מפרשי רש"י על בראשית לח כה
<< | מפרשי רש"י על בראשית • פרק ל"ח • פסוק כ"ה | >>
• א • ב • ה • ח • יא • יד • טו • יח • כג • כד • כה • כו • כז • כח • ל •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
הִ֣וא מוּצֵ֗את וְהִ֨יא שָׁלְחָ֤ה אֶל־חָמִ֙יהָ֙ לֵאמֹ֔ר לְאִישׁ֙ אֲשֶׁר־אֵ֣לֶּה לּ֔וֹ אָנֹכִ֖י הָרָ֑ה וַתֹּ֙אמֶר֙ הַכֶּר־נָ֔א לְמִ֞י הַחֹתֶ֧מֶת וְהַפְּתִילִ֛ים וְהַמַּטֶּ֖ה הָאֵֽלֶּה׃
רש"י
"הוא מוצאת" - להשרף
"והיא שלחה אל חמיה" - לא רצתה להלבין פניו ולומר ממך אני מעוברת אלא לאיש אשר אלה לו אמרה אם יודה מעצמו יודה ואם לאו ישרפוני ואל אלבין פניו מכאן אמרו נוח לו לאדם שיפילוהו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים
"הכר נא" - אין נא אלא לשון בקשה הכר נא בוראך ואל תאבד שלש נפשות
רש"י מנוקד ומעוצב
הִוא מוּצֵאת – לִשָּׂרֵף.
וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ – לֹא רָצְתָה לְהַלְבִּין פָּנָיו וְלוֹמַר: מִמְּךָ אֲנִי מְעֻבֶּרֶת, אֶלָּא לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לוֹ. אָמְרָה: אִם יוֹדֶה מֵעַצְמוֹ – יוֹדֶה; וְאִם לָאו, יִשְׂרְפוּנִי וְאַל אַלְבִּין פָּנָיו. מִכָּאן אָמְרוּ: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּפִּיל עַצְמוֹ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ, וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים (סוטה י' ע"ב).
הַכֶּר נָא – אֵין "נָא" אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה: הַכֶּר נָא בּוֹרַאֲךָ (שם; ב"ר פה,יא), וְאַל תְּאַבֵּד שָׁלֹשׁ נְפָשׁוֹת.
מפרשי רש"י
[כ] ואל תאבד ג' נפשות. ואם תאמר והיכן ידעה שתהא לה תאומים (קושית הרא"ם), ואפשר כי ידעה זה דהיו מקובלים שהמלכות יהיה מן יהודה, ויודעים שיהיה ראוי יהודה להוליד תאומים, כי אחר שהמלכות יצא מיהודה הנמשל לירח כמו שפירש הרמב"ן, ואין ירח בלא חמה, ולפיכך תלד תאומים - האחד נקרא שמו "זרח" על שם החמה הזורחת, ואחד "פרץ" על שם הלבנה שהוא פרוצה לעתים ולעתים שלימה. וכן מוכח בב"ר (פה, י) דידעה תמר שהיא מעוברת מלכים וגואלים, דאמרינן שם שהיתה מטפחת על כריסה ואומרת 'מלכים אני מעוברת, גואלים אני מעוברת', וכיון שידעה שהיתה מעוברת גואלים ומלכים - ידעה גם כן דהיתה מעוברת תאומים, דהא בהא תליא:
בד"ה שלש נפשות כו' משמע שלא כו' נ"ב ואני אומר והנה תאומים כמו ויהי בבוקר והנה היא לאה כלומר שעכשיו נתפרסם מה שהיא ידעה בשכבר ואפשר שקשה למחבר שלא היה לו לכתוב נא באמצע אלא מקודם הכר או בסוף הענין אלא שאמרה לו הכר שאני הרה תאומים ונא אל תאבד ג' נפשות מהרש"ל: