מפרשי רש"י על דברים כט ט
רש"י
"אתם נצבים" - מלמד שכינסם משה לפני הקב"ה ביום מותו להכניסם בברית
"ראשיכם שבטיכם" - ראשיכם לשבטיכם
"זקניכם ושטריכם" - החשוב חשוב קודם ואח"כ כל איש ישראל
רש"י מנוקד ומעוצב
אַתֶּם נִצָּבִים [הַיּוֹם] – מְלַמֵּד שֶׁכִּנְּסָם מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיוֹם מוֹתוֹ לְהַכְנִיסָם בַּבְּרִית.
רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם – רָאשֵׁיכֶם לְשִׁבְטֵיכֶם.
זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם – הֶחָשׁוּב חָשׁוּב קוֹדֵם; וְאַחַר כָּךְ כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל.
מפרשי רש"י
[ד] למד שכנסם וכו'. דאם לא כן, האיך נמצאו כולם יחד, אם לא שכנסם בברית. אי נמי, מדכתיב "נצבים" לשון נפעל, מוכח שכנסם משה, כי כל נפעל מקבל מאחר הפעולה. ומה שפירש 'יום מותו כנסם להכניסם בברית', משום דאי לאו הכי, תקשה למה הכניסם בברית עתה, ולא כל מ' שנה, אלא על כרחך מפני שעתה היה משה מסתלק מהם, היה צריך להכניסם בברית. כי כל ימי משה לא היה צריך להכניסם בברית, שהרי הוא מלמדם ומנהיגם להיות עובדים להקדוש ברוך הוא. וידע כי אחר מותו צריכים יותר לברית, שכן אמר להם (להלן לא, כז) "הן בעודני חי עמכם היום ממרים הייתם עם ה' ואף כי אחרי מותי". ומפני כי היה הברית שלא יהיו סרים מאחרי ה' אחרי מות משה (להלן לא, כח-כט), וכל ימי משה לא היו צריכין, אם כן בודאי לא הכניסם בברית אלא ביום מותו, שאז 'אם לא עכשיו אימתי' (אבות פ"א מי"ד). ועוד, דהא קרא דלעיל (פסוק ג) "ולא נתן לכם לב לדעת" היה ביום שכתב משה ספר תורה ונתנה לשבטו (רש"י שם), ולקמן מוכח דכל זה היה ביום מותו, דהא בתחילת פרשת וילך כתיב (להלן לא, ב) "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום". ואין ספק כי פרשת אתם נצבים קאי אפרשה של מעלה, דאם לא כן, הוי למכתב 'וידבר משה אל ישראל אתם נצבים':
[ה] ראשיכם לשבטיכם. ואין לומר כמשמעו, דאם כן איך מזכיר "שבטיכם", דהיינו כל ישראל, ואחר כך יאמר "זקניכם", הוי ליה להזכיר החשוב קודם (רש"י כאן), כמו שזכר "ראשיכם" קודם. אבל אונקלוס תרגם כמשמעו, ומפרש "שבטיכם" רוצה לומר כל שבטיכם, והוא חשוב יותר מ"זקניכם", מפני שהוא כולל השבט שבו יכללו זקנים. אבל "ראשיכם" לא הוי בכלל "שבטיכם", כי הראש הוא ראש עליהם, והוא מיוחד, ואינו נכלל בכלל "שבטיכם". ואף על גב דהשביעם דרך כלל לשבטים, השביעם בפרט גם כן "זקניכם וכו'", עד "כל איש ישראל", והם הפרטים. אבל כלל ישראל זכר כבר במה שכתב "אתם נצבים היום כלכם", רוצה לומר הכל ביחד. והכל קודם לראשים, שהם ראשי השבטים. הראשים קודם ל"שבטיכם", שהם ראשים לו. והשתא כל הפסוקים כסדר. וזה יותר נכון: