מלבי"ם על תהלים כד
<< · מלבי"ם על תהלים · כד · >>
פסוק א
ביאור המילות
"הארץ, תבל". תבל מציין רק המקום המיושב כמ"ש בכ"מ:פסוק ב
ביאור המילות
"יסדה, יכוננה". כונן מורה גמר הבנין, בונה עיר וכונן קריה.
"ועל ימים". פי' סמוך לימים, כי אין ישוב רחוק משמונה עשר יום מן הים:פסוק ג
פסוק ד
- א) מצד הנפש האלהית הנמצא בנו שקראה בשם "נפשי", כי היא נפש ה' וחלק מעצמותו יתברך, והיא תוליכהו אל הר ה' אם לא ישא אותה לשוא ודברי רוח והבל להשביתה משלימותה,
- ב) שהכחות אשר נטע ה' באדם רובם נוטים לטוב, כמו כח החכמה והבינה כח המוסרי אשר באדם אשר יעוררהו ויאסרהו במוסר אל הטוב, ועל כוונה זאת אמרו חז"ל במליצתם. כשנוצר האדם נר דולק על ראשו, וכשיוצא לאויר העולם משביעים אותו היה צדיק ואל תהיה רשע, הנר היא הנשמה האלהית נר אלהים נשמת אדם, והשבועה הם הכחות המוסריות והתבוניות והמדות הטובות השתולים בנפש שהם יאסרוהו לעשות טוב, כמו שאוסרים את האדם ע"י נדר ושבועה, ועז"א "אם לא נשבע למרמה", ר"ל שלא עבור על השבועה והרגשת המוסר והטוב הנמצא בנפשו הכופה אותו אל עשות הטוב והיושר:
ביאור המילות
"אשר לא נשא". כפשוטו שלא נשבע לשוא, ונפשי היינו שם ה', כמו נשבע ה' בנפשו:פסוק ה
ביאור המילות
"וצדקה". צדקה שאצל ה' התבאר (ישעיה נ"ט), וההבדל ה' ואלהי התבאר בכ"מ:פסוק ו
פסוק ז
ביאור המילות
(ז-ט) "והנשאו, שאו". הנפעל הוא על ידי אחר מכריח ושאו מעצמכם:
"גבור, מלחמה". עמ"ש (ישעיה ג'):פסוק ח
פסוק ט
פסוק י
<< · מלבי"ם על תהלים · כד · >>