מפרשי רש"י על דברים ד מא
רש"י
"אז יבדיל" - נתן לב להיות חרד לדבר שיבדילם (מכות ט) ואע"פ שאינן קולטות עד שיבדלו אותן שבארץ כנען אמר משה מצוה שאפשר לקיימה אקיימנה
"בעבר הירדן מזרחה שמש" - באותו עבר שבמזרחו של ירדן
"מזרחה שמש" - לפי שהוא דבוק נקודה רי"ש בחטף מזרח של שמש מקום זריחת השמש
רש"י מנוקד ומעוצב
אָז יַבְדִּיל – נָתַן לֵב לִהְיוֹת חָרֵד לַדָּבָר, שֶׁיַּבְדִּילֵם. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן קוֹלְטוֹת עַד שֶׁיִּבָּדְלוּ אוֹתָן שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן, אָמַר מֹשֶׁה: מִצְוָה שֶׁאֶפְשָׁר לְקַיְּמָהּ, אֲקַיְּמֶנָּה (מכות י' ע"א).
בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ – בְּאוֹתוֹ עֵבֶר שֶׁבְּמִזְרָחוֹ שֶׁל יַרְדֵּן.
מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ – לְפִי שֶׁהוּא דָּבוּק, נְקוּדָה רֵי"שׁ בַּחֲטָף: מִזְרָח שֶׁל שֶׁמֶשׁ, מְקוֹם זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ.
מפרשי רש"י
[כד] אז נתן על לבו וכו'. פירוש, האי "אז יבדיל" שהוא לשון עתיד, פירושו אז נתן אל לבו להיות חרד בדבר להבדיל, וכן עשה. והשתא יתפרש שפיר "יבדיל", שנאמר על מחשבתו. ועיין בפרשת בשלח אצל "[אז] ישיר" (שמות ט"ו, א'):
[כה] אף על גב שאינם קולטות. כמו שכתב רש"י בפרשת מסעי (במדבר ל"ה, י"ג), עיין שם:
[כו] באותו עבר שבמזרחו של ירדן. פירוש, שאין "במזרחה שמש" מלתא בפני עצמו, ורוצה לומר במזרח שמש של עולם, דלא היה זה במזרח של עולם, אלא פירושו שיש שני עברים לירדן, ואמר באותו שהוא במזרח של ירדן היה זה:
[כז] לפי שהוא דבוק וכו'. פירוש, כל מקום "מזרחה" הוא בקמץ, לפי שהוא מורה על רוח מזרחית, וכאן לפי שהוא דבוק אל "שמש", כלומר זריחת השמש, הרי"ש בשו"א, והוא נקרא 'חטף', שחוטפין קריאתה, ורצה לומר זריחה של שמש: