סלי תאנים וסלי ענבים: ס"א סלי זיתים וסלי ענבים וכן הוא שם ברמב"ם פרק י"א זיתים. אלא שראיתי מי שהגיה שם תאנים. וז"ל הרש"ש ז"ל סלי תאנים וענבים בהאי לא שייך מדה אלא מנין ודרכן היה למכרן במנין כך אשכולות לדינר כך תאנים לדינר דומיא דסלי ירק דלא שייך בהו משפיעין וחנונים אלא בעל הגנה עושה מהן אגודות במנין ומי שנותן בלא מנין קרוי אכסרה ע"כ: