פסוק ג
• לפירוש "פסוק ג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אמרו לאלהים מה נורא מעשיך", שיחויב ג"כ שייראו מפני מעשיך כי אתה ג"כ המנהיג והמשגיח ומושל ועושה כחפצו, הגם "
שברוב עוזך יכחשו לך אויביך", שאויביך האפיקורסים יכחישו לך ויאמרו שהעולם קדמון, ושהכל מחויב, ושאינך יודע מאומה מן הנהגת העולם, וזה יאמרו ע"י רוב עוזך, שעפ"ז יחייבו בעיונם שלפי עוזך וגדולתך אתה מרומם מכל חפץ וכונה, וייחסו ההנהגה אל המערכת, ובטעות זה היה מנשה ג"כ שלכן עבד לצבא השמים שחשב שהם מנהיגים את העולם, וכחש הנהגת ה' והשגחתו, אבל מעתה.
ביאור המילות
"
יכחשו לך". עמ"ש בהבדל בין כחש בו ובין כחש לו, התו"ה ויקרא
(סי' שע"א):
פסוק ד
• לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כל הארץ ישתחוו לך ויזמרו לך", כי יכירו שאתה המנהיג הכל כרצונך, ולא יזמרו לאלהים אחרים רק "
יזמרו שמך, סלה" סיום הענין: (חלק ב')
ביאור המילות
"
יזמרו לך, יזמרו שמך". לך הוא מצד עצמותו, ושמך הוא מצד פרסום מעשיו, ומוסיף שגם יזמרו שמך:
פסוק ה
• לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
לכו", יאמר שהגם שמן ההנהגה הטבעיית לא יכירו העמים השגחת ה' ומוראו, "
לכו וראו מפעלות אלהים על בני אדם, נורא עלילה", שעל ידי הפעולות שעשה בעבור בני אדם, על ידם תראו שהוא נורא עלילה, שלא לבד שיחויב לו הכבוד, כי יחוייב לו גם היראה, כי בידו לשנות הטבע ולהנהיג הנהגה נסיית בהשגחתו על בני אדם, ולעשות עלילות נוראות, והוא כי.
ביאור המילות
"
נורא עלילה". עלילות הם הפעולות ששרשם מכח תכונות מוסריות, ואצל ה' הנפלאות שיעשה ששרשם מפאת תכונת הצדק והמישרים ויתר מדותיו:
פסוק ו
• לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הפך ים ליבשה" בשביל ישראל, וכן "
נהר יעברו ברגל", שבני אדם עברו את הירדן ברגלם, "
שם נשמחה בו", כי הכרנו שהוא משגיח על פרטי בני אדם ומשנה הטבע בעבורם, שם הכרנו כי הוא.
פסוק ז
• לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
מושל בגבורתו עולם", שהוא מושל על העולם והטבע נכנעת תחתיו, ושיש בידו גבורה להכניע חקות הטבע, וכן כמו שעשה נסים לישראל כן "
עיניו בגוים תצפינה", להשיב להם כרעתם, ולכן מעתה "
הסוררים אל ירומו למו", אל ירימו את עיני ה' לומר שעיניו אינם משגיחות בעולם השפל כי רם על כל גוים ה', כי באמת עיניו ישפילו לראות גם כל הנעשה בארץ, "
סלה" סיום הענין: (חלק ג')
ביאור המילות
"
למו", מוסב על עיניו.
"וירומו". פעל יוצא, בל ירומו את עיניו, שיאמרו שהם רמים ונשאים מהעולם השפל:
פסוק ח
• לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ברכו", אתם "
עמים ברכו את אלהינו" המשגיח עלינו בהשגחה פרטית (לא לבד על כללות הגוים כי גם על אישים פרטיים), "
והשמיעו קול תהלתו", יצייר את התהלה כעצם מופשט נותנת קול בשבחי ה', אתם השמיעו והכריזו קולה לרבים:
פסוק ט
• לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
השם נפשנו בחיים" הגם שהיינו בסכנה גדולה ע"י האויב, וגם "
לא נתן למוט רגלנו", שע"י היסורין שב בתשובה ולא מט עוד מדרך ה':
פסוק י
• לפירוש "פסוק י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כי בחנתנו אלהים", מצייר הצירוף שצרף אותו ביסורין כדמיון צירוף הכסף באש להסיר ממנו הסיגים ויצא לצורף כלי, (בשגם לקבלת חז"ל שמלך בבל השליך את מנשה בדוד של נחושת והסיק האש תחתיו):
ביאור המילות
"
בחנתנו, צרפתנו". הבחינה הוא קודם הצירוף לראות אם יש סיג ואז מצרפו, עי' ירמיה
(ט' ו'):
פסוק יא
• לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הבאתנו במצודה" הוא בית הסוהר, "
שמת מועקה במתנינו", הקיף את מתניו בברזל סביב בל יוכל לזוז ממקומו:
ביאור המילות
"
מועקה". מענין מעקה שסוגר בעד הדבר סביב כמעקה, עמ"ש עמוס
(ב' י"ג) על כאשר תעיק העגלה:
פסוק יב
• לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הרכבת אנוש לראשנו", הוא שר הסוהר שישב על ראשו וענהו ביסורים, "
באנו באש ובמים" שהסיקו תחתיו את האש ואח"כ השליכו אותו אל המים לענותו, (וגם שאחז משל צירוף הכסף כמו שכתוב בפסוק י', ודרך הוא שאחר שמוציאים אותו מן האש נותנים אותו במים לחזקו), "
ותוציאנו לרויה", שיצא משם והוחזר אל מלכותו:
ביאור המילות
"
לרויה". תואר, לארץ רויה, שהיא א"י:
פסוק יג
• לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(יג-טו) "
אבוא ביתך בעולות", שמעתה הקריב עולות על מזבח ה' כנ"ל, "
ואשלם לך נדרי אשר פצו שפתי" שאז דברתי לאמר, ונדרתי, כי "
עולות מיחים אעלה לך": (חלק ד)
פסוק טו
• לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
ביאור המילות
"
אעשה". לעולה, ועי' גדר עשיה שבא על הקרבן אילת השחר
(כלל שע"ג):
פסוק טז
• לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
לכו שמעו כל יראי אלהים ואספרה אשר עשה לנפשי", עתה יספר אל ישראל איך קבלו ה' בתשובה, ואיך נתודע לו השגחת ה', וכמ"ש ויאמר ליהודה לעבוד את ה' אלהי ישראל:
פסוק יז
• לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אליו פי קראתי", וזה כמ"ש חז"ל שתחלה קרא לכל ע"ז שבעולם וכשראה שלא נענה קרא אל ה', ואז בעת "
שאליו קראתי בפי", ויותר מזה בעת "
שרומם תחת לשוני", שעדיין לא הוצאתי הדברים מן הפה רק שהיה הדבור תחת הלשון שהיא פנימי מן הפה, והלשון התחיל לרומם ע"י הדבור:
פסוק יח
• לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
און", ובארו חז"ל שאמר בתפלתו שאם לא יעזרהו ה' ידע שהוא כאלהי העכו"ם ואינו שומע תפלה, וא"כ היה אז מסופק עדיין בלבו אם ה' שומע תפלה, וז"ש הגם "
שראיתי" עדיין "
און בלבי" שנסתפקתי "
אם לא ישמע ה'", שלא האמנתי עדיין בבירור שה' שומע תפלה:
ביאור המילות
(יח-יט) "אם אם". מלת אם מציין הספק שראה בלבו, האם והספק היה און בלבו, מה שהסתפק אם לא ישמע ה', ומלת אכן סותר תמיד סברת עצמו כמ"ש ישעיה (מ'), עז"א אכן לא כמו שחשבתי.
"
שמע, הקשיב". הקשבה מרחוק, מוסיף שגם הקשיב:
