מנחת חינוך/יב

מנחת חינוך על ספר החינוך יב

אעריכה

דעת הר"מ וכו' והרמב"ן כו'. ער"מ כאן פ"א ופ"ג מה' נזירות ופט"ו מהמ"א ובטוא"ח סימן תמ"ב ויו"ד סימן צ"ח ובע"ז ס"ז טעמו וממשו ובחולין סוגיא דז"ב צ"ח ופסחים מ"ד ובכ"מ כאן ופר"ח תמ"ב ושער המלך ופמ"ג בפתיחה לאו"ח ובפנים סי' הנ"ל ובמקו"ח וכמעט לא הניחו מקום להתגדר עי' בדבריהם ולא אאריך כלל רק לעורר. הנה הרבה פוסקים סוברים דהר"מ פסק כר"א שם בסוגיא דהריבויא מכל ומכל מקום לוקין אף דח"ש אין לוקין דג"כ אתרבי מכל ביומא עתו"ס פסחים מ"ד ד"ה לענין ובלחם משנה תי' לזה דשם כיון דכתיב לא יאכל דוקא כזית אם כן לא אתרבי רק לענין איסור אבל כאן לענין תערובות אמרינן דאתרבי ג"כ לענין מלקות ועיין בראשונים ובטור דכותח אין בו טעם גמור רק קיוהא ומכל מקום אתרבי מכל אבל בטעם גמור וכא"פ חייב כרת ג"כ עיין ר"מ פט"ו מהמ"א ויש דיעות דהר"מ פסק כרבנן והנה אם אין בו כזית בכא"פ מבואר בהמ"א דלוקין מכל מקום ואינו מבואר דהוא רק איסור דרבנן ואפשר הוא אסור מחמת ח"ש. וכן כאן החו"מ כתב דאסור ולוקין מכל מקום ואפ"ל דמה"ת אסור אע"ג דכתב בהמ"א דטעם לבד אינו רק דרבנן אפשר דוקא הטעם ואינו בעין כלל אבל אם יש בו ממש אף שהוא יותר מכא"פ על כל פנים איסור תורה איכא כמו ח"ש ואינו בטל אך בפ"ה מהלכות נזירות כתב בפירוש דפחות מכא"פ אף דאיכא טעם וממשות אינו אלא מד"ס וע"ש בהשגות הראב"ד אם כן כאן החו"מ והמ"א נמי צ"ל כן דאינו אסור אלא מד"ס דכל שהוא פחות מכא"פ בטל וטע"כ אינו אלא דרבנן. אך כ"ז אם אין בתערובות כא"פ אבל אם יש בתערובות כא"פ והוא אכל רק החצי אפ"ל דהוא אסור מן התורה כיון דאם אכל כל הפרס חייב אם כן אינו בטל ע"כ באכל ח"ש אסור מן התורה ועתו"ס ע"ז לענין ח"ש על ידי תערובות ובפתיחה לפמ"ג מביא בשם פר"ח דדעתו בדעת הר"מ דאף דאיכא כא"פ אם אכל חצי פרס אינו אסור מן התורה אבל שם הביא דברי הרלב"ח דדוקא אם אין בו כזית בכא"פ אין אסור מן התורה כיון דאין בו כזית בכא"פ בטל אבל אם יש בו כזית בכא"פ רק אם אכל ח"פ הוא אסור מן התורה כדין ח"ש ועיין עוד שהביא בשם הרלב"ח דדעת הר"מ דדוקא גבי חמץ באין בו כזית בכא"פ אסור מן התורה דאתרבי טע"כ לגבי חמץ ואין להאריך. אך דברי הרהמ"ח סותרים זא"ז דבתחלה כתב בדעת הר"מ דאם אין בתערובות כא"פ לא יהיה בו מלקות אלא מכל מקום לפי שאינו אסור מן התורה אלא מדרבנן ובסוף הדיבור כתב דאם אין בו כזית בכא"פ אין בו חיוב מלקות אלא דינו כדין חצי שיעור שאסור מן התורה ואין מלקות ובזה יודו שניהם ז"ל מבואר מדבריו דאיסור תורה יש כדין חצי שיעור ובתחלה כתב דאינו אלא דרבנן וצ"ע: והנה עכ"פ אם נאמר בפשיטות דתערובות חמץ בכא"פ עובר בלאו נלע"ד דרך משל אם נתערב כזית חמץ בשני ביצים דהיינו בתוך א"פ ואכל רק ביצה אם כן לא אכל רק ח"ז חמץ ובתוך א"פ אכל ח"ז חמץ גמור ודאי אינו חייב כרת דהח"ז הראשון הי' רק לאו ואין הקל מצטרף לחמור עי' במעילה ופ' יוה"כ אבל על כל פנים לוקין דהחמור דהיינו הח"ז גמור מצטרף לח"ז שבתוך התערובות ללקות עליו משום תערובות חמץ כמו דאם הי' אוכל עוד הביצה השניה שבתוכה יש ח"ז חמץ מעורב היה חייב מלקות מכ"ש שאכל ח"ז חמץ גמור וכי גרע חמץ גמור מחמץ ע"י תערובות ודאי לענין כרת וחטאת לא מצטרף כי הח"ש ע"י תערובות לא יכול להצטרף לחמץ גמור כי על התערובות אינו חייב כרת וחטאת אבל להיפך שמצטרף חמור לקל לעבור עליו בלאו הוי כ"ש ומה אם אכל עוד הח"ז עיי"ת היה עובר בלאו מכ"ש אם הח"ז השני חמץ גמור ודאי מצטרף לחייב על כל פנים מלקות ע' במעילה ור"מ המ"א ולענ"ד הדברים ברורים. ואם נתערב ואין בתערובות