מפרשי רש"י על בראשית כט כז
רש"י
"מלא שבוע זאת" - דבוק הוא שהרי נקוד בחטף (פי' בשו"א) שבוע של זאת והן שבעת ימי המשתה בגמרא ירושלמית במועד קטן וא"א לומר שבוע ממש שאם כן היה צריך לינקד בקמץ השי"ן ועוד ששבוע לשון זכר כדכתיב שבעה שבועות תספר לך לפיכך אין משמע שבוע אלא שבע שטיינ"א (בלע"ז איין זיעבענטלינג)
"ונתנה לך" - לשון רבים כמו נרדה ונבלה ונשרפה אף זה לשון רבים ונתנה וגו'
"גם את זאת" - מיד לאחר שבעת ימי המשתה ותעבוד לאחר נשואיה
רש"י מנוקד ומעוצב
מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת – דָּבוּק הוּא, שֶהֲרֵי נָקוּד בַּחֲטָף [=פֵּרוּשׁ: בִּשְׁוָ"א], שָׁבוּעַ שֶׁל זֹאת (אונקלוס), וְהֵן שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, בִּגְמָרָא יְרוּשַׁלְמִית בְּמוֹעֵד קָטָן (ירושלמי מו"ק א,ז). [וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמָר שָׁבוּעַ מַמָּשׁ, שֶׁאִם כֵּן הָיָה צָרִיךְ לִנָּקֵד בְּפַתָּ"ח הַשִּׁי"ן. וְעוֹד, שֶׁשָּׁבוּעַ לְשׁוֹן זָכָר, כְּדִכְתִיב "שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת תִּסְפָּר לָךְ" (דברים טז,ט). לְפִיכָךְ אֵין מַשְׁמַע "שָׁבוּעַ" אֶלָּא שִׁבְעָה, שטיינ"א בְּלַעַ"ז (=תקופה בת שבעה ימים)].
וְנִתְּנָה לְךָ – לְשׁוֹן רַבִּים, כְּמוֹ "נֵרְדָה וְנָבְלָה" (בראשית יא,ז), "וְנִשְׂרְפָה" (שם פסוק ג); אַף זֶה לְשׁוֹן "וְנִתֵּן" (אונקלוס).
גַּם אֶת זֹאת – מִיָּד [לְאַחַר שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה], וְתַעֲבֹד לְאַחַר נִשּׂוּאֶיהָ.
מפרשי רש"י
[יז] נקוד בחטף. פירוש בשו"א, ונקרא השו"א בחטף - לפי שמחטיפין השו"א יותר משאר נקודות:
[יח] שאם כן היה צריך לנקוד בקמץ. וכן הוא בדניאל (ר' ט, כז) "שבוע וחצי שבוע":
[יט] שבעה שבועות. שהוא לשון זכר, דלא כתיב 'שבע שבועות', כי "שבעה" לשון זכר:
[כ] לשון רבים. כלומר הנון הראשונה של "ונתנה" הוא לשון רבים, ואינה נון נפעל לומר שתנתן לך גם את זאת. ומה שלבן לא אמר 'ואתן לך גם את זאת', מפני שהיה כולל עמו שאר בני העיר הבאים להכניס החתן והכלה לחופה (ר' פסוק כב), ושתף עמו כל הקרואים דרך כבוד, שגם הם נותנים. אי נמי שרוצה לומר כי "לא יעשה כן במקומנו" שיתנו הצעירה לפני הבכירה, לכך אמר "מלא שבוע זאת ונתנה לך", כלומר בני העיר, שאינם רוצים לתת הצעירה לפני הבכירה (כ"ה ברמב"ן):