מלבי"ם על שמואל א כא ה


(ה) "ויען הכהן, אין לחם חל אל תחת ידי כי אם לחם קדש יש". לפי הפשט היה בידו תרומת לחמי תודה, ומבואר בזבחים (זבחים קיז, ב) "שתרומת לחמי תודה אינו נוהג רק בזמן במה גדולה", ומכל מקום היה דרכם להרימם ולתת לכהן המקריב, כמו שהיו נוהגים בחזה ושוק שגם כן אין אין נוהגים בבמה (וכמ"ש (שמואל א ט, כד): "על וירם את השוק והעליה", ובכ"מ דינו כקדשים קלים שנאכלים לזרים ולא לטמאים, וז"ש "אם נשמרו הנערים אך מאשה":