משנה ביכורים א ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ביכורים · פרק א · משנה ד | >>
אלו מביאין ולא קורין: הגר מביא ואינו קורא, שאינו יכול לומר: "אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו" (דברים כו, ג).
ואם היתה אמו מישראלד, מביא וקורא.
וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו, אומר, "אלהי אבות ישראל".
וכשהוא בבית הכנסת, אומר "אלהי אבותיכם".
ואם היתה אמו מישראל, אומר "אלהי אבותינו".
אֵלּוּ מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין:
- הַגֵּר מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא,
- שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר:
- "אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבוֹתֵינוּ לָתֵת לָנוּ".
- שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר:
- וְאִם הָיְתָה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל,
- מֵבִיא וְקוֹרֵא.
- וּכְשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, אוֹמֵר:
- "אֱלֹהֵי אֲבוֹת יִשְׂרָאֵל".
- וּכְשֶׁהוּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת,
- אוֹמֵר: "אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם".
- וְאִם הָיְתָה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל,
- אוֹמֵר: "אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ":
אלו מביאין, ולא קורין -
- הגר -
- מביא - ואינו קורא,
- שאינו יכול לומר:
- "אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו" (דברים כו ג);
- שאינו יכול לומר:
- מביא - ואינו קורא,
- אם היתה אימו מישראל -
- מביא - וקורא.
- וכשהוא מתפלל, בינו לבין עצמו -
- אומר: "אלוהי אבות ישראל".
- וכשהוא מתפלל, בבית הכנסת -
- אומר: "אלוהי אבותיכם".
- ואם היתה אימו מישראל -
- אומר: "אלוהי אבותינו".
- הגר -
כל זה מבואר, אלא שפסק ההלכה "מביא הגר עצמו בכורים וקורא".
וסמכו זה למה שאמר השם יתברך לאברהם "כי אב המון גוים נתתיך"(בראשית יז, ה), אמרו לשעבר היית אב לארם, עכשיו אתה אב לכל העולם כולו. ומפני זה יכול כל גר לומר "אשר נשבעת לאבותינו", לפי שאברהם היה אב לכל העולם לפי שהוא למדם אמונה:
הגר מביא ואינו קורא. בתוספתא (פ"א) תניא כל הגרים מביאין ולא קורין ובני קיני חותן משה מביאין וקורים דכתיב (במדבר י) לכה אתנו והטבנו לך ויכולים לומר אשר נשבעת לאבו תינו שהרי נדר לו ליתרו ובירושלמי (הל' ד) קאמר רבי יונה ור' יוסי תרויהון בשם ר' שמואל בר יצחק בבני קיני חותן משה היא מתני' ופריך עלה ובני קיני חותן משה מביאין וקורין דכתיב לכה אתנו והטבנו לך:
אם היתה אמו מישראל מביא וקורא. בירושל' (שם) פריך כלום נשבע לנקבות ולא משני מידי ושמא לא חש לשנויי דלאו פירכא היא והדר קאמר תני בשם רבי יהודה גר עצמו מביא וקורא מה טעם כי אב המון גוים נתתיך לשעבר היית אב לארם מיכן ואילך אב לכל הגוים רבי יהושע בן לוי אמר הלכה כרבי יהודה אתא עובדא קומי רבי אבהו והורה כרבי יהודה כלומר לא שהיו בכורים בימיו אלא לענין מתפלל בינו לבין עצמו שאומר אלהי אבותינו אלהי אבות ישראל גרים ובני גרים אלהי אבותינו ופריך והתנינן היתה אמו מישראל אומר אלהי אבותינו אבל גרים בני גרים לא ושני בנכרי הבא על בת ישראל בעבירה ולא שנשאת לנכרי ופריך כלום הדא מתכוין אלא לאברהם ליצחק וליעקב וכי אברהם ויצחק ויעקב אבותיו היו כלומר ואפילו בבן גרים היא מתניתין ומיהו אין הלכה כן כדפרשינן דהלכה כרבי יהודה:
שאינו יכול לומר אשר נשבע לאבותינו לתת לנו - שאין אבותיו מישראל והגרים לא נטלו חלק בארץ. ורמב"ם כתב שאין הלכה כמשנה זו, אלא הגר מביא וקורא ומצי למימר לאבותינו לתת לנו, מפני שהארץ ניתנה לאברהם והוא אב לגרים כמו לישראל דכתיב (בראשית יז) כי אב המון גוים נתתיך, ודרשינן ביה [ברכות יג.] לשעבר היית אב לארם עכשיו אתה אב לכל העולם ג. וכן כשהוא מתפלל, בין בינו לבין עצמו בין בבית הכנסת, אומר אלהי אבותינו, אפילו אין אמו מישראל:
(ג) (על הברטנורא) לפי שהוא למדם אמונה הר"מ. אבל כולי עלמא מודו דלא נתחלקה הארץ לגרים. וביאר בתבורו מטעם דשבועה שנשבע לאברהם היתה קודם שנקרא אברהם:
(ד) (על המשנה) אמו מישראל. בירושלמי פריך כלום נשבע לנקבות ותירץ דאע"ג דלאמו לא נשבע, לאבי אמו שהוא מישראל נשבע. תוי"ט וע"ע:
הגר מביא ואינו קורא: כלומר הגר דכתיב בקרא לענין הבאה הוא דרבי לי' אבל לא לקריאה וקשה לי דהכא קתני טעמא אשר נשבע ה' לאבותינו ובסיפא גבי שליח ואשה וטומטום קתני טעמא מפני שאין יכולין לומר האדמה אשר נתת לי דהא לא נטלו חלק בארץ דממעט להו בספרי מאיש לפי פקודיו איש ולא אשה ולא טומטום וה"נ תניא התם דגריס לא נטלו חלק בארץ מטעם פקודיו יותן נחלתו דהיינו בני פרץ וזרח וכיוצא בהן וא"כ בקרא דאשר נתת לי סגי לתרוייהו ונראה דמשום הך קושיא מוקי לה בירושלמי בבני קני לאשמועי' דאף בני קני דנטלו חלק בארץ כדכתיב לכה אתנו והיטבנו לך ומשה כי אמר מפי הגבורה הוא דאמר וכך שנינו שנתנו להם דושנה של יריחו אפי' הכי מביאין ולא קורין ואיכא בירושלמי מ"ד דבני קני חותן משה מביאין וקורין ומייתי לה מקרא ומתניתין דקתני דמביאין ולא קורין בגרים דעלמא והא דקא ממעט להו מטעם לאבותינו משום דבעי למיתני דין תפלה בהדה קתני לה ומתרי טעמי קממעט להו מדכתיב לאבותינו ומדכתיב לתת לנו והכי תניא בתוספתא הגרים מביאין ולא קורין ובני קני חותן משה מביאין וקורין ואע"ג דמשמי' דר' יהודה תנינן לה אליבא דההוא אמורא רבנן נמי מודו בה:
שאינו יכול לומר אשר נשבע ה' לאבותינו: כצ"ל וס"א דל"ג כלל מלת ה':
ואם היתה אמו מישראל מביא וקורא: בירושלמי פריך כלום נשבע לנקבות ולא משני מידי ושמא לא חש לשנויי דלאו פירכא הוא ה"ר שמשון ז"ל אבל תניא בשם ר' יהודה ומייתי לה התם בירושלמי גר עצמו מביא וקורא מה טעם כי אב המון גוים נתתיך וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ד דהלכות בכורים סימן ג'. וז"ל ולאברהם היתה השבועה תחלה שירשו בניו את הארץ ופירש כ"מ כלומר אע"פ שאברהם אב לכל העולם לא נטלו הגרים חלק בארץ מפני שבתחלה קודם שיאמר לו כי אב המון גוים נתתיך היתה השבועה וכו' נמצא שלא זכו בה אלא בניו ממש ע"כ. והכהנים והלוים לר"מ דבס"פ בתרא דמסכת מעשר שני מביאין ולא קורין שלא נטלו חלק בארץ וכן מצאתי ג"כ בהגהת אשרי בברכות פ' מי שמתו. אכן הרמב"ם ז"ל פסק שם דמביאין וקורין מפני שיש להם ערי מגרש:
ואם היתה אמו מישראל אומר אלקי אבותינו: בירוש' מפ' אי דוקא באמו בעבירה כגון איסור גיורא או בכשרות. הר"ש שירילי"ו ז"ל:
יכין
הגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו: והרי אין אבותיו מישראל:
וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אומר אלהי אבות ישראל: ולא קיי"ל כן. דהרי אאע"ה אב לגרים ויוכל לומר בתפלה אלהי אבותינו [א"ח נ"ג סקי"ט]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת