מלבי"ם על תהלים א ב

<< מלבי"ם על תהלים • פרק א >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • 



"כי אם", אולם לא די במניעת הרע לבד כי מתנאי האושר שיעשה טוב, ולא שיעשה טוב נימוסי לבד כהפילוסופים שבדו דתות לעצמם, רק שישמור "תורת ה'" ומצותיו, וגם באר שמתנאי עשיית הטוב שיעשהו בעבור שהוא טוב ובעבור מצות ה' לבד, לא בעבור פניות אחרות שיקוה להשיג עבור עבודתו שכר ותועלת, שאז אין חפצו "תורת ה'" רק הערב והמועיל שמקוה שכר עבודתו, ע"כ על כן התנה "כי אם בתורת ה' חפצו", והנה שלמות הזה מתחלק לשנים:

  • שלמות העיון
  • ושלמות המעשה,

שלמות העיוני נקרא "תורת ה'", כי היא תורהו דעת ה' ודרכיו ואמתתו, אבל חלק זה לא ישיגהו האדם עד תכליתו, ודי אם "בתורת ה' חפצו" ומאוייו ומשתדל להשיגו ודורש אחריו, הגם שלא ישיגהו ופניו לא יראו.
ושלמות המעשי הוא תורת האדם, היא תלמדהו את אשר יעשה או לא יעשה, וזה נקרא "תורתו", ובחלק זה "יהגה יומם ולילה" ללמוד על מנת לעשות:

ביאור המילות

"בתורת ה'... ובתורתו", היה לו לומר "ובה יהגה", וכבר בארתי באילת השחר (כלל קל"ח) ששם הנכפל יורה לפעמים ששם השני אינו השם הראשון, ואמרו חז"ל (ע"ז דף י"ט): משעמל בה נקראת תורתו, וכפי דברי במ"ש בתורתו מדבר מתורה המעשיית המיוחדת לאדם להגות בה ולדעת את המעשה ואת דרכי האמונה, ו"תורת ה'" היא התורה הצפונה, סודותיה ותעלומותיה, שלא כל אדם יהגה בהם, שאין מוסרים הסודות רק להראוים לזה, ורק חפצו ותשוקתו אליה. "יהגה", ההגיון הוא הממוצע בין הדבור והמחשבה, וכשבא על המחשבה מציין ההתבוננות להוציא דבר מדבר, ובזה משתתף עם פעל הגה שמורה הוצאה, "הגו סגים מכסף" (משלי כ"ה):