מפרשי רש"י על במדבר כ א
| מפרשי רש"י על במדבר • פרק כ' • פסוק א' |
• א • ג • י • יא • יב • יד • טו • טז • יז • כב • כה • כו • כז • כט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיָּבֹ֣אוּ בְנֵֽי־יִ֠שְׂרָאֵ֠ל כׇּל־הָ֨עֵדָ֤ה מִדְבַּר־צִן֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הָֽרִאשׁ֔וֹן וַיֵּ֥שֶׁב הָעָ֖ם בְּקָדֵ֑שׁ וַתָּ֤מׇת שָׁם֙ מִרְיָ֔ם וַתִּקָּבֵ֖ר שָֽׁם׃
רש"י
"כל העדה" - עדה השלמה שכבר מתו מתי מדבר ואלו פרשו לחיים:
"ותמת שם מרים" - (מו"ק כח.) למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה, לומר לך מה קרבנות מכפרין (ס"א כמו שפרה אדומה מכפרת) אף מיתת צדיקים מכפרת:
"ותמת שם מרים" - (שם) אף היא בנשיקה מתה, ומפני מה לא נאמר בה על פי ה', שאינו דרך כבוד של מעלה ובאהרן נאמר (במדבר לג,) על פי ה' באלה מסעי:
רש"י מנוקד ומעוצב
כָּל הָעֵדָה – עֵדָה הַשְּׁלֵמָה; שֶׁכְּבָר מֵתוּ מֵתֵי מִדְבָּר, וְאֵלּוּ פָּרְשׁוּ לְחַיִּים (מדרש תנחומא חוקת יד).
וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם – לָמָּה נִסְמְכָה מִיתַת מִרְיָם לְפָרָשַׁת פָּרָה אֲדֻמָּה? לוֹמַר לְךָ: מַה קָּרְבָּנוֹת מְכַפְּרִין [ספרים אחרים: כְּמוֹ שֶׁפָּרָה אֲדֻמָּה מְכַפֶּרֶת], אַף מִיתַת צַדִּיקִים מְכַפֶּרֶת (מו"ק כ"ח ע"א).
וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם – אַף הִיא בִּנְשִׁיקָה מֵתָה. וּמִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר בָּהּ "עַל פִּי ה'"? שֶׁאֵינוֹ דֶּרֶךְ כָּבוֹד שֶׁל מַעְלָה (שם). וּבְאַהֲרֹן נֶאֱמַר "עַל פִּי ה'" בְּ'אֵלֶּה מַסְעֵי' (במדבר לג,לח).
מפרשי רש"י
[א] למה נסמכה וכו'. פירוש, שהרי פרשת פרה נצטווה בשנה (ראשונה) [שניה], כשהוקם המשכן, וח' פרשיות נאמרו בו ביום (גיטין דף ס.), ואחת מהם פרשת פרה אדומה (שם), ופרשת מרים בסוף מ' שנה (כ"ה ברא"ם):
[ב] כמו שפרה אדומה מכפרת וכו'. כתב המהרא"י ז"ל, הא דלא סמך אותה לשאר קרבנות, היינו כי מפני שפרה אדומה קרא אותה הכתוב "חטאת" (לעיל יט, ט), אף על גב שאינו קרבן ממש, כך מיתת צדיקים, אף על גב שאינו קרבן ממש, מכפרת:
אמנם עיקר דבר זה מה שמיתת צדיקים מכפרת הוא ידוע, ובזה תבין למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה, וזה כי מיתת צדיקים הוא ראוי שיהיה כפרה, כי סלוק החטא הוא כאשר יסולק ענין הראשון אשר היה בו החטא, שהיה בעל גוף, אשר הוא מסוגל לחטא, אשר דבר זה הסרה וסלוק החטא, ובזה נסתלק החטא. ולכך כל מיתה היא מכפרת על האדם, בעבור שהיא הסתלקות הגוף, שבו תלוי החטא. ובמיתת הצדיק כפרה לכל העולם, כי הצדיק עיקר המציאות, ונחשב סלוק גופו סלוק לכל העולם, ובשביל סלוק זה נסתלק החטא. ובשביל כך נסמכה מיתת מרים לפרה אדומה, שבאמת הכל אחד; כי טהרת פרה אדומה מפני שהיא חוזרת לעפרה, ליסוד הפשוט, שנסתלק הוויתו, ובשביל זה יש כאן הסתלקות חטא העגל וסלוק הטומאה. וכמו כן מיתת הצדיק כפרה על כלל הנמצאים, בשביל שהוא נסתלק מן העולם, מן הרכבות הגוף שבו החטא, וכל העולם קבל הסתלקות גוף. וכמו שאצל הפרה יסוד הפשוט שלה העפר, כמו שהתבאר (לעיל פי"ט אות כז), כך אצל הצדיק יסוד הפשוט שלו הנשמה, ששבה להיות רוחני כמו שהיתה בתחלה - נשמה טהורה. ובשביל כך הוא סלוק החטא, שכל הסתלקות הגוף - אשר בו החטא - הוא סלוק החטא, אשר החטא מתיחס אל הגוף. והנה שוים פרה אדומה עם הצדיק; כי הפרה אדומה על שהיא חוזרת אל יסוד הפשוט שלה מכפרת, וכן הצדיק כאשר הסתלק הרכבתו וחוזר אל פשיטותו, מכפר:
וכמו כן סמך מיתת צדיקים אל מעשה יום הכיפורים, דכתיב (ויקרא ט"ז, א') "אחרי מות שני בני אהרן", דכתיב שם עבודת יום הכפורים, לומר לך כמו שיום הכפורים מכפר, כך מיתת צדיקים מכפרת. והכל ענין זה, כי יום הכפורים גם כן בשביל סלוק עניני הגוף, שאסור באכילה ובשתיה וכל תענוג הגוף, והם חמשה עינויים (יומא דף עג:), ובשביל כך ראוי שיהיה כפרה במקום מעוט הגוף, שבו תלוי עיקר החטא, כמו שהתבאר למעלה. וכן מיתת צדיקים כפרה הסתלקות הגוף. ומפני שהצדיק עיקר המציאות, ויש כאן הסתלקות הגוף, יש כאן כפרה לעולם. ואלו דברים הם מופלגים מאוד בחכמה. והתבאר לך דברי חכמים (מועד קטן דף כח.) למה סמך מיתת צדיקים לפרה אדומה:
[ג] אף היא בנשיקה מתה וכו'. בא לתרץ, דלא הוי צריך למכתב "שם", רק 'ותמת מרים', אלא לכך כתב "שם", למילף בגזירה שוה מאהרן, דכתיב אצלו גם כן "שם" (להלן לג, לח), ואהרן מת בנשיקה, דכתיב אצלו (שם) "על פי ה'" (כ"ה ברא"ם):