משנה ביכורים ג רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) כיצד מפרישין את הבכורים? -

יורד אדם לתוך שדהו,

ורואה תאנה - שביכרה,

אשכול - שביכר,

רימון - שביכר,

וקושרן - בגמי,

ואומר: "הרי אלו בכורים".

רבי שמעון אומר:

אף על פי כן,

חוזר, וקורא אותם - בכורים,

מאחר, שיתלשו מן הקרקע.

(ב) כיצד מעלים את הבכורים? -

כל העיירות - שבמעמד,

מתכנסות - לעירו של מעמד.

ובאין, ולנין - ברחובה של עיר,

ולא היו נכנסין - לבתים.

ולמשכים,

היה הממונה אומר:

"קומו, ונעלה ציון - אל ה' אלוהינו" (ירמיהו לא ה).

(ג) הקרובים -

מביאין - תאנים, וענבים.

והרחוקים -

מביאין - גרוגרות, וצימוקים.

והשור - הולך לפניהם,

וקרניו - מצופות זהב,

ועטרה של זית - בראשו.

והחליל - מכה לפניהם,

עד שהן מגיעין - קרוב לירושלים.

הגיעו - קרוב לירושלים,

שלחו - לפניהם,

ועטרו - את ביכוריהן.

והפחות,

והסגנים,

והגזברין,

יוצאין - לקראתם.

לפי כבוד הנכנסין - היו יוצאין.

וכל בעלי אומניות - שבירושלים,

עומדין - לפניהם,

ושואלין - בשלומן:

"אחינו - אנשי מקום פלוני,

באתם בשלום".

(ד) החליל - מכה לפניהם,

עד שהן מגיעין - להר הבית.

הגיעו - להר הבית,

אפילו - אגריפס המלך,

נוטל את הסל - על כתפו,

ונכנס,

עד שהוא מגיע - לעזרה.

ודיברו הלויים בשיר:

"ארוממך ה' - כי דיליתני,

ולא שימחת אויבי - לי" (תהלים ל ב).

(ה) הגוזלות, שעל גבי הסלים - היו עולות,

ומה שבידן,

ניתנין - לכהנים.

(ו) עודהו - שהסל על כתפו,

קורא - מ"הגדתי היום לה' אלוהיך" (דברים כו ג),

עד שהוא גומר - את כל הפרשה.

רבי יהודה אומר:

עד "ארמי אובד אבי" (דברים כו ה).

הגיע - ל"ארמי אובד אבי",

מוריד הסל - מכתפו,

ואוחז - בשפתותיו,

וכוהן, מניח את ידו - תחתיו,

ומניף,

וקורא - מ"ארמי אובד אבי",

עד שהוא גומר - את כל הפרשה.

הניחו - בצד המזבח,

והשתחווה, ויצא.

(ז) בראשונה -

כל מי שהוא יודע לקרות - קורא.

וכל מי שאינו יודע לקרות - מקרין אותו.

נמנעו - מלהביא.

התקינו - שיהו מקרין,

את מי שהוא יודע,

ואת מי שאינו יודע.

(ח) העשירים -

מביאין את ביכוריהם -

בקלתות - של כסף, ושל זהב.

והעניים -

מביאין אותן -

בסלי נצרים - של ערבה קלופה.

הסלים, והבכורים -

ניתנין - לכהנים.

(ט) רבי שמעון בן ננס אומר:

מעטרין - את הבכורים,

חוץ - משבעת המינין.

רבי עקיבה אומר:

אין מעטרין - את הבכורים,

אלא - משבעת המינים.

(י) רבי שמעון אומר:

שלש מידות - בבכורים,

הבכורים,

ותוספת הבכורים,

ועיטור הבכורים.

תוספת הבכורים -

מין - במינו.

ועיטור הבכורים -

מין - בשאינו מינו.

תוספת הבכורים -

נאכלת - בטהרה,

ופטורה - מן הדמאי.

ועיטור הבכורים -

חייבת - בדמאי.

(יא) אימתי אמרו,

תוספת הבכורים - כבכורים?

בזמן שהיא באה, מן הארץ.

ואם אינה באה, מן הארץ -

אינה - כבכורים.

(יב) ולמה אמרו,

הבכורים - הן נכסי כוהן?

שהוא קונה מהן -

עבדים,

וקרקעות,

ובהמה טמאה.

ובעל חוב - נוטלן בחובו,

והאישה - בכתובתה,

וספר תורה.

רבי יהודה אומר:

אין נותנין אותן -

אלא לחבר - בטובה.

וחכמים אומרין:

נותנין אותן - לאנשי משמר,

והן מחלקין ביניהן - כקודשי המקדש.

הדף הראשי של משנה בכורים ג

משנה ביכורים, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב