מפרשי רש"י על ויקרא כד ב
רש"י
"צו את בני ישראל" - זו פרשת מצות הנרות ופ' ואתה תצוה לא נאמרה אלא על סדר מלאכת המשכן לפרש צורך המנורה וכן משמע ואתה סופך לצוות את בני ישראל על כך
"שמן זית זך" - שלשה שמנים יוצאים מן הזית הראשון קרוי זך והן מפורשים (במנחות דף פו, א) ובת"כ
"תמיד" - מלילה ללילה כמו עולת תמיד שאינה אלא מיום ליום
רש"י מנוקד ומעוצב
צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – זוֹ פָּרָשַׁת מִצְוַת הַנֵּרוֹת; וּפָרָשַׁת וְאַתָּה תְּצַוֶּה לֹא נֶאֶמְרָה אֶלָּא עַל סֵדֶר מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, לְפָרֵשׁ צֹרֶךְ הַמְּנוֹרָה. וְכֵן מַשְׁמָע: וְאַתָּה – סוֹפְךָ לְצַוּוֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל כָּךְ.
שֶׁמֶן זַיִת זָךְ – שְׁלֹשָׁה שְׁמָנִים יוֹצְאִים מִן הַזַּיִת: הָרִאשׁוֹן קָרוּי זָךְ. וְהֵן מְפֹרָשִׁים בִּמְנָחוֹת (פ"ו ע"א) וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים (אמור, פרשתא יג).
תָּמִיד – מִלַּיְלָה לְלַיְלָה, כְּמוֹ עוֹלַת תָּמִיד שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא מִיּוֹם לְיוֹם.
מפרשי רש"י
[א] זו פרשת מצות הנרות ופרשת ואתה תצוה כו'. הרמב"ן הקשה על זה, דהא לעיל לא סמך פרשת "ואתה תצוה" לפרשת מנורה, שיאמר הכתוב שאתה סופך לצוות את בני ישראל על הנרות. ויפה הקשה הרמב"ן, ולא ידעתי מי כניס רש"י בדוחק הזה לפרש "ואתה תצוה" קאי על המנורה. אבל הפרשה נאמר על עשיית השמן לצורך המנורה הוא, כמו שציוה לעשות שמן המשחה והקטורת (שמות ל', כ"ב-ל"ח), כך ציוה על עשיית שמן למאור, ולא נאמר על הדלקת הנרות. וכך משמעות הכתוב; "ואתה תצוה ויקחו עליך שמן זית" (שמות כ"ז, כ'), ולמה השמן הזה, כדי "להעלות נר תמיד" בסוף, ובסוף יהיה מעריך אותו מערב עד בקר (שם שם כא), ואין זה רק ביאור צורך השמן שציוה לעשות עתה. ובפרשה הזאת הזהיר על הדלקתן, ולפיכך אמר "צו את בני ישראל", שכל מקום שנאמר "צו" אינו אלא מיד ולדורות (רש"י לעיל ו, ב), ומפרשה של מעלה לא שמעינן כלל המצוה על הנרות, לכך כתב כאן המצוה:
[ב] שלשה שמנים יוצאים מן הזית וכו'. וכך איתא במנחות (דף פו.); כותש הזתים ונותנן לתוך הסל, השמן שהוא מתמצה מאליו - הוא ראשון. נותנן בסל וטוענן, השמן הזה הוא שמן שני. היוצא מן הסל, וחוזר וטוחן אותו ברחיים, השמן היוצא נקרא שמן השלישי. הראשון כשר למנורה, השני והשלישי פסול למנורה, וכשר למנחות: