מצודות על זכריה ז
<< · מצודות על זכריה · ז · >>
פסוק א
מצודת דוד
פסוק ב
מצודת ציון
"שראצר" - שם איש וכן רגם מלך
"לחלות" - ענין תפלה כמו ויחל משה (שמות ל"ב)
מצודת דוד
פסוק ג
מצודת ציון
"לבית ה'" - בבית ה' ובאה הלמ"ד במקום בי"ת וכן ישבת לכסא (תהלים ט')
"הנזר" - ענין הפרשה כמו ימי נזרו (במדבר ו')
"כמה" - ענינו הרבה
מצודת דוד
"הנזר" - האם אהיה מופרש ביום ההוא מאכילה ושתיה ומתענוג כאשר עשיתי זה הרבה שנים מזמן החורבן וכאומר הואיל ונבנה המקדש אם יש מקום להתאבל עוד כי בנין המקדש ההוא היה קטן בעיניהם על כי היו עדיין משועבדים לפרס
"האבכה" - ר"ל והשאלה היא האם אבכה מעתה בחדש החמישי הוא תשעה באב וה"ה כל ד' צומות ואחזו החמור שבכולן
"לאמר וגו'" - ר"ל שהוא יאמר אל הכהנים המשמשים בבית ה' ואל הנביאים והם חגיי זכריה ומלאכי למען יאמרו הם תשובה על שאלתםפסוק ד
מצודת דוד
פסוק ה
מצודת דוד
"הצום צמתוני" - וכי צמתם אותי ולתוספת ביאור אמר אני ור"ל וכי הרעבתם אותי בזה לחשוש על צומכם
"כי צמתם" - אשר צמתם וספדתם בחמישי זה ט' באב ובשביעי זה צ"ג וזה שבעים שנה שנהגתם כן (וזכר גם צ"ג כאומר הנה לא צדקו מה שזכרו לבד ט"ב שהוא החמור בעיניהם כי גם צ"ג כמוהו כי שקולה מיתת צדיקים כשריפת בית ה' כמ"ש רז"ל)
"אמור אל כל עם הארץ" - לא צוה להסב הדבור כלפי השלוחים כי היו כנזופים לפניו על שלא עלו לשבת בא"י והוסב הדבור אל מול יושבי ירושלים שלא יסתפקו גם הם בזה הדברפסוק ו
מצודת דוד
פסוק ז
מצודת ציון
"והנגב" - ערי הנגב
"והשפלה" - העמק
מצודת דוד
"יושב" - ר"ל מיושב מבני אדם
"יושבת" - ר"ל יושבת בהשקט ושאנן
"ועריה" - וכן עריה שבסביבותיה היו יושבת בהשקט ושלוה
"הלוא את הדברים" - כאומר מי בקש מהם הצום הלא בזה חפצתי את הדברים וגו'פסוק ח
מצודת דוד
פסוק ט
מצודת דוד
פסוק י
מצודת דוד
"ורעת וגו'" - אל תחשבו זה על זה להרע
"ואלמנה וגו'" - זכר אלו לפי שהם תשושי כח וכח לעשקם ולגזלםפסוק יא
מצודת ציון
"וימאנו" - לא רצו
"להקשיב" - ענין שמיעה
"סוררת" - מלשון הסרה
מצודת דוד
"משמוע" - מלשמוע
"וימאנו" - אנשי אותו הדור מאנו להקשיב ונתנו כתף סוררת כדרך האדם הממאן להקשיב דברי חבירו שמסיר כתפו ממנו והולך לופסוק יב
מצודת ציון
"שמיר" - הוא הברזל החזק וכן כשמיר חזק מצור (יחזקאל ג)
"ברוחו" - במלאכו וכן ה' אלהים שלחני ורוחו (ישעיהו מ"ח)
מצודת דוד
"ברוחו" - במלאכו על ידי הנביאים
"ויהי קצף" - ובעבור זה היה קצף גדול עליהם מאת ה'
"שמו שמיר" - עשו לבם חזק כשמיר מלשמוע את התורהפסוק יג
מצודת דוד
פסוק יד
מצודת ציון
"ואסערם" - מלשון סערה והוא הרוח החזקה
"נשמה" - מלשון שממון
"וישימו" - ועשו
מצודת דוד
"וישימו" - ר"ל והנה הם עצמם עשו ארץ חמדה לשממה כי עם כל הדברים האלה אחזו בדרכם וגלו ממנה בעוונם ונשארה שממה ומוסב למעלה לומר הנה כל חפצי במעשים טובים ועל זה הזהרתי את אבותיכם ובעבור זה הגליתים על שלא שמעו אלי בדבר זה אבל מעולם לא בקשתי ממי דברי הצומות
"ואסערם" - אפיצם ברוח סערה על כל ארצות העכו"ם אשר לא ידעו אותם מאז והארץ תהיה שממה אחרי צאתם ממנה מבלי ימצא בה עובר ושב
<< · מצודות על זכריה · ז · >>