פתיחת התפריט הראשי

מלבי"ם על תהלים סה


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"למנצח", הוסד על ברכת הגשמים אשר נתן ה' אחרי הרעב, ויוכל להיות שהיה על הרעב שהיה בימי דוד שלש שנים כמ"ש בסוף שמואל:


 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לך דומיה תהלה", מצייר את התהלה כעצם מופשט, ואומר שלפניך תעמוד התהלה דוממת באין דבר בפיה, שהגם שענין התהלה הוא הדבור שתדבר ותהלל, לפניך נצבת דומיה, והמליצה שמה שלא תמצא דבר במה להלל אותך היא תהלתך, כי אתה מרומם מכל ברכה ותהלה, "ולך ישולם נדר", הנדר הוא תמיד קבלה שמקבל על עצמו על תנאי שאם יתמלא התנאי ישולם הנדר, אבל לך אין הנדר על תנאי רק ישולם תיכף, כי תשועתך בודאי תבא כי אתה מוכן לכל דורשיך וישולם הנדר תיכף גם לפני מלאת התנאי:


 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שומע תפלה", לעומת מה שבמלך ב"ו רוב המבקשים דבר ממנו יקריבו בקשתם אל שריו, כי לא יבואו כולם לפני המלך, אבל אתה "שומע תפלה" בעצמך, עד "שעדיך כל בשר יבואו" כי אתה לבדך שומע בקשתם, ור"ל ששמעת תפלתם על הגשם, והם שלמו לך נדריהם:


 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"דברי", הוא נוסח התפלה שהתפללו, אמרו, הגם שאנו חוטאים ובלתי ראויים, הן "העונות אשר גברו מני דבריהם הוא שפשענו אתה תכפרם", מצייר כאלו העונות אשר הם גברו וחזקו מן האדם והאדם אין יכול להתגבר עליהם, הם עצמם ידברו וימליצו לפני ה' שיכפר הפשעים, והמליצה, שאחר שכח העונות חזק יותר מכח האדם, ר"ל שהאדם בטבעו מוכן אל החטא וקשה לו להתגבר על העון הנטוע בטבעו, וא"כ העונות בעצמם אחר שהם גברו מני בטבע דבריהם הוא שראוי שתכפר פשעינו, כי אתה ידעת את יצר האדם ורוע טבעו:


 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אשרי", ואחר שלפי הטבע קשה לו לאדם להתגבר על יצרו וצריך לזה עזר אלהים כמ"ש חז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, א"כ "אשרי מי שתבחר ותקרב אותו" עד שיוכל "לשכן חצריך" ולא ימוש מבית ה' כל ימי חייו, וא"כ מבקשים אנו "נשבעה מטוב ביתך", שלא תמנע טובך מאתנו ותריק הגשם בעתו, וגם "נשבעה מקדש היכלך", להתמיד בעבודתך ולהתקדש בקדושתך. עד כאן נוסח התפלה, מעתה יספר מענה ה' על זאת:


ביאור המילות

"חצריך, ביתך, היכלך". הבית לפנים מן החצר וממנו בא הטוב, וההיכל לפנים מן הבית וקדוש ממנו, וממנו בא הקדושה:

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"נוראות", שיעור הכתוב "תעננו אלהי ישענו נוראות בצדק מבטח כל קצוי ארץ", שתעננו על תפלתנו ענית אותנו ע"י האו"ת "נוראות", תשובה נוראה מאד, (ורומז על מה שהשיב אל שאול ואל בית הדמים על אשר הרג את הגבעונים), ענית אותנו תשובה נוראה ואמרת, כי "בצדק מבטח כל קצוי ארץ", המבטח של כל העולם תלוי בצדק, שאם יעשו צדק בין אדם לחברו בזה יהיה להם מבטח, (ורומז על מה שנענשו על מה שעשו עולה להגבעונים ונתרצה להם ע"י שעשו צדק לפייס את הגרים, ובמה שהומתו אז זרע שאול היה בזה נוראות שכולם אחזם מורא ופחד):


 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מכין", מוסב על הצדק, הצדק הוא מכין הרים בכחו, כי עליו העולם עומד, וגם שמכינם על ידי טל ומטר ומצמיח הרים חציר, והוא "נאזר בגבורה" וכחו גדול מאד:


ביאור המילות

"מכין". לפירוש המפרש התחיל אל ה' בנכח, ואח"כ בנסתר מכין משביח, ושוב בנוכח מאותותיך, וע"כ פירשתיו על הצדק, ובא בדרך המליצה, שדרכה לדבר על עצמיים הגיונים בדרך ההפשטה, כמו שתראה במקומות אין חקר לפי פירושי:

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"משביח" הצדק משביח "שאון ימים והמון לאומים" שע"י הצדק יתהפכו לשבח, ולא יזיקו. עד כאן תשובת ה' אל המתפללים שאם יעשו צדק ינצלו מכל רעות בין טבעיות כשאון ימים, בין בחיריות כשאון לאומים, ויתהפך הכל לטובה:


ביאור המילות

"משביח". משקיט:

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וייראו", מסב פניו אל ה', עתה "ייראו היושבים בקצוי ארץ מן אותותיך אשר תרנין מוצאי בקר וערב", ר"ל פאת מזרח וים, שכולם ראו אותותיך ורננו לשמך, ועי"ז התיראו כולם מלפניך, והכונה כפולה על אות הגשמים והעננים, ועל אות הצדק ומשפט שהראה ה' במעשה של הגבעונים, שעי"ז יראו כולם מה' ולמדו מוסר:


 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"פקדת", ועתה "פקדת את הארץ" שהיה בה רעב שלש שנים, "והשקית אותה" בגשמי ברכה, ובזה "תעשרנה" עושר רב, כי בזה "תכין" הארץ את "דגנם" של יושביה, "כי כן תכינה", שהכינות אותה על אופן זה שתכין דגן לתת אוכל למכביר, ומפרש איך הכין את הארץ לזה, כי.


ביאור המילות

"ותשקקה". מענין משקה, וכבר בארתי (יואל ב' כ"ד) שפעל שוק ושקה משתתפים, והשיקו היקבים, וכן כמשק גבים שוקק בו (ישעיה ל"ג) לפירושי.

"תעשרנה". כמו תעשירנה.

"תכין". נסתר לנקבה על הארץ:

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תלמיה רוה", שהכינות אותה לרוות את תלמיה בגשם, "נחת גדודיה", שירד הגשם מן התלמים אל הגדודים והחריצים שבין התלמים, ומשם ירוו את התלמים, ואחר כך כשהתבואה החלה לצמוח "ברביבים תמוגגנה", ברביבים דקים, עד "שצמחה תברך":


ביאור המילות

"תלמיה, גדודה". הגבוה נקרא תלם, והעמקים שבין תלם לתלם נקראים גדודים, מלשון לא תתגודדו, שריטות וחרישות באדמה, ונחת מענין ירידה כמו כי חציך נחתו בי (למעלה ל"ח):

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עטרת", זה מוסב עמ"ש יתרועעו אף ישירו, אז ישירו לאמר "עטרת שנת טובתך" היינו שהלבשת את השנה בעטרת צבי, "ומעגליך ירעפון דשן" מעגל הוא הדרך הסבובי, ומצייר כשהמטר יורד במדבריות ששם מרעה צאן הולך במעגל נוטה מן הדרך הישר שהוא בישוב, ואז גם שם ירעפון דשן, ומפרש נגד מ"ש "ומעגליך ירעפון דשן".


ביאור המילות

"מעגליך". מורה על הדרך הסבובי בכ"מ, וזה הבדלו מן דרך ארח נתיב (כנ"ל י"ז):

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ירעפו נאות מדבר", מקום מרעה צאן ונאות דשא, ונגד מ"ש "עטרת שנת טובתך" אומר "וגיל גבעות תחגורנה" בישוב:


ביאור המילות

"נאות". בא תמיד על מראה צאן ובקר:

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לבשו", נגד מ"ש "ירעפו נאות מדבר" אמר לבשו כרים הצאן, שהם מלאים צאן הרועות במדבר, ונגד מ"ש "וגיל גבעות תחגורנה" בישוב, אמר "ועמקים עטפו בר" בישוב, כל זה מן עטרת שנת טובתך "יתרועעו אף ישירו", כל זה נוסח השיר על הגשם:


ביאור המילות

"כרים". כמו ירעה מקנך כר נרחב (ישעיה ל'):