משנה בבא קמא ח רמבם

נוסח הרמב"םעריכה

(א) החובל בחברו -

חייב עליו משום חמישה דברים -
בנזק, בצער, בריפוי, בשבת, ובבושת.
בנזק - כיצד?
סימא - את עינו,
קטע - את ידו,
שיבר - את רגלו,
רואין אותו - כאילו הוא עבד נמכר,
כמה היה יפה - וכמה הוא יפה.
בצער -
כוויו בשפוד, או במסמר,
אפילו על ציפורנו - מקום שאינו עושה חבורה,
אומרים: כמה אדם כיוצא בזה, רוצה ליטול - להיות מצטער כך.
ריפוי -
הכהו - חייב לרפאותו.
עלו בו צמחין -
אם מחמת המכה - חייב,
ושלא מחמת המכה - פטור.
חיתה ונסתרה, חיתה ונסתרה - חייב לרפאותו.
חיתה כל צורכה - אינו חייב לרפאותו.
שבת -
רואין אותו - כאילו הוא שומר קישואין,
שכבר נתנו לו - דמי ידו, ודמי רגלו.
בושת -
הכל - לפי המבייש, והמתבייש.
המבייש - את הערום,
המבייש - את הסומא,
והמבייש - את הישן,
חייב.
וישן שבייש - פטור.
נפל מן הגג - והזיק ובייש,
חייב על הנזק - ופטור על הבושת,
שנאמר: "ושלחה ידה, והחזיקה במבושיו" (דברים כה יא),
אינו חייב על הבושת - עד שיהא מתכוון.


(ב) זה חומר באדם - מבשור.

וחומר שוב באדם - מבשור,
שהאדם - משלם את הנזק, ומשלם דמי ולדות,
ושור - אינו משלם אלא הנזק, ופטור מדמי ולדות.


(ג) המכה אביו ואימו - ולא עשה בהן חבורה,

החובל בחברו - ביום הכיפורים,
חייב בכולם.
החובל בעבד עברי - חייב בכולם,
חוץ מן השבת - בזמן שהוא שלו.
החובל בעבד כנעני של אחרים - חייב בכולם.
רבי יהודה אומר: אין לעבדים - בושת.


(ד) חירש, שוטה, וקטן, העבד, והאשה - פגיעתן רעה.

החובל בהן - חייב.
והם שחבלו באחרים - פטורים,
אבל משלמין - לאחר זמן.
נתגרשה האשה, ונשתחרר העבד - חייבין לשלם.


(ה) המכה אביו ואימו - ועשה בהן חבורה,

החובל בחברו - בשבת,
פטור מכולם - מפני שהוא נידון בנפשו.
והחובל בעבד כנעני שלו - פטור מכלום.


(ו) התוקע לחברו - נותן לו סלע.

רבי יהודה אומר, משום רבי יוסי הגלילי: מנה.
סטרו - נותן לו מאתים זוז.
לאחר ידו - נותן לו ארבע מאות זוז.
צרם באוזנו, תלש בשערו,
רקק - והגיע בו הרוק,
העביר טליתו ממנו,
ופרע ראשה של אשה,
נותן ארבע מאות זוז.
הכל - לפי כבודו.
אמר רבי עקיבה:
אפילו עניים שבישראל,
רואין אותן - כאילו הן בני חורין שירדו מנכסיהן,
שהן בני אברהם יצחק ויעקב.
מעשה באחד, שפרע ראשה של אשה,
ובאת לפני רבי עקיבה - וחייבו ליתן לה ארבע מאות זוז.
אמר לו: רבי, תן לי זמן - ונתן לו.
שימרה - עומדת על פתח חצרה,
ושיבר את הפך לפניה - ובו איסר שמן,
וגלתה את ראשה - והיתה מטפחת, ומנחת על ראשה.
והעמיד לה עדים - ובא לפני רבי עקיבה.
אמר לו: רבי, לזו אני נותן ארבע מאות זוז?
אמר לו: לא אמרת כלום,
שהחובל בעצמו, אף על פי שאינו רשאי - פטור,
ואחרים שחבלו בו - חייבין.
הקוצץ את נטיעותיו, אף על פי שאינו רשאי - פטור,
ואחרים שקצצו את נטיעותיו - חייבין.


(ז) אף על פי שהוא נותן לו,

אינו נמחל לו - עד שיבקש ממנו,
שנאמר: "ועתה השב אשת האיש, כי נביא הוא, ויתפלל בעדך וחיה" (בראשית כ ז).
ומנין, שלא יהא המוחל אכזרי?
שנאמר: "ויתפלל אברהם אל האלוהים" (בראשית כ יז).
האומר: סמא את עיני, קטע את ידי, שבר את רגלי - חייב.
על מנת פטור - חייב.
קרע את כסותי, ושבר את כדי - חייב.
על מנת פטור - פטור.
עשה כן לאיש פלוני, על מנת פטור - חייב,
בין בגופו - בין בממונו.


הדף הראשי של משנה בבא קמא ח