בכא"פ להסוברים דהוי רק דרבנן אם כן מן התורה בטל הוא ואם אכל אח"ז חמץ גמור ועם התערובות שאכל קודם יש כזית מכל מקום אין מצטרף אפילו למלקות דח"ז הראשון נתבטל מן התורה רק מדרבנן אסור פשיטא דלא נצטרף רק לסברת הרהמ"ח ושאר פוסקים דאפילו אין בו כזית כא"פ אם אכל הו"ל ח"ש אם כן מצטרף הח"ש זה לחמץ גמור שאכל תוך כא"פ כי לא נתבטל הח"ש ורק למלקות אבל לכרת וחטאת אינו מצטרף דקל לחמור אינו מצטרף להחמיר אבל החמור לקל מצטרף ללקות עליו כנלע"ד בעזה"י בפשיטות. וע' כריתות לענין חילוק דלאו וחילוק דכרת אם שמיה חילוק ואיני עומד כעת בענין זה עיין ותבין. והנה הרהמ"ח לא ביאר אימתי מתחיל זה הלאו אם גם בי"ד אחר חצות עובר על תערובות חמץ או אפשר דוקא בפסח והר"מ בפתיחה להחו"מ במנין המצות אשר נכללו בהלכה זו כתב וז"ל שלא לאכול חמץ ביום י"ד מחצות ולמעלה ב' להשבית חמץ ביום י"ד ג' שלא וכו' ד' שלא לאכול תע"ח כל ז' ומדכתב קודם לזה בי"ד וכאן כתב כל ז' נ' דלאו הזה אינו אלא בי"ט אבל לא בי"ד וכ"נ דהא לר"י דרשינן קראי על לפני זמנו ולאחר זמנו ואנן פסקינן כוותיה לפ"ז מחמת הקרא דלא תאכל אם כן בתערובות חמץ דליכא אלא חד קרא מוקמינן לי' לתוך זמנו וא"ע אלא בת"ז ולפי זה דינו כדין שאר איסורים לכל שיטה כדאית לי' וכ"כ תוס' פסחים ב' ד"ה אור דלא אסר ר"י אלא בחמץ גמור דאיכא ג' קראי אבל נוקשה דליכא אלא חד קרא מודה ר"י דלא אסור לאח"ז אם כן בתערובות ג"כ דליכא אלא חד קרא אינו לוקה אלא תוך הפסח אבל בי"ד א"ע בלאו זה אלא דינו ככל תערובות איסור. ומצאתי בצל"ח ר"פ א"ע כדברינו דא"ע אלא ת"ז והביא דה"ת הנ"ל ועוד ראיות. ולענין לאו דב"י וב"י בתערובות חמץ כתבנו לעיל דיש שיטות בזה ודעת הר"מ דעוברים ודעת הרא"ש דאפילו יותר מכא"פ עובר על ב"י. והנה לכאורה צ"ל דאף יותר מכא"פ אסור מן התורה דאי אין אסור מן התורה דבטל אם כן ל"ש ב"י עפמ"ג תמ"ב עמד בזה וכתב דדעת הר"מ אף דמותר באכילה כגון מב"מ יבש ביבש דבטל מכל מקום לענין ב"י לא נתבטל כמו נבלה שא"ב בשחוטה לענין משא ולדעת הר"מ הוא מה"ת. והנה במש"ל דח"ז תערובות וח"ז חמץ מצטרפין כעת שבתי וראיתי כיון דהם שני שמות אין מצטרפין עיין ר"מ פ"ד מהמ"א. עוד נראה פשוט דאם התרו בו על תע"ח משום לא יאכל חמץ או התרו על חמץ גמור משום לאו דכל מחמצת אינו לוקה דל"ה התראה כלל כמ"ש כ"פ לענין התרו משום לאו א' אינו כלום אליבא דכ"ע. אך להשיטה דעוברין בב"י בתערובות חמץ פשוט דח"ז עי"ת וח"ז גמור עוברין דלענין ב"י הו"ל שם אחד דבשניהם עוברים בלאו הזה דלא יראה חמץ. והנה נוקשה יש שיטות דס"ל דאסור מן התורה וג"כ מקרא זה דכל וכו' ויש סוברים דל"ה רק דרבנן עטוא"ח סי' תמ"ב ועיין באחרונים דתרי נוקשה יש אותם הנחשבים במשנה סוברים דהם מדרבנן ומ"פ עם מים מודים דהוי דאורייתא ועמק"ח תס"ב ואהעו"ז תמ"ב. ולענין שיאור האחרונים האריכו בזה מאוד ועיין בצל"ח שכ' דדעת האחרונים בר"מ דאינו אלא דרבנן ומד' הר"מ פ"ה שכתב דאם הכסיפו פניו אינו חייב משמע דאסור מן התורה ועיין מנחות בענינים אלו וצריך חיבור מיוחד ע"כ קצרתי. והנה כל החייבין במצוה חייבים בלאו זה ולענין תשובה ופיזור ממונו ע"ל במ"ש. וע' פ' העור והרוטב דהמחה את החמץ וגמעו חייב דנפש לרבות השותה וכ"פ הר"מ כאן. ולכאורה אפ"ל דהריבוי דוקא לחמץ גמור אבל תערובות או נוקשה אם המחה א"ח מלקות ובפרט כיון דליכא אלא חד קרא לרבות מרבינן חמץ גמור ועיין תוס' ב' ד"ה אור בסוף הדיבור ובדכ"ג תוד"ה מ"ב ובד' כ"ה תוד"ה חד לפ"ז. וחקירה זו גם כן בע"פ בחמץ אם המחה אפשר דאינו חייב מלקות ודינים אלו יבוארו באריכות בחיבורינו לקמן אי"ה: