משנה ביכורים ג ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ביכורים · פרק ג · משנה ג | >>
הקרובים מביאים התאנים והענבים, והרחוקים מביאים גרוגרות וצימוקים.
והשור הולך לפניהם, וקרניו מצופות זהב, ועטרה של זית בראשו.
החליל מכה לפניהם, עד שמגיעים קרוב לירושלים.
הגיעו קרוב לירושלים, שלחו לפניהםד, ועיטרו את ביכוריהם.
הפחות, הסגנים והגזברים יוצאים לקראתם.
לפי כבוד הנכנסים היו יוצאים.
וכל בעלי אומניות שבירושלים עומדים לפניהם ושואלין בשלומם: אחינו אנשי המקום פלוני, באתם לשלום.
הַקְּרוֹבִים מְבִיאִים הַתְּאֵנִים וְהָעֲנָבִים,
- וְהָרְחוֹקִים מְבִיאִים גְּרוֹגְרוֹת וְצִמּוּקִים.
- וְהַשּׁוֹר הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם,
- וְקַרְנִיו מְצֻפּוֹת זָהָב,
- וַעֲטָרָה שֶׁל זַּיִּת בְּרֹאשׁוֹ.
- הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם,
- עַד שֶׁמַּגִּיעִים קָרוֹב לְירוּשָׁלַיִם.
- הִגִּיעוּ קָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם,
- שָׁלְחוּ לִפְנֵיהֶם,
- וְעִטְּרוּ אֶת בִּכּוּרֵיהֶם.
- הַפַּחוֹת, הַסְּגָנִים וְהַגִּזְבָּרִים יוֹצְאִים לִקְרָאתָם.
- לְפִי כְּבוֹד הַנִּכְנָסִים הָיוּ יוֹצְאִים.
- וְכָל בַּעֲלֵי אֻמָּנִיּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָם:
- אַחֵינוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם פְּלוֹנִי, בָּאתֶם [נ"א: בֹּאֲכֶם] לְשָׁלוֹם:
הקרובים -
- מביאין - תאנים, וענבים.
- והרחוקים -
- מביאין - גרוגרות, וצימוקים.
- והשור - הולך לפניהם,
- וקרניו - מצופות זהב,
- ועטרה של זית - בראשו.
- והחליל - מכה לפניהם,
- עד שהן מגיעין - קרוב לירושלים.
- הגיעו - קרוב לירושלים,
- שלחו - לפניהם,
- ועטרו - את ביכוריהן.
- והפחות,
- והסגנים,
- והגזברין,
- יוצאין - לקראתם.
- לפי כבוד הנכנסין - היו יוצאין.
- וכל בעלי אומניות - שבירושלים,
- עומדין - לפניהם,
- ושואלין - בשלומן:
- "אחינו - אנשי מקום פלוני,
- באתם בשלום".
- "אחינו - אנשי מקום פלוני,
עטרה בראשו - להודיענו שאלו הבכורים משבעת המינים, ולפי שאין באילנות נאה כמו הזית, היו עושין העטרה מענפי הזית בלבד.
החליל - הוא הכלי הידוע מכלי הניגון, ואין צריך לפרשו מפני שהוא מפורסם.
עטרו את בכוריהם - כלומר הידרום בפירות, כי זה ההידור היה שהיו משימין התאנים והענבים הרטובים על התאנים היבשים והצמוקים אם היה מביא מהם. ואם היו הכל רטובים, היה מראה הטוב והיפה שבכולם, ומעטר אותם באשכולות הענבים.
ופחות - הם סגני הכהנים.
וגזברים - הם הממונים על עסקי ההקדש ועל נכסיו.
אמרו לפי כבוד הנכנסין היו יוצאין - ביאר התלמוד עניינו שאם היו הנכנסין רבים היו גם כן היוצאין לקראתם רבים, ואם היו מעטים היו יוצאים לקראתם מעטים.
והעיקר אצלנו "אין בעלי אומניות רשאין לעמוד מפני תלמידי חכמים", אבל חייבנו לאלו לעמוד לפי שהנכנסים הם קהל ו"כבוד צבור שאני".
ואמרו בתלמוד, בדרך היו אומרים "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך"(תהלים קכב, א), ובירושלים היו אומרים "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים"(תהלים קכב, א):
גרוגרות וצמוקים. פירוש לפי שהיו רחוקים צריך להביא דבר המתקיים:
והשור הולך עמהם. בירושלמי (הל' ג) פליגי רב חמא מקריב שלמים רב אומר מקיצין בהם את המזבח. ר' זעירא בעי יחיד שנתעצל ולא בא מביא גדי:
ועטרה של זית בראשו. מפרש בירושל' (שם) שהוא ממין שבע כלומר מאילן המחובר שבשבעה שהוא סמוך לארץ דכתיב ארץ זית שמן ודבש:
ועיטרו את הביכורים. בירושל' תני מי שהיו בכוריו גרוגרות היה מעטרן בענבים:
לפי כבוד הנכנסין. בירושלמי (שם) פריך וכי יש קטן וגדול בישראל אלא כיני מתניתין באוכלסין לפי רוב הנכנסים היו יוצאים אם מרובים ואם מועטין: בעלי אומניות. בירושל' (שם) פריך ולא כן כתיב והדרת מה קימה שאין בה חסרון כיס אף הידור שאין בה חסרון כיס שניוה היא שהיא אחת לקוצים ר' יוסי בר בון בשם רב הונא בר חייא בוא וראה מה גדל כחן של עושה מצות שמפני זקן אינו עומד ומפני עושה מצות עומד והאי שנויין איתא נמי בפ"ק דקדושין:
תאנים וענבים - כשהם לחים:
והרחוקים - מירושלים ואין בכוריהם יכולים להתקיים כל כך:
מביאין גרוגרות וצמוקים - תאנים וענבים יבשים:
השור הולר לפניהם - ומקריבין אותו שלמים:
ועטרה של זית בראשו - אית דאמרי לפי שהוא קרוב לארץ יותר מכל שאר אילנות שבשבעת המינים, דכתיב (דברים ח) ארץ זית שמן. ואית דאמרי לפי שאין בכל שאר אילנות של שבעת המינים אילן יפה ועלהו רענן כמו הזית:
ועטרו את בכוריהם - וכיצד מעטרים, מי שהיו בכוריו גרוגרות מעטרן בתאנים לחים מי שהיו בכוריו צמוקים מעטרן בענבים לחים ואם מביאים ענבים היה מראה הטובים והיפים שבכולם מלמעלה ה:
הפחות - סגני כהונה ו:
והגזברים - הממונים על ההקדש:
ולפי כבוד הנכנסים - לפי רוב הנכנסים היו יוצאים אם מרובים מרובים ואם מועטים מועטים:
וכל בעלי אומניות שבירושלים עומדים מפניהם - אף על גב דאין בעלי אומניות חייבין לעמוד מפני תלמידי חכמים בשעה שעוסקים במלאכתם כדי שלא יתבטלו ממלאכתם, מכל מקום היו חייבים לעמוד מפני מביאי בכורים דחביבה מצוה בשעתה. ומטעם זה עומדים מפני נושאי המטה שהמת בה ומפני נושאי התינוק לברית מילה:
והחליל. עי' בפי' משנה דלקמן ומ"ג פ"ב דערכין ומ"ש שם.
שלחו לפניהם. שלוחים להודיע לאנשי ירושלים. הרמב"ם בחבורו סוף פ"ד:
ועטרו את בכוריהם. עיין במ"ט וי'. ומה שכתב הר"ב ואם מביאים ענבים היה מראה הטובים וכו'. הוא הדין לתאנים ושאר פירות. וז"ל הרמב"ם ואם היו הכל רטובים היה מראה הטוב והיפה שבכולם:
הפחות. פי' הר"ב סגני כהונה. וכן פי' הרמב"ם. ולכאורה כונתם דהפחות הסגנים דתנן הם שני שמות נרדפים ועל מינוי אחד הונחו. אבל ל' הרמב"ם בחבורו ספ"ד כתב הפחות והסגנים ולפ"ז נראה דהסגנים סגני לויה. וכלפי סגני לויה קורא לסגני כהונה בשם יותר נכבד והוא הפחות ששם זה מעין שם מלוכה הוא כמה דאת אומר (חגי א) זרובבל פחת יהודה (נחמיה ה) לחם הפחה לא אכלתי. ואין להגיה במשנה והסגנים בוי"ו שכן אתה מוצא שם חם ויפת. יששכר זבולון ובנימין (ורבים) [וכן רבים]:
(ד) (על המשנה) שלחו לפניהם. שלוחים להודיע לאנשי ירושלים:
(ה) (על הברטנורא) וה"ה לשאר פירות. וז"ל הר"מ אם היה הכל רטובים היה מראה הטוב והיפה שבכלם:
(ו) (על הברטנורא) ולפ"ז הם על מינוי אחד הונחו. אבל לשון הר"מ והסגנים. ולפ"ז נראה דהסגנים סגני לויה הם. וסגני כהונה קורא בשם יותר נכבד והוא פחות ומעין שם ממשלה הוא כמו זרובבל פחת יהודה (נחמיה ה):
מביאין גרוגרות וצמוקים: דמשקין לא היו יכולין להביא כדאמרי' בפ' העור והרוטב אלא הפרי גופי' ולפי שהיו רחוקים היו צריכין להביא דבר המתקיים:
והשור וכו': ירוש' יחיד שנתעצל ולא בא בכינופיא מביא גדי וקרניו מצופות כסף. וכתוב בתשובות הרשב"א ז"ל סי' רצ"א וז"ל כבר ידעת שהבכורים טעונין קרבן וכמו ששנינו בפ' שני דבכורים וטעונין קרבן ושיר ותנופה ולינה וקרבן ילפי' מדכתיב בבכורים ושמחת בכל הטוב וכתיב התם ושמחת בחגך מה להלן שלמים אף כאן שלמים וכשהיו העולין מרובין היו מביאין שור אחד לכולן ומקריבין אותו שלמים וזהו ששנו כאן והשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב לכבוד וכשהיה העולה יחיד לא הי' מביא שור אלא גדי א' דגרסי' בירושלמי ר' זעירא בעי יחיד שנתעצל ולא בא מביא גדי ע"כ. ויש גורסים והשור הולך עמהם:
שלחו לפניהם: איש לירושלם כדי שיצאו להקבילן:
הפחות והסגנים: אית דגרסי הסגנים בלא וי"ו:
לפי כבוד הנכנסין היו יוצאין: ירושלמי וכי יש קטון וגדול בישראל אלא אימא לפי רוב הנכנסין היו יוצאין כלומר אם רבים רבים ואם מעטים מעטים:
וכל בעלי אומניות שבירושלם עומדים מפניהם וכו'. בואכם לשלום: גרסי' וי"ס בשלום:
יכין
והרחוקים מביאים גרוגרות וצמוקים: ר"ל תאנים וענבים יבשים:
והשור: המיוחד לשלמים:
וקרניו מצופות זהב ועטרת של זית בראשו: הוא המובחר שבאילנות שבא"י ועלהו רענן תמיד גם לגלויי דבכורים מז' מינין הן:
החליל: פלעטהע. ולפע"ד נקרא הכאה ע"ש הקשת האצבעות על נקבי החליל:
מכה לפניהם: בלכתם בדרך ולא הלכו רק ב' חלקי היום:
הגיעו קרוב לירושלם שלחו לפניהם: שלוחים להודיע ביאתם:
ועטרו את בכוריהם: אם היו הפירות יבשים מניחים רטובים למעלה ותמיד מניחים המובחרים ביותר למעלה מפני זה אלי ואנוהו:
הפחות: שרי הכהנים:
הסגנים: שרי הלוים:
והגזברים: גבאי אוצר בית ה':
לפי כבוד הנכנסים היו יוצאים: כל ישראל נכבדים ובני מלכים רק אם באו הרבה יוצאין לקראתם הרבה ואם מעט מעט:
וכל בעלי אומניות שבירושלם עומדים לפניהם: כשעוברין לפניהן. אע"ג דאין בעלי אומניות חייבים לעמוד מפני ת"ח בשעת מלאכתן הכא חביבה מצוה בשעתה וכ"כ חייבין לעמוד בפני נושאי המטה או בפני נושאי תינוק למול:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת