מצודות על זכריה יג
<< · מצודות על זכריה · יג · >>
פסוק א
מצודת ציון
"מקור" - מעין הנובע
"לחטאת" - מי אפר פרה קרוי מי חטאת על כי הוא מטהר הטומאה וכמ"ש הוא יתחטא בו (במדבר יט)
מצודת דוד
"ולנדה" - ר"ל לצורך טבילת הנדה ואף שאינה צריכה דוקא ביאת מים חיים או הוא מענין הזיה כמו מי נדה (במדבר יט) וכפל בשמות נרדפים
"לחטאת" - לקחת ממנו מי חטאת להזות על טמאי מתים כי מי חטאת צריכים שיהיו מים חיים ונובעים
"לבית דוד" - לצורך בית דוד ויושבי ירושלים
"יהיה מקור נפתח" - יהיה נובע מים מתחת מפתן הבית והוא הנחל האמור בנבואת (יחזקאל מ"ז) והוא המעיין האמור בנבואת (יואל ד) והוא מים החיים האמור בסוף הספרפסוק ב
מצודת ציון
"העצבים" - כן יקראו העכו"ם כי מעציבין לב עובדיהן צועקים אליהן ואינם נענין
מצודת דוד
"אעביר מן הארץ" - ר"ל היצה"ר לא יהיה עוד ולא ימצא עוד מי שינבא שקר כי תמלא הארץ דעה ויכירו השקר
"את הנביאים" - הם נביאי השקר
"רוח הטומאה" - הוא יצר הרע
"אכרית וגו'" - ולתוספות ביאור אמר ולא יזכרו עודפסוק ג
מצודת ציון
"ודקרוהו" - ענין נעיצת חרב בגוף
מצודת דוד
"לא תחיה וגו'" - לא מהראוי שתשאר חי כי מה שדברת בשם ה' הוא שקר כי מדעתם יכירו השקר ולכן ידקרו אותו אבותיו בחרב בעבור הנבאו בשקר ולא יחוסו עליו
"ילדיו" - אמר לתוספת ביאור כי כבר זכר אביו ואמו
"כי ינבא" - ר"ל נבואת שקרפסוק ד
מצודת ציון
"מחזיונו" - מלשון חזון ונבואה
"אדרת" - מלשון אדיר ר"ל מלבוש חשוב עשוי משער
"כחש" - ענין שקר
מצודת דוד
"ולא ילבשו וגו'" - דרך הנביאים היה ללבוש אדרת שער וכן נאמר באליהו וילט פניו באדרתו (מלכים א יט) ולכן אמר הנביאים ההם לא ילבשו אדרת שער כדרך שאר הנביאים וזהו למען יוכל כ"א לכחש ולומר שאינו נביא כי יבוש להזכיר עליו שם נביא לבל יזכר עליו מעשיו הראשונים שהיה מתנבא בשקר
"יבושו הנביאים וגו'" - ר"ל כאשר נביאי השקר ישובו מחטאם ותחול עליהם רוח הנבואה אז הנביאים ההם יבושו כ"א מחזיונו השקר שנבא מאז בהנבאתו עתה נבואת אמת כי יראה ההבדל כיתרון האור מן החשךפסוק ה
מצודת ציון
"הקנני" - מלשון קנין
מצודת דוד
"כי אדם וגו'" - ר"ל ומה שנבאתי מנעורי גם אז לא דבר בי ה' אלא אדם כמוני מסית הקנה בי קנין הנבואה לנבאות בשקר פתני ואפת
"איש עובד וגו'" - כאומר ואם תשאלו א"כ מדוע אני מתבודד בשדה כדרך הנביאים הנה אין זה בעבור הנבואה אבל זו היא כי מלאכתי בשדה כי איש עובד אדמה אנכי לחרשה ולזרעה
"ואמר וגו'" - מוסב על המקרא שלמעלה לומר למען יכחש ויאמר לא נביא אנכיפסוק ו
מצודת דוד
"ואמר" - והוא ישיב לו המכות האלה הם אשר הכו אותי בבית מאהבי ר"ל הבית דין המאהבים אותי לה' הם הכוני על אשמותי לשוב לשם להתאהב אליו
"ואמר אליו" - על כי כל נביא מנביאי השקר כשיעזוב דרכו יוכה בב"ד לכפר אשמותיו לכן אמר ואם מי יאמר אליו מה המכות האלה על הגוף בין כתפות ידיך מקום שלוקין שם מלקות בב"ד כי דרך נביאי השקר המטפלים באלילים להכות עצמם על גביהם ולהתגודד בשרם כמ"ש ויתגודדו כמשפטם (מלכים א יח) וכאלו יאמר לו מן המכות האלה נראה א"כ שעדיין אתה מחזיק במעשיך הראשוניםפסוק ז
מצודת ציון
"עורי" - מלשון התעוררות
"גבר" - איש
"עמיתי" - ענין חבר כמו וכחש בעמיתו (ויקרא ה)
"ותפוצין" - ענין פזור
"הצוערים" - הקטנים כמו צעיר אנכי (תהלים קיט)
מצודת דוד
"והשיבותי" - ואני אשיב ידי על הקטנים הנשארים בביתם להכותם נפש לבל ישאר שארית מה
"הך" - אתה החרב הך ויפוצו צאן עמו ויתעו בדרך וילכו לאבדן כי כשמת המלך הוא שר המלחמה יאבדו כל אנשי המלחמה הבאים בצבא
"ועל גבר עמיתי" - ר"ל שהוא עמיתי בדבר זה שהוא רועה צאן עמו כמו שאני רועה ישראל צאן עמי ובדבר זה הוא לי לחבר ודוגמתו שלמה אהיה כעוטיה על עדרי חבריך (שיר השירים א) והוא כפל ענין במ"ש
"חרב עורי" - אתה החרב עורי על כל אחד ממלכי האומות אשר העמדתיו להיות רועה צאן עמופסוק ח
מצודת ציון
"פי שנים" - שני חלקים כמו לתת לו פי שנים (דברים כא)
"יגועו" - ענין מיתה כמו כי גוע אהרן (במדבר כ)
מצודת דוד
"והשלישית" - היא ישראל
"פי שנים בה" - כי כל האומות כלולות באדום ובישמעאל
"והיה" - הדבר הזה יהיה בכל הארץפסוק ט
מצודת ציון
"וצרפתים" - ענין זקוק להסיר הסיג
"ובחנתים" - מלשון בחינה ונסיון
"אענה" - אשיב
מצודת דוד
"אמרתי" - אני אומר שהוא לבד עמי ולא אבחר במי מעכו"ם והוא יאמר ה' הוא אלהי ולא אבחר בזולתו
"הוא יקרא" - כ"א מהנשארים כאשר יקרא בשמי אז אני אענה אותו למלאות שאלתו
"ובחנתים" - ר"ל בהצרות הבאות אבחון את הנשארים אם יעמדו באמונתם כמו שבוחנין את הזהב בכור הצורף לדעת אם הוא נקי מסיג
"והבאתי וגו'" - אף את השלישית אביא באש ואצרפם להסיר מהם הסיג כמו שמצרפין את הכסף ר"ל אביא עליהם צרות לכלות מהם הפושעים והמורדים
<< · מצודות על זכריה · יג · >>