מלבי"ם על תהלים קב ד
<< | מלבי"ם על תהלים • פרק ק"ב • פסוק ד' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כִּֽי־כָל֣וּ בְעָשָׁ֣ן יָמָ֑י
וְ֝עַצְמוֹתַ֗י כְּמוֹקֵ֥ד נִחָֽרוּ׃
"כי כלו בעשן ימי", מבאר מדוע מבקש שיענהו מהר, כי הגיע לתכלית האבדון ומצייר את הצרה כאש, ואת הגוף הכללי של האומה כנתון באש עלי מוקדה, והחלקים הנפרדים ע"י התכת האש ועולים כעשן באויר הם הימים שהוא זמן חייו, "והעצמות" שנשארו "נחרו כבמוקד":
ביאור המילות
"נחרו". שרשו חרר והנו"ן על בנין נפעל, שנשרפו מרוב חמימות הקדחת:
<< · מלבי"ם על תהלים · קב ד · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.