משנה בבא קמא ח רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) החובל בחברו -

חייב עליו משום חמישה דברים -

בנזק, בצער, בריפוי, בשבת, ובבושת.

בנזק - כיצד?

סימא - את עינו,

קטע - את ידו,

שיבר - את רגלו,

רואין אותו - כאילו הוא עבד נמכר,

כמה היה יפה - וכמה הוא יפה.

בצער -

כוויו בשפוד, או במסמר,

אפילו על ציפורנו - מקום שאינו עושה חבורה,

אומרים: כמה אדם כיוצא בזה, רוצה ליטול - להיות מצטער כך.

ריפוי -

הכהו - חייב לרפאותו.

עלו בו צמחין -

אם מחמת המכה - חייב,

ושלא מחמת המכה - פטור.

חיתה ונסתרה, חיתה ונסתרה - חייב לרפאותו.

חיתה כל צורכה - אינו חייב לרפאותו.

שבת -

רואין אותו - כאילו הוא שומר קישואין,

שכבר נתנו לו - דמי ידו, ודמי רגלו.

בושת -

הכל - לפי המבייש, והמתבייש.

המבייש - את הערום,

המבייש - את הסומא,

והמבייש - את הישן,

חייב.

וישן שבייש - פטור.

נפל מן הגג - והזיק ובייש,

חייב על הנזק - ופטור על הבושת,

שנאמר: "ושלחה ידה, והחזיקה במבושיו" (דברים כה יא),

אינו חייב על הבושת - עד שיהא מתכוון.

(ב) זה חומר באדם - מבשור.

וחומר שוב באדם - מבשור,

שהאדם - משלם את הנזק, ומשלם דמי ולדות,

ושור - אינו משלם אלא הנזק, ופטור מדמי ולדות.

(ג) המכה אביו ואימו - ולא עשה בהן חבורה,

החובל בחברו - ביום הכיפורים,

חייב בכולם.

החובל בעבד עברי - חייב בכולם,

חוץ מן השבת - בזמן שהוא שלו.

החובל בעבד כנעני של אחרים - חייב בכולם.

רבי יהודה אומר: אין לעבדים - בושת.

(ד) חירש, שוטה, וקטן, העבד, והאשה - פגיעתן רעה.

החובל בהן - חייב.

והם שחבלו באחרים - פטורים,

אבל משלמין - לאחר זמן.

נתגרשה האשה, ונשתחרר העבד - חייבין לשלם.

(ה) המכה אביו ואימו - ועשה בהן חבורה,

החובל בחברו - בשבת,

פטור מכולם - מפני שהוא נידון בנפשו.

והחובל בעבד כנעני שלו - פטור מכלום.

(ו) התוקע לחברו - נותן לו סלע.

רבי יהודה אומר, משום רבי יוסי הגלילי: מנה.

סטרו - נותן לו מאתים זוז.

לאחר ידו - נותן לו ארבע מאות זוז.

צרם באוזנו, תלש בשערו,

רקק - והגיע בו הרוק,

העביר טליתו ממנו,

ופרע ראשה של אשה,

נותן ארבע מאות זוז.

הכל - לפי כבודו.

אמר רבי עקיבה:

אפילו עניים שבישראל,

רואין אותן - כאילו הן בני חורין שירדו מנכסיהן,

שהן בני אברהם יצחק ויעקב.

מעשה באחד, שפרע ראשה של אשה,

ובאת לפני רבי עקיבה - וחייבו ליתן לה ארבע מאות זוז.

אמר לו: רבי, תן לי זמן - ונתן לו.

שימרה - עומדת על פתח חצרה,

ושיבר את הפך לפניה - ובו איסר שמן,

וגלתה את ראשה - והיתה מטפחת, ומנחת על ראשה.

והעמיד לה עדים - ובא לפני רבי עקיבה.

אמר לו: רבי, לזו אני נותן ארבע מאות זוז?

אמר לו: לא אמרת כלום,

שהחובל בעצמו, אף על פי שאינו רשאי - פטור,

ואחרים שחבלו בו - חייבין.

הקוצץ את נטיעותיו, אף על פי שאינו רשאי - פטור,

ואחרים שקצצו את נטיעותיו - חייבין.

(ז) אף על פי שהוא נותן לו,

אינו נמחל לו - עד שיבקש ממנו,

שנאמר: "ועתה השב אשת האיש, כי נביא הוא, ויתפלל בעדך וחיה" (בראשית כ ז).

ומנין, שלא יהא המוחל אכזרי?

שנאמר: "ויתפלל אברהם אל האלוהים" (בראשית כ יז).

האומר: סמא את עיני, קטע את ידי, שבר את רגלי - חייב.

על מנת פטור - חייב.

קרע את כסותי, ושבר את כדי - חייב.

על מנת פטור - פטור.

עשה כן לאיש פלוני, על מנת פטור - חייב,

בין בגופו - בין בממונו.

הדף הראשי של משנה בבא קמא ח

משנה בבא קמא, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב