מלבי"ם על תהלים עד
<< · מלבי"ם על תהלים · עד · >>
פסוק א
- א) אם העזיבה היתה עזיבה עולמית ע"מ שלא לשוב אלינו עוד, עז"א "למה אלהים זנחת לנצח",
- ב) אם עזב רק לזמן עד יכלה כעסו רק שעדן לא נח רוגזו, ועז"א "למה יעשן אפך בצאן מרעיתך":
פסוק ב
- א) "עדתך קנית קדם" שמקדם בימי האבות והשבטים קנית העדה הזאת שתהיה שלך, וכבר הבטיח להאבות להיות להם לאלהים ולזרעם אחריהם, וראוי שלא תעזוב קנינך,
- ב) שאח"כ "גאלת שבט נחלתך", שעת החזיקו זרים בקנינך ונחלתך, היית אתה הגואל, (שהגואל הוא מצד שיש טענה וזכות בהדבר) וא"כ ראוי שתגאלם שנית אחר שהם שבט נחלתך שהם לך לנחלה עולמית,
- ג) "הר ציון זה" הלא "שכנת בו", והאר פניך על מקדשך השמם למען ה' אשר שכן שם:
ביאור המילות
פסוק ג
ביאור המילות
"למשאות". לחורבת, והרימה פעמיך כמו הוקר רגלך, או וישא יעקב רגליו ההליכה מפה.
"כל". שיעורו כל בקדש, הרע אויב:פסוק ד
פסוק ה
ביאור המילות
פסוק ו
ביאור המילות
"פתוחיה". הפתוחים והצורות המפותחים על הקירות.
"כשיל". תרגום בקרדומות באו לה בכשילין, וכילף, כלי שמשברים בה את האבנים:פסוק ז
פסוק ח
ביאור המילות
פסוק ט
- א) ע"י נסים ונפלאות ועתה "אותותינו לא ראינו",
- ב) היתה מתגלה ע"י השפעת הנבואה לנביאים ועתה "אין עוד נביא",
- ג) היתה מתגלה ע"י רוח הקדש "ועתה אין אתנו יודע עד מה":
ביאור המילות
פסוק י
ביאור המילות
פסוק יא
ביאור המילות
פסוק יב
פסוק יג
פסוק יד
ביאור המילות
פסוק טו
ביאור המילות
פסוק טז
פסוק יז
פסוק יח
פסוק יט
ביאור המילות
"נפש, חית". באו בהגבלה שניהם על הנפש, וחיה היא הנפש הנצחית שנקראת חיה על שחיה לעולם, ונפש היא נפש החיונית, ועל שניהם ביחד אמר ויהי האדם לנפש חיה.
" תורך". התור היא היונה הנוסעת, וע"כ ממשיל בו את ישראל (המשולים ליונה) בעת נסיעתם מגולה אל גולה:פסוק כ
פסוק כא
פסוק כב
- א) שפלות המבייש שהוא נבל,
- ב) התמדת החירוף "כל היום",
- ג) שהם עצמם ילעגו עליך בזה, ויאמרו.
פסוק כג
<< · מלבי"ם על תהלים · עד · >>
- ^ צ"ל בניהם