מפרשי רש"י על דברים יג ב
רש"י
(דברים יג ב): "ונתן אליך אות" - בשמים, כענין שנאמר בגדעון (שופטים ו יז): "ועשית לי אות", ואומר (שופטים ו יט): "יהי נא חורב אל הגזה...".
"או מופת" - בארץ.
"או מופת" - בארץ ס"א ונתן אליך אות
"או מופת" - בארץ דכתיב אם טל יהיה על הגזה לבדה ועל כל הארץ חורב אעפ"כ לא תשמע לו וא"ת מפני מה נותן לו הקב"ה ממשלה לעשות אות כי מנסה ה' אלהיכם אתכם
אף על פי כן, (דברים יג ד): "לא תשמע" לו.
ואם תאמר: מפני מה נותן לו הקב"ה ממשלה לעשות אות? - "כי מנסה ה' אלהיכם אתכם".
רש"י מנוקד ומעוצב
וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת – בַּשָּׁמַיִם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בְּגִדְעוֹן: "וְעָשִׂיתָ לִּי אוֹת" (שופטים ו,יז), וְאוֹמֵר: "יְהִי נָא חֹרֶב אֶל הַגִּזָּה" וְגוֹמֵר (שם,לט). אוֹ מוֹפֵת – בָּאָרֶץ [סְפָרִים אֲחֵרִים: וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת – בַּשָּׁמַיִם, דִּכְתִיב: "וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים" (בראשית א,יד). אוֹ מוֹפֵת – בָּאָרֶץ, דִּכְתִיב: "אִם טַל יִהְיֶה עַל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כָּל הָאָרֶץ חֹרֶב" (שופטים ו,לז)]; אַף עַל פִּי כֵן לֹא תִּשְׁמַע לוֹ (ספרי פג). וְאִם תֹּאמַר: מִפְּנֵי מָה נוֹתֵן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֶמְשָׁלָה לַעֲשׂוֹת אוֹת? כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם (להלן פסוק ד; שם פד).
מפרשי רש"י
[ב] אות בשמים. ענין זה ידוע לחכמים למה "אות" בשמים ו"מופת" בארץ, והוא ידוע מה שאמר הכתוב (ר' בראשית ט, יב) "אות ברית ביני וביניכם אות היא לעולם". כי האות בשמים, מפני שאות יותר מן מופת, לפיכך אמר 'אות בשמים', בדברים הקיימים התמידים כמו בשמים, אשר לא יקבלו הויה והפסד. וכאשר יש בו נס, שהוא שינוי, נקרא אות. ודברים אשר משתנים, כמו הארץ, יקרא מופת, ואינו כל כך נס:
וגרסת רש"י שגרס 'כענין שנאמר בגדעון (ר' שופטים ו, יז) "ועשית עמדי אות", ואמר (ר' שם שם לט) "יהי נא חורב על הגיזה וגומר"'. משמע דזה הוי אות בשמים. וקשיא, דהא לא הוי זה אות בשמים. ואפשר כי דעת רש"י, כי מאחר שהיה על ידי טל מן השמים, נקרא זה אות בשמים. אבל מצאתי גירסא אחרת, והיא נכונה יותר; 'אות בשמים, דכתיב (בראשית א', י"ד) "והיו לאותות ולמועדים", מופתים בארץ, כדכתיב (שופטים ו', ל"ז) "אם טל יהיה על הגיזה בלבדה ועל כל הארץ חורב וגו'"':
[ג] מפני מה נותן הקדוש ברוך הוא אות. פירוש, הא דכתיב (ר' פסוק ד) "כי מנסה ה' אתכם", וכי בשביל שהקדוש ברוך הוא מנסה אתכם אל תשמעו, ובלאו הכי תשמעו לו. אלא הכי פירושו, 'ואם תאמר מפני מה נותן לו הקב"ה אות, כי מנסה':