מלבי"ם על שופטים ה

<< · מלבי"ם על שופטים · ה · >>

<< · מלבי"ם על שופטים · ה · >>

פסוק ב

בפרוע:    אמרה בעת שישראל פרוע, אם מצד שפרעו מוסר, אם מצד חולשתם (כמו שאמר כי פרוע העם) עד שהוא פרוע פרעות הרבה, אז בהתנדב עם. אם ימצא עם מתנדבים לעשות חיל, אין זה ענין טבעי רק אלהי, ולכן ברכו ה' כי מידו היתה זאת.

פסוק ג

שמעו מלכים:    עם רוזניהם שהם שרי העצה, (ומבואר אצלנו שאל הנושא החשוב יאמר לשון שמיעה ואל הנושא הפחות לשון האזנה, כמו שאמר בפירוש ישעיה א) אתם מלכים, אל תחשבו שהיה זה דבר טבעי, כי אנכי לה' אנכי אשירה. אנכי איחס נצחון זה לה' ולו אשירה.

והנה יש הבדל בין שיר וזמר. שהזמר הוא מדרגה יותר גדולה מן השיר, והסדר תמיד שירו לו זמרו לו, אשירה ואזמרה. שהזמר מוסיף על השיר, והתבאר אצלי שהזמר מיוחד רק מה שמשבח את ה' על ענינים השגחיים או נסים וכדומה.

ויש הבדל בין ה' ובין אלהי ישראל – שציון אלהי ישראל מציין תמיד ההשגחה המיוחדת בישראל שע"י ינוסס עמם נס להתנוסס, ובזה אמרה כי תשיר מצד שהוא ה' בורא העולם ומנהיג ההנהגה הכללית, וגם תזמר מצד שהוא אלהי ישראל ומנהיג אותם בהשגחה נסיית בדרך פלא.

ושני פסוקים האלה הם כעין הקדמה אל דברי השירה, מעתה תתחיל שירתה.

פסוק ד

ה' בצאתך משעיר:    שני פסוקים אלה הם נמשכים ע"מ שיאמר בימי שמגר וכו', המשורר מראה הבדל גדול בין ימי קדם, שישראל עשה חיל, ובין ימי שמגר שירדו פלאים), יאמר בעת נכנסו ישראל לארץ, שסבבו אז ארץ אדום, אז כאשר יצא ה' מלכם בראשם משעיר אל ארץ מואב, (וארצות שסביב שעיר קורא במליצתו שדה אדום, היא השדה שסביב אדום) ואח"כ צעד משדה אדום אל ארץ סיחון ועוג וכנען, אז ארץ רעשה מצייר כאילו אז רעש כל המציאות, הארץ והשמים, כי גם צבא השמים נמוגו מפניהם וגם עבים נטפו מים למעלה.

פסוק ה

והרים נזלו:    למטה, עד שנמס הכל והיה למים. מפני ה' זה סיני, רצה לומר שנמוגו מפני ה' שבא מהר סיני, אשר נתן עוז לעמו, מפני ה' שהוא אלהי ישראל ע"י השגחתו הדבוקה בם, והמופתים שעשה להם.

פסוק ו

בימי שמגר:    אבל ראה איך הי' ההיפך בימי שמגר ואחריו בימי יעל, שאז חדלו ארחות רצה לומר שיירות עוברי אורח, (כמו והנה ארחת ישמעאלים באה, שיירות ההולכות ממקום למקום), וגם הולכי נתיבות שהם יחידים ההולכים בנתיב היחיד, (שזה ההבדל בין דרך ובין נתיב), ילכו ארחות עקלקלות, התייראו ללכת בנתיבות הישרים רק בארחות עקלקלות (גדר הארח הוא היוצא מן הדרך הגדול אל הכפרים מן הצד) וכן ילכו בארחות הנוטים מן הדרך ולא בארחות ישרים רק עקלקלות.

פסוק ז

וגם חדלו פרזון כי ישבו כולם בערי מבצר מפני צר, בישראל חדלו, רצה לומר כי גם אז בהכנסם לארץ חדלו פרזון, וחדלו ארחות, רק אז היה זה בכנעני יושב הארץ שנסגרו במבצרים מפני יראת ישראל, ועתה היה בהפך שחדלו פרזון ולא בכנעני רק בישראל מפני הכנעני שגבר עליהם.

עד שקמתי דבורה:    כל זה נמשך בימי שמגר עד שקמה היא.

שקמתי אם בישראל:    ימליץ כאילו כבר נשבת ישראל מהיות עם ועתה נולדו מחדש והיא האם היולדת את הגוי כולו.

פסוק ח

יבחר:    בעת נכנסו ישראל לארץ אז עבר החלוץ לפניהם שהם בני ראובן ובני גד שהיו ארבעים אלף חלוצי צבא שעברו לפניהם (יהושע ד') ועתה לא בא אחד מן החלוץ למלחמה, כי הלוחמים עתה היו בני זבולון ובני נפתלי, על פי זה דבר המליץ נשגבות, יאמר כי ארבעים אלף חלוצי צבא שבחר ה' בימי קדם שלחמו אז בשדה במערכה לא לחמו עתה בשערים, עתה שיש לישראל שערי מבצר והוצרכו ללחום על שעריהם, הוצרך אלהים לבחר לוחמים חדשים, ושיעור הכתוב אלהים הוצרך לבחר לוחמים חדשים אז בהצטרכו ללחום שערים, כי מן הלוחמים הישנים לא באו למלחמה זו. ומארבעים אלף של החלוץ מגן אם יראה ורומח כאילו לא נבחרו ללחום על ערי ישראל ומבצריהם רק בשדה, (ומלת לחם נדחקו בו המפרשים שהפעל ראוי לבא בציר"י ולפירושי הוא שם, למלחמה של שערים).

פסוק ט

לבי:    על פי זה נשאתי לבי לחוקקי ישראל אשר הם היו המתנדבים בעם שהם עשרת אלפים שהלכו עם ברק שיברכו ה' כי נושע במעט עם ובאפס יד ומלחמה.

פסוק י

רכבי:    ידבר על ג' מדרגות שהיו אז בין העם: א) עשירים הרוכבים על אתונות לבנות למסחר, ב) יושבי על מדין, הם השופטים והעוסקים בתורה, ג) העניים ההולכים על דרך לבקש מחייתם אתם הכתות כולכם שיחו וספרו נפלאות ה'.

פסוק יא

מקול:    מפני שבין משאבי המים בנחל קישון השמיע ה' קול מחצצים שנדמה לסיסרא קול חצץ (כמו ויצא חוצץ כולו) רצה לומר קול מחנות רבות, על כן יתנו צדקות ה' אשר עשה עם ישראל. צדקות פרזונו, ימליץ כי בעת ירדו לשערים עם ה', פי' שישראל ירדו אל שערי מבצריהם להסתתר מאויב, אז בעת ירדו לשערים בעת ההיא ישב ה' בערי הפרזות בלא חומה דלתים ובריח, רצה לומר אז חשף זרוע קדשו.

פסוק יב

עורי עורי:    בזכר גודל הנס הזה.

קום ברק ושבה:    כי לא הוצרך להלחם רק לשלול שלל האויב, רצה לומר דבורה וברק לא עשו מאומה, רק דבורה בשיר וברק לשבי ולשלל.

פסוק יג

אז:    מבארת כי יש הבדל גדול בין התשועה הקודמת שהיתה ע"י אהוד שהיתה בדרך טבעיי, לבין התשועה הזאת שהיתה ע"י ה'. על זה אמר אז בימי אהוד.

ירד שריד לאדירים עם:    (שריד הוא אהוד שנמלט ממואב אחר שהרג את עגלון, ולמ"ד לאדירים הוא למ"ד בשביל רצה לומר בשביל אדירים) אהוד השריד רד את עם מואב בעזר אדירים שהלכו לעזרתו, כמו שאמר ויתקע בשופר בהר אפרים וירדו עמו ב"י מן ההר, וא"כ היו אתו אדירים ועל ידי עזרתם רדה עם, רצה לומר עם חלש ופליטי מואב, לא כן אנכי ה' ירד לי ולא ידי ויד אדירים שהיו עמי רדו באויב רק ה' ירד לי, ולא על עם חלוש רק בגבורים שהם מחנה סיסרא, (ומלת ירד שרשו רדה מבנין הכבד כמו ירדה).

פסוק יד

מני:    מפרש מ"ש אז ירד שריד לאדירים עם, מי היו האדירים? הם מני אפרים שהלכו עם אהוד, שרשם בעמלק והם שרשו את עמלק שהיה עם מואב (כמש"ש ג' יד ויאסוף אליו בני עמון ועמלק) אחריך, אתה אהוד אחריך הלך בנימין בעממיך שהוא היה עמך ושבטך כי אהוד היה משבט בנימין, והם היו אדירים וגבורים, לא כן במלחמה הזאת לא הלכו גבורים, רק מני מכיר ירדו מחוקקים. אלה שירדו עמי מבני מכיר היו מחוקקים חכמים בדת ודין לא אנשי חיל למלחמה. ואלה שהלכו עמי מזבולון היו מושכים בשבט סופר לא אוחזי מגן וחרב.

פסוק טו

וכן ושרי ביששכר שהלכו עם דבורה היו רק חכמים בתורה, וכן יששכר שהלך עם ברק, בעמק שולח ברגליו כי לא היה לו רכב וסוס ולא אנשי חיל למלחמה.

בפלגות:    המשורר ישים לבו ורע בעיניו על שני שבטים ראובן ודן שלא באו למלחמה, כי בימי יהושע היה ראובן הולך בראש המחנות, ודן מאסף לכל המחנות ועתה לא באו, וכשתעיין בגבולי הארץ תמצא שכל השבטים היו קרובים לשדה המערכה, כי הר תבור היה בגבול יששכר. ומדרומו היה חלק יהודה ושמעון ובני יוסף ובנימין, ואחר שסיסרא התפשט על בני יששכר וזבולון ונפתלי שעמם נלחם, היה יכול ליפול על כל שבט מבלי אמצעי, כי חלק גד וחצי מנשה היה מגביל בעבר הירדן נגד יששכר, ובצד דרום היה מגביל עם יוסף בנימין ויהודה, ובמערבית צפונית אשר זבולון ונפתלי שנחלתם פגעו זה בזה כמו שאמר בנחלת אשר (יהושע יט כז) ופגע בזבולון, ובנחלת נפתלי (שם לד) ופגע בזבולון מנגב ובאשר פגע מים וביהודה הירדן מזרח שמש, רק נחלת ראובן ודן היו נפרדים, כי אם היה האויב רוצה ליפול בנחלת ראובן היה צריך לעבור תחלה את הירדן אל גלעד, ולעבור דרך הגלעד גד וחצי מנשה, וכן אם היה רוצה ליפול על דן שהיה נחלתו במקצוע דרומית מערבית היה צריך לעבור דרך אשר, על פי זה אמרה, בפלגות ראובן, מה שנפלג ראובן ולא בא לצבא (הגם שלא היה ירא שיפול עליו האויב), גדולים חקקי לב, זה עושה חקוקות גדולות ורושמים נוראים בלב, רצה לומר שברון לב.

פסוק טז

למה ישבת:    הלא אתה יושב על הגבול כדרך הגבור שהיושב על הגבול עליו מוטל לכלא רגל אויב מבא בארץ, ולהיות מוכן תמיד ליום קרב, ואתה כי התרפית ביום צרה למה ישבת בין המשפתים, הכי לשמוע שרקות עדרים אשר אספת כמו שאמר: ומקנה רב היה לבני ראובן הבעבור זה ישבת על הגבול, אולם תשיב לאמר, לפלגות ראובן גדולים חקרי לב, רצה לומר אך למותר לחקור ע"ז, והחקרי לב גדולים מן הנידון, כי הטעם מבואר שהוא יען שראובן אומר למה לי להתירא, הלא –

פסוק יז

גלעד בעבר הירדן שכן:    הלא גלעד הוא שכן אצלי ושומר את ארצי ומפסיק ביני לבין האויב, לכן לא בא ולא נשתתף בצרת אחיו, וכן ודן למה יגור אניות, למה עסק דן במסחרו ויקבץ אניות ולא בא לעזר, גם ע"ז יש טעם מבואר, כי הוא אמר בלבו אשר ישב לחוף ימים הלא אשר מפסיק בינו לבין האויב ועל מפרציו ישכון, שאשר שומר פרצות ארצו מרגל אויב ולכן לא בא.

פסוק יח

זבלון:    אלה עמדו מנגד, רק זבולון לבדו חרף נפשו למות ונפתלי (חרף נפשו למות) על מרומי שדה המערכה, בזה השלימה דבריה שנצחו במעט עם ואפס יד.

פסוק יט

באו:    בימי יהושע קבץ יבין מלך חצור את כל המלכים מלכי כנען על מי מרום להלחם עם יהושע (כנזכר יהושע יא) ועתה קבץ יבין מלכים שנית, וחנה על מי מגידו, על פי זה מרכיב המשורר את העבר עם ההוה, ויצייר כי מה שקרה עתה כבר היה אז, המלכים באו עם סיסרא ונלחמו, (אז בימי קדם כבר נלחמו מלכי כנען, בעזר מלך חצור), ומפרש עתה באו בתענך על מי מגדו, (תחת מה שבאו אז על מי מרום), בצע כסף לא לקחו, עוזרי יבין לא קבלו משכורת במלחמה זו, כמו שגם אז באו בחנם.

פסוק כ

וכן מן שמים נלחמו הככבים ממסלותם, רצה לומר גם הככבים שיצאו אז לעזרת ישראל במלחמת יהושע שהיה להם מסלה כבושה מאז (כי זה גדר שם מסלה על דרך כבושה שהולכים עליה תמיד) ומן מסלה הזאת שסוללו אז נלחמו עם סיסרא, ימליץ כמו שסיסרא הביא מלכים עוזרים אותו מימי קדם, כן באו לישראל עוזרים מקדם קדמתה.

פסוק כא

וכן נחל קישון אשר גרפם, הוא נחל קדומים נחל קישון, שכבר גרף מחנות אלה בימי קדם, כי המשורר יאחד מי מרום עם נחל קישון במליצתו.

תדרכי נפשי עז:    את נפשי תדרכי את העז רצה לומר מים עזים האלה תדרכי ברגל ותעברי אותו.

פסוק כב

אז שעורו את נפשי תדרכי עז הנחל בעת אשר הלמו עקבי סוס מדהרות דהרות אביריו, יצייר גלי הנחל כאבירים דוהרים לקראת רכב סיסרא וסוסיו ואבירים האלה הלמו עקבי סוסי סיסרא, ובעת ההיא דרכת נחל זה ברגל, רצה לומר בעת שטף הנחל מחנה סיסרא, ושמע שם קול מחצצים, עברוהו ברק ומחנהו ברגל.

פסוק כג-כה

אורו מרוז, תברך מנשים:    מצייר כאילו מלאך ה' יוצא לאור ולקלל את עיר מרוז (היתה עיר מפורסמת שאנשיה גבורים) והמלאך מקלל אותם, ארור יושביה שיהיו ארורים על שישבו בביתם. ומפרש כי לא באו בגבורים (פי' עם גבוריהם) לעזרת ה'. להפך הנשים מברכות את יעל, וטעם הברכה באהל תברך על שישבה באהל, כי שם עשתה חיל, ימליץ את מרוז יאורו על שבתם בית ואת יעל יברכו על שישבה באהל, ומפרש כי מים שאל חלב נתנה.

פסוק כו

ידה:    כבר בארתי (ד' כא) כי לקחה היתד ביד אחת והמקבת ביד השני להלמות, רק שלא יכלה להלום עליו מחולשתה. ועפ"י נס צנח היתד מעצמו ברקתו, וזה שאמר ידה (אשר) ליתד תשלחנה וימינה (שבה אחזה המקבת) להלמות שני ידיה היו עמלים ועיפים, (מצאנו יד בלשון זכר, הנה יד שלוחה אלי ובו מגלת ספר) והלמה סיסרא במה שהלמתו רק מחקה ראשו חקק קטן לבד, ובכ"ז במה שמחצה מחץ קטן כבר חלפה רקתו מעבר אל עבר, (לדעת המפרשים בא עמלים תחת עמל בלשון יחיד על סיסרא שהיה עמל והוא שלא כמשפט הלשון).

פסוק כז

בין תחלה כרע בין רגליה ושכב, רצה לומר שבעל אותה, כמו שאמר חז"ל, ואח"כ בין רגליה כרע נפל ונהרג, ומפרש באשר כרע במקום שכרע לבעילה שם נפל שדוד ושם נהרג.

פסוק כח

בעד החלון:    יש הבדל בין חלון לאשנב, שהאשנב הוא מין חלון עשוי בחכמה, ובא פה על חלון הקסם שבו השקיפה אם סיסרא לקסום קסמים לדעת מה נעשה בו, רצה לומר תחלה נשקפה בעד החלון, ואח"כ ראתה באשנב ואז ותיבב בקול יבבא ויללה, והוא כמו שפי' העקרים, כי ראתה בחלון הקסם סיסרא שוכב ארצה, ואשה עומדת עליו הולמת ראשו ודם יורד מראשו, וכן ראתה הרוגים צואריהם מאדמים, ומפרש תחלה בעד החלון נשקפה מדוע בושש רכבו לבא, ואח"כ ותיבב בעד האשנב מדוע אחרו פעמי מרכבותיו.

כי יש הבדל בין אחר ובין בושש. בושש הוא המתמהמה יותר מן הרגיל, והמאחר מאחר זמן קבוע שהיה מעותד לחזור, וע"כ אח"כ שעבר הזמן שהיה מוכרח לבא אמרה מדוע אחרו את הזמן, וגם הוסיפה פעמי מרכבותיו שאם תפסו את רכבו עכ"פ היה ראוי שיבאו פעמי מרכבותיו, רצה לומר רץ ומגיד מה היה אחריתם, וזה דברה בעת שהסתכלה בחלון הקסם.

פסוק כט

חכמות שרותיה תעננה:    אמנם החכמות רצו לפתור הקסם לטובה, וכן אף היא תשיב אמריה הקודמים לפתור הדבר לטוב.

פסוק ל

הלא:    אמרו שמה שנראה בקסם איש שוכב ארצה צבוע בדם האיש הזה הוא איש מליציי, שהקסם יצייר את השלל כאילו הוא איש והשלל מצויר בדמות גבר מליציי, חזיוני, וזה שאמר הלא ימצאו יחלקו שלל, השלל הוא האיש השוכב ארצה, ומה שראית על ראש הגבר שאשה עומדת עליו, פתרונו כי רחם רחמתים לראש גבר הנשים אשר ישללו הוא ראש הגבר הלז שהוא השלל, כי הוא ראש השלל והמובחר שבו, ומה שראית שראשו צבוע בדם, פתרונו על שלל צבעים המיוחד לסיסרא, שגם זה מובחר וראש השלל והוא מצוייר בראש הגבר החזיוני שהוא השלל יען שהוא שלל צבעים רקמה, ומה שראית צוארים מאדמים, הוא צבע רקמתים שהוא צוארי שלל, הוא צואר הגבר החזיוני שהוא השלל, באופן שהקסם הגשים את השלל המליציי ויעשהו כתבנית איש בחזיון הקסם.

פסוק לא

כן:    משיב אבל כן יאבדו כל אויביך ה' אבל אוהביו יהיו דומים כשמש בצאתו מתחת האופק שהולך ואור עד נכון היום, וכשמש אשר לא יכסוהו עננים ועבים לא יאפילוהו.

ותשקט הארץ:    כי היו צדיקים כל ימי דבורה.