משנה בכורים ד ג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת בכורים · פרק ד · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

כיצד שוה לנשים?

מטמא באודם, כנשים.

ואינו מתייחד עם האנשים, כנשים.

ואינו זקוק ליבום, כנשים.

ואינו חולק עם הבנים, כנשים.

ואין אוכל בקדשי המקדש, כנשים.

ואימו יושבת עליו בדם טמא, כנשים.

ופסול מן העדות, כנשים.

ואם נבעל בעבירה נפסל מן התרומה, כנשים.

משנה מנוקדת

כֵּיצַד שָׁוֶה לַנָּשִׁים?

מִטַּמֵּא בְּאֹדֶם, כְּנָשִׁים.
וְאֵינוֹ מִתְיַחֵד עִם הָאֲנָשִׁים, כְּנָשִׁים.
וְאֵינוֹ זָקוּק לְיִבּוּם, כְּנָשִׁים.
וְאֵינוֹ חוֹלֵק עִם הַבָּנִים, כְּנָשִׁים.
וְאֵין אוֹכֵל בְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָשׁ, כְּנָשִׁים.
וְאִמּוֹ יוֹשֶׁבֶת עָלָיו בְּדַם טָמֵא כְּנָשִׁים.
וּפָסוּל מִן הָעֵדוּת, כְּנָשִׁים.
וְאִם נִבְעַל בַּעֲבֵרָה נִפְסָל מִן הַתְּרוּמָה, כְּנָשִׁים:

נוסח הרמב"ם

משנה בכורים ד רמבם


פירוש רבינו שמשון

באודם. אשה מיטמאה באודם כדילפינן בפ"ש דנדה:

ואינו מתייחד עם הנשים. משום ספק איש דייחוד אסור כדאיתא בפרק בתרא דקדושין. ואינו ניזון עם הבנות בנכסים מועטים כדאיתא בריש מי שמת שהנקבות דוחות אותו אצל הזכרים:

ואינו נעטף ומספר כאנשים. כלומר אינו נעטף כאנשים ומספר כאנשים וכללם לפי שטעם אחד לשניהם דדרך אשה לעטוף את ראשה ולכסותו בצעיף ואין דרך איש כן דרך איש לספר ואין דרך אשה לספר אלא מגדלת שער כלילית ובענין שינהוג בעצמו בתספורת ומלבושים כעין איש שלא יבא לינשא אם יתנהג כאשה וחשו לינשא יותר מלישא כדפרישית אבל אין לפרש דתנא מספר כאיש משום פיאות דהא תנא ליה סיפא:

ואינו מטמא למתים. אם הוא כהן:

בל תקיף. הקפת הראש:

בל תשחית. פאת זקן וכולהו ילפינן בפ"ק דקדושין דאנשים חייבין ונשים פטורות:

וחייב בכל מצות. אפילו במ"ע שהזמן גרמא כגון לולב וסוכה ושופר:

ואין זקוק ליבום כנשים. כך כתוב בכל הספרים משמע דאיירי בשנתקדש לאחד מן האחים ומת דפטור מן החליצה ומן היבום מידי דהוה אאיילונית ודרשינן בפ"ק דיבמות אשר תלד פרט לאיילונית שאינה יולדת אבל א"א לפרש כן דא"כ מאי כנשים אדרבה נשים זקוקות הן אלא הכי גרסינן ואין זקוק ליבם כנשים דאם אין יבם אחר אלא הוא היבמה מותרת לינשא לשוק ופטורה מן החליצה ומן היבום אפילו הוא איש מידי דהוה אסריס דתנ' בפרק הערל דבין לר' אליעזר ובין לר' עקיבא הוי אין לו רפואה ולא היתה לו שעת הכושר והיינו דקתני כנשים דאין אשה זוקקת אשת אחיה:

ואין חולק עם הבנים בנכסים מרובים. שהזכרים דוחים אותו אצל נקבות כדאיתא בריש מי שמת:

ואינו חולק בקדשי המקדש. דאשה אינה חולקת אפילו בחזה ושוק. דלכל בני אהרן תהיה כתיב ולא בנות אהרן ולענין חלוקה כתיב כדדרשינן בפרק האיש מקדש אי נמי כדדריש התם איש למעוטי קטן והוא הדין איש ולא אשה:

ופסול לכל עדות. דאשה פסולה לעדות כדדרשינן בפרק שבועת העדות:

ואינו נבעל בעבירה כנשים. כגון כל איסורי עריות בתו ובת בתו ובת בנו וכיוצא בהן הרבה ובלאו הכי אסור לבעול משום זכר למאן דמחייב משני מקומות בסוף הערל אלא פלוגתא הוא ואצטריך הכא למאן דלית ליה:

ופסול מן הכהונה. דאם נבעל בעבירה נפסל מן התרומה אם הוא כהן כבת כהן שנבעלה לפסול לה פסלה כדאמרינן ביבמות בפרק אלמנה:

חייב על הנזקין. כדתנן בפ"ק דב"ק והנשים בכלל הנזק ויליף לה מקרא בגמרא:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מטמא באודם - דדם כתיב באשה (ויקרא טו) ואשה כי תהיה זבה דם. וחמשה מיני דמים טמאים באשה:

ואינו חולק - בזמן שהנכסים מרובים הבנים דוחים [אותו] אצל הנקבות (ועיין תיט בב פט מב):

ואינו אוכל - היינו חטאות ואשמות ומנחות, דבכולהו כתיב (ויקרא ו) כל זכר בבני אהרן יאכלנה:

ואמו יושבת עליו בדם טמא - שבועיים, כיולדת נקבה:

ואם נבעל בעבירה - שבא עליו אחד מקרוביו, או מפסולי כהונה שאם היתה נקבה היתה נפסלת מן התרומה אף האנדרוגינוס נפסל, אע"פ שהזכר שנבעל לא נפסל כדאיתא בבכורות (פז מז). ויש מפרשים, אפילו נבעל מכל אדם נפסל מתרומה משום דביאתו בעבירה, ויש לגמגם, דהוי תרתי דסתרי, אם אתה מחשבו כזכר אינו נפסל בביאת עבירה אפילו מן הכהונה, ואם אתה מחשבו כנקבה אינה נפסלת כי אם בביאת הפסולים או בביאת אחד מקרובים שהיא ערוה:


פירוש עיקר תוספות יום טוב

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מיטמא באודם:    אשה מיטמאה באודם כדילפי' בפ' שני דנדה:

ואין זקוק ליבום:    כן כתוב בכל הספרים ומשמע דאיירי כשנתקדש לאחד מן האנשים ומת האיש ויש לו אחים דפטור מן החליצה ומן היבום מידי דהוה אאילונית דדרשינן בפ"ק דיבמות אשר תלד פרט לאילונית שאינה יולדת אבל אי אפשר לפרש כן דא"כ מאי כנשים אדרבה נשים זקוקות הן אלא ה"ג ואינו זוקק ליבום כנשים דאם אין יבם אחר אלא הוא היבמה מותרת לשוק ופטורה מן החליצה ומן היבום ואפי' הוא איש דנושא אשה מידי דהוה אסריס דתנן בפ' הערל דבין לר' אליעזר בין לר' עקיבא אין לו רפואה ולא היתה לו שעת הכושר והיינו דקתני כנשים דאין אשה זוקקת אשת אחיה:

ואין חולק עם הבנים:    בנכסים מרובין שהזכרים דוחין אותו אצל הנקבות כדאיתא בריש מי שמת:

ואינו חולק בקדשי המקדש:    דאשה אינה חולקת אפי' בחזה ושוק דלכל בני אהרן כתיב ולא בנות אהרן ולענין חלוקה כדדרשינן בפ' האיש מקדש א"נ כדדריש התם איש ולא קטן וה"ה איש ולא אשה:

ופסול לכל עדות:    דאשה פסולה לעדות כדדרשינן בפרק שבועת העדות:

ואינו נבעל בעבירה כנשים [הגה"ה לשון החכם ה"ר סולימאן ז"ל ואינו נבעל בעבירה נ"ל דה"ק אין בו חיוב נבעל בעבירה לענין הבא עליו לא נחשוב כאילו בא על הזכור לחייבו סקילה אלא כבא על האשה ופטור ודוקא אם בא עליו דרך נקבותו ועיין ס"פ הערל ונפסל מן הכהונה כנשים שנבעלו לפסול להן שנעשו זונות ופסולות לאכול תרומה אם הן כהנות כך זה אם הוא כהן ונבעל עכ"ל ז"ל:]:    כגון כל איסורי עריות כגון בתו ובת בתו ואחותו וכיוצא בהן ובלאו הכי משום זכר אסור ליבעל למאן דמחייב בשני מקומות בסוף הערל אלא פלוגתא הוא ואיצטריך הכא למאן דלית ליה:

ופסול מן הכהונה:    נפסל מן התרומה אם הוא כהן דבת כהן שנבעלה לפסול לה פסלה כדאמרי' ביבמות פ' אלמנה:

תפארת ישראל

יכין


בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים