מצודות על יחזקאל לא טו
<< | מצודות על יחזקאל • פרק ל"א • פסוק ט"ו | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה בְּי֨וֹם רִדְתּ֤וֹ שְׁא֙וֹלָה֙ הֶאֱבַ֜לְתִּי כִּסֵּ֤תִי עָלָיו֙ אֶת־תְּה֔וֹם וָֽאֶמְנַע֙ נַהֲרוֹתֶ֔יהָ וַיִּכָּלְא֖וּ מַ֣יִם רַבִּ֑ים וָאַקְדִּ֤ר עָלָיו֙ לְבָנ֔וֹן וְכׇל־עֲצֵ֥י הַשָּׂדֶ֖ה עָלָ֥יו עֻלְפֶּֽה׃
מצודת ציון
"שאולה" - בור הקבר
"האבלתי" - מלשון אבלות
"ויכלאו" - ענין מאסר וכן כלוא ולא אצא (תהלים פח)
"ואקדיר" - ענין שחרות כמו שמש וירח קדרו (יואל ב)
"עולפה" - ענין העדר הרגשה וחלשות כמו בניך עלפו (ישעיהו נא)
מצודת דוד
"עליו עולפה" - בעבור מפלתו נתעלפה כל אחת מהעצים לגודל החרדה ולפי שהמשילו לארז אמר שעצי הלבנון התאבלו עליו ורצה לומר כל שריו וגבוריו התאבלו על מפלתו
"ואקדיר" - עצי הלבנון נשחרו על מפלתו
"ויכלאו וגו'" - מי התהום נכלאו במקומם ולא יצאו עוד
"ביום רדתו" - ביום שהורדתי את אשור אל בור הקבר האבלתי עליו האנשים והתהום שהיה רגיל להשקותו כסתי עליו שק להתאבל עליו והוא על דרך משל
"ואמנע" - נהרות התהום שהיו משקות אותו מנעתי אותם לבל ימשכו הואיל ואין עוד צורך להם