מפרשי רש"י על שמות ח יז


<< | מפרשי רש"י על שמותפרק ח' • פסוק י"ז | >>
ה • ח • יא • יד • טז • יז • יח • כא • כז • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


פסוק

(יז) כִּי אִם אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמְּךָ וּבְבָתֶּיךָ אֶת הֶעָרֹב וּמָלְאוּ בָּתֵּי מִצְרַיִם אֶת הֶעָרֹב וְגַם הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הֵם עָלֶיהָ.

רש"י

"משליח בך" - מגרה בך וכן (דברים לב) ושן בהמות אשלח בם לשון שסוי אינציט"ר (בלע"ז אנרייצען)

"את הערוב" - כל מיני חיות רעות ונחשים ועקרבים בערבוביא והיו משחיתים בהם ויש טעם בדבר באגדה בכל מכה ומכה למה זו ולמה זו בטכסיסי מלחמות מלכים בא עליהם כסדר מלכות כשצרה על עיר בתחלה מקלקל מעיינותיה ואח"כ תוקעין עליהן ומריעין בשופרות ליראם ולבהלם וכן הצפרדעים מקרקרים והומים וכו' כדאיתא במדרש רבי תנחומא


רש"י מנוקד ומעוצב

מַשְׁלִיחַ בְּךָ – מְגָרֶה בְּךָ. וְכֵן "וְשֶׁן בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח בָּם", לְשׁוֹן שִׁסּוּי, אינטיציי"ר [enticier = לדרבן, לשסות] בְּלַעַז.
אֶת הֶעָרֹב – כָּל מִינֵי חַיּוֹת רָעוֹת וּנְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים בְּעִרְבּוּבְיָא, וְהָיוּ מַשְׁחִיתִים בָּהֶם. וְיֵשׁ טַעַם בַּדָּבָר בָּאַגָּדָה בְּכָל מַכָּה וּמַכָּה, לָמָּה זוֹ וְלָמָּה זוֹ. בְּטַכְסִיסֵי מִלְחֲמוֹת מְלָכִים בָּא עֲלֵיהֶם, כְּסֵדֶר מַלְכוּת כְּשֶׁצָּרָה עַל עִיר: בַּתְּחִלָּה מְקַלְקֵל מַעַיְנוֹתֶיהָ, וְאַחַר כָּךְ תּוֹקְעִין עֲלֵיהֶן וּמְרִיעִין בַּשּׁוֹפָרוֹת לְיָרְאָם וּלְבַהֲלָם, וְכֵן הַצְּפַרְדְּעִים מְקַרְקְרִים וְהוֹמִים וְכוּלֵּיהּ, כִּדְאִיתָא בְּמִדְרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (בא, ד).

מפרשי רש"י

[ח] משליח מגרה. דלא יתכן לפרש כמשמעו, דאם כן הוי למכתב 'משליח לך', מאי "בך", אלא הוא לשון מגרה. ועוד דלא נמצא שלוח אלא בבעלי דיעה שנשלחים, אבל בבעלי חיים - שאין בהם דעת - לא יתכן לשון שלוח:

[ט] ויש טעם בדבר. אבל על דם ועל צפרדע לא קשיא למה הביאם עליהם, משום דבהוה הביא עליהם המכות, לפי שהמים קרוב למצרים ועמהם תמיד, וכן הצפרדעים שביאור (לעיל ז, כח), כי היאור הוא אצלם, וכן עפר הארץ, אבל להביא עליהם חיות רעות, שהם בלתי שכיחים ורגילים, שאינם דרים עם בני אדם, ועכשיו קשיא למה הביא ערוב, ולפיכך הוצרך לומר ש'יש טעם וכו: