מפרשי רש"י על דברים כא כג
<< | מפרשי רש"י על דברים • פרק כ"א • פסוק כ"ג |
• ב • ז • י • יא • יג • יד • יז • יח • כב • כג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
לֹא־תָלִ֨ין נִבְלָת֜וֹ עַל־הָעֵ֗ץ כִּֽי־קָב֤וֹר תִּקְבְּרֶ֙נּוּ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כִּֽי־קִלְלַ֥ת אֱלֹהִ֖ים תָּל֑וּי וְלֹ֤א תְטַמֵּא֙ אֶת־אַדְמָ֣תְךָ֔ אֲשֶׁר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָֽה׃
רש"י
"כי קללת אלהים תלוי" - זלזולו של מלך הוא, שאדם עשוי בדמות דיוקנו, וישראל הם בניו.
משל לשני אחים תאומים שהיו דומין זה לזה, אחד נעשה מלך ואחד נתפס ללסטיות ונתלה. כל הרואה אותו אומר "המלך תלוי".
כל קללה שבמקרא לשון הקל וזלזול, כמו (מלכים א ב ח): "והוא קללני קללה נמרצת".
רש"י מנוקד ומעוצב
כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי – זִלְזוּלוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הוּא, שֶׁאָדָם עָשׂוּי בִּדְמוּת דְּיוֹקָנוֹ, וְיִשְׂרָאֵל הֵם בָּנָיו. מָשָׁל לִשְׁנֵי אַחִים תְּאוֹמִים, שֶׁהָיוּ דּוֹמִים זֶה לָזֶה: אֶחָד נַעֲשָׂה מֶלֶךְ, וְאֶחָד נִתְפַּס לְלִסְטִיּוּת וְנִתְלָה. כָּל הָרוֹאֶה אוֹתוֹ אוֹמֵר: הַמֶּלֶךְ תָּלוּי (סנהדרין מ"ו ע"ב). כָּל קְלָלָה שֶׁבַּמִּקְרָא – לְשׁוֹן הֶקֵּל וְזִלְזוּל, כְּמוֹ: "וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת" (מל"א ב,ח).
מפרשי רש"י
[יט] זלזולו של מלך וכו'. ואם תאמר, מנא לן למדרש שהוא בסקילה מדכתיב "כי קללת אלקים תלוי", דילמא קרא אתיא לומר ש'זלזולו של מלך תלוי משל וכו. ויש לתרץ, דלעיל (רש"י פסוק כב) כתב לפי מדרשו, והשתא כתב לפי פשוטו של מקרא. ומפני שהוקשה לפי פשוטו, למה לי למכתב כי זלזולו של מלך תלוי, דמאי נפקא מיניה, הרי תורה צותה "לא תלין נבלתו וגו'", אלא בא לומר כדלעיל (שם) דמברך השם הוא בסקילה:
[כ] זלזולו של מלך. אף על גב דודאי חס ושלום לא יתכן לומר כאן המלך תלוי, שהכל יודעים שהאדם נתלה, מכל מקום הוא זלזולו של מלך, שיאמר כי הצורה המשותפת עם השם יתברך - נתלה. כלומר, שיש פחיתות בצורה המשותפת. ואין הדבר כך, כי הפחיתות הוא מצד החומר, לא מצד הצורה. לכך אם האדם נתלה, שהוא בצלם אלקים, יאמרו כי הצורה המשותפת נתלה, שיש פחיתות בצורה. וזה גנאי שתהיה בצורה המשותפת חסרון, והמדרש הזה (סנהדרין דף מו:) נכון. ואין דבר בעולם שיש לאדם שיתוף עם השם יתברך רק בצורה, שנאמר (בראשית א', כ"ז) "בצלם אלהים ברא אותו":