מפרשי רש"י על ויקרא כד ג


<< | מפרשי רש"י על ויקראפרק כ"ד • פסוק ג' |
ב • ג • ו • ז • י • יא • יד • כ • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


ויקרא כ"ד, ג':

מִחוּץ֩ לְפָרֹ֨כֶת הָעֵדֻ֜ת בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד יַעֲרֹךְ֩ אֹת֨וֹ אַהֲרֹ֜ן מֵעֶ֧רֶב עַד־בֹּ֛קֶר לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה תָּמִ֑יד חֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם׃


רש"י

"לפרכת העדת" - שלפני הארון שהוא קרוי עדות (שבת כב ת"כ) ורבותינו דרשו על נר מערבי שהוא עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל שנותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מתחיל ובה היה מסיים

"יערוך אתו אהרן מערב עד בוקר" - (ת"כ) יערוך אותו עריכה הראויה למדת כל הלילה ושיערו חכמים חצי לוג לכל נר ונר והן כדאי אף ללילי תקופת טבת ומדה זו הוקבעה להם


רש"י מנוקד ומעוצב

לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת – שֶׁלִּפְנֵי הָאָרוֹן, שֶׁהוּא קָרוּי עֵדוּת. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ עַל נֵר מַעֲרָבִי, שֶׁהוּא עֵדוּת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנּוֹתֵן בָּהּ שֶׁמֶן כְּמִדַּת חַבְרוֹתֶיהָ, וּמִמֶּנָּהּ הָיָה מַתְחִיל, וּבָהּ הָיָה מְסַיֵּם.
יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר – יַעֲרֹךְ אוֹתוֹ עֲרִיכָה הָרְאוּיָה לְמִדַּת כָּל הַלַּיְלָה; וְשִׁעֲרוּ חֲכָמִים: חֲצִי לֹג לְכָל נֵר וְנֵר, וְהֵן כְּדַאי אַף לְלֵילֵי תְּקוּפַת טֵבֵת. וּמִדָּה זוֹ הֻקְבְּעָה לָהֶם.

מפרשי רש"י

[ג] פרוכת העדות ורבותינו דרשו על נר מערבי כו'. הקשה הרא"ם, דאיך יתיישב לפי המדרש (שבת דף כב:) "לפרוכת העדות", שאין הפרוכת פרוכת לנר מערבי שנקרא "עדות". גם ליכא למימר דפירושו מחוץ לפרוכת יהיה העדות באהל מועד, שזה לא יתכן, שהרי הלמ"ד בשב"א, אם כן מלת "לפרוכת" היא סמוכה לעדות. ואין זה קשיא, שנקרא הפרוכת "פרוכת העדות" מפני שהוא על הארון ששם לוחות העדות, שהם עדות בין הקב"ה ובין ישראל. אך הוקשה להם, למה הוצרך למכתב כאן "לפרוכת העדות", דלעיל בפרשת תצוה כתיב (שמות כ"ז, כ"א) "מחוץ לפרוכת" בלבד, אלא שכתב כאן "לפרוכת העדות", דעל ידי נר המערבי שממנו היה מתחיל ובו היה מסיים נראה שהפרוכת הוא פרוכת העדות, שהרי הלוחות שנקראים "לוחות העדות" (שמות ל"א, י"ח), אין ראיה מזה שהלוחות הם עדות, דמנא לן דהשכינה עדיין בישראל, דשמא אין עוד השכינה בישראל, אך השתא על ידי נר מערבי נראה שהפרוכת הוא "פרוכת העדות", והלוחות הם עדות בין הקב"ה ובין ישראל, שהרי עדיין השכינה בישראל:

ואפילו אם תאמר דה"עדות" הכתוב כאן קאי על נר מערבי, לא קשה מידי, דכיון דהתורה אמרה שתהיה המנורה סמוכה לפרוכת, כדכתיב "מחוץ לפרוכת", ודרשינן בתורת כהנים (כאן) שתהא המנורה סמוכה לפרוכת יותר ממה שהיא סמוכה לפתח, והשתא שהמנורה עם הפרוכת וסמוך לפרוכת, שפיר יקרא הפרוכת "פרוכת העדות", שהרי הם יחד:

[ד] עריכה הראויה למדת כל לילה. ולא יאמר אם יכלה השמן אוסיף שמן, רק בתחלת עריכתו יערוך אותו לכל הלילה, דהא כתיב "יערוך אותו מערב עד בוקר". ומה שאמר 'ושיערו חכמים וכו, דאין לומר שהיה שיעור לכל לילה ולילה בפני עצמו, שהרי לא יוכל לשער, ויהיה גורע, ולפיכך שיערו בלילי טבת הארוכים, ואם יותר - אין בכך כלום:

[ה] ושיערו חכמים כו'. ואם תאמר, ומה שיעור יש לדבר, אם הפתילות עבים - השמן כלה מהר, ואם הפתילה דקה - אין ממהר לכלות השמן (קושית הרא"ם), ויש לומר, דודאי שיעור לדבר, שהפתילה עובי שלה היה כפי שהוא יותר טוב לאורה, כי הפתילה הדקה אינה מאירה, וכן הגסה יותר מדאי, כי עובי הפתילה נעשה בו פחם ואינה מאיר הנר, וזה נראה. ועוד, שהפתילה הגסה לא תוכל למשוך אחריה שמן כפי צרכה, והנה יש שיעור: