מלבי"ם על תהלים לט ו
<< | מלבי"ם על תהלים • פרק ל"ט • פסוק ו' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
הִנֵּ֤ה טְפָח֨וֹת ׀ נָ֘תַ֤תָּה יָמַ֗י
וְחֶלְדִּ֣י כְאַ֣יִן נֶגְדֶּ֑ךָ
אַ֥ךְ כׇּֽל־הֶ֥בֶל כׇּל־אָ֝דָ֗ם נִצָּ֥ב סֶֽלָה׃
"הנה טפחות נתתה ימי", מצד אחד אני רואה א"ע דומה ככל ילדי העולם החומרי הנתונים תחת הזמן והמקום והשינוי והתנועה כי ימי משוערים ומוגבלים, ומצד אחר רואה אני א"ע בלתי מוגבל ובלתי בעל תכלית, כי כחות הנפש מתנשאים מן הזמן והמקום וחקי הטבע ויגביהו עוף להפשיט מעליהם את הגבול, כי השכל יצייר א"ע בלתי מוגבל, וכן התשוקה אשר באדם וכל כחותיו אין להם גבול, ובכ"ז לא יוכלו להגיע אל הבלתי ב"ת, כי החומר מכביד עליהם, רק הם מתנשאים לזה וילכו מחיל אל חיל ותשאנה את האיפה בין הארץ ובין השמים, ועז"א "וחלדי כאין נגדך", כי בטל במציאותו זה הרוחני נגד האין סוף, ולפ"ז אני גוזר ואומר, "אך כל הבל כל אדם נצב", שכל אדם כמו שהוא, הוא כל הבל, שהוא הבל מצד הגויה הבלה ונרקב, והוא הבל מצד הנפש שהיא עוף קצוץ כנפים שקוע בכלא אסור בנחושתים, "סלה" סיום הענין, מעתה מתחיל התשובה ע"ז:
ביאור המילות
"טפחות". מדודות בטפח, כמו עוללי טפוחים:
<< · מלבי"ם על תהלים · לט ו · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.