מלבי"ם על שמואל א כא ג


(ג) "את הדבר" וכו'. ר"ל שצוה שלא ידע איש לא הדבר עצמו מה הוא, ואף לא המקום שילך שם, וז"ש "ואשר צויתך". ולכן לא יכול לקחת נער עמו שיודע לו המקום, ולא להשאיר הנערים במקום נודע שאז יודע להם המקום על ידי עובר ושב ממקום דוד אל מקום הנערים, לכן "הודעתי" והזמנתי "את הנערים" שיעמדו "במקום פלוני" נעלם מאיש: