מלבי"ם על שופטים ד

פסוק א

ויוסיפו לעשות הרע: זה היה עוד בחיי אהוד כנ"ל, אהוד מת שכ"ז שחי הגין זכותו, וע"כ לא כתוב פה כמו למעלה וימת עתניאל ויוסיפו לעשות הרע (וכן לקמן ח' ל"ג, י' ו', יא טו) כי פה עשו הרע בחייו.

פסוק ב

וימכרם: תחלה היו ביד ארם וביד מואב, שלא היו מן הז' אומות, ועתה מכרם ביד מלך כנען ונתקיים מ"ש והיו לכם לצדים, והוא מלך תחלה בחצור שכבש יהושע ועתה יושב בחרושת הגוים בעיר מבצר, והוא שמר עליהם איבה מכבר.

פסוק ג

ויצעקו: בראשונים (ג' ט' טו) כתוב ויזעקו ופה כתוב ויצעקו כי צעקה גדולה מזעקה. וזה מפני ג' טעמים: א) כי תשע מאות רכב ברזל לו, ולא הי' להם תקוה לנצחו בטבע ב) והוא לחץ כו' בחזקה ופירשו חז"ל בחרופין וגדופין ג) שארך זמן השעבוד עשרים שנה.

פסוק ד

ודבורה: אמר שהתקבצו עתה ארבעה הכנות לתשועתם: א) מ"ש למעלה שצעקו אל ה', ב) זכות דבורה שזכתה לנבואה (מה שלא זכו מושיעים הקודמים) והכנתה הטבעית שהיתה אשת לפידות, שהיו מעשיה בזריזות והתלהבות כלפידים, ג) השתדלותה לתקן את העם שהיא שופטה אותם, (ומלת שופטה בינוני מהקל, ויש אומרים שהוא פועל עבר שלם מהמרובע).

פסוק ה

והיא: ד) זכות ישראל, שתחת שיתר השופטים הוצרכו לסבב בין העם לשפוט אותם כמו שאמר בשמואל וסבב בית אל וכו', הנה היא יושבת תחת תמר שנקרא ע"ש תמר דבורה, (ותומר זה נמצא בין הרמה ובין בית אל), ויעלו אליה בני ישראל מעצמם למשפט.

וע"ז המליצו חז"ל מה תמרה אין לה כי אם לב אחד, כך היה אז לישראל לב אחד לאביהם שבשמים, וכן אמרו מה תמרה זו צילה מועט כך היו אז הת"ח מועטים, שאם לא כן לא היו הולכים מקצה הארץ אל אשה למשפט.

פסוק ו

ותשלח: אחר ההכנה הזאת מזכות השופט והדור, ותאמר אליו: א) שידע שדבריה דברי נבואה, וזה שאמר הלא צוה ה', ב) צווי ה' היה שימשוך אליו אנשים להר תבור, ושיהיה מספרם עשרת אלפים, ושיהיו משבט זבולון ונפתלי, וחז"ל נתנו טעמים למה נבחרו אז ב' שבעים אלה.

פסוק ז

ואז ומשכתי אליך בהשגחת ה' ימשוך כל מחנהו אל נחל קישון, ושם ונתתיהו בידך בדרך נס.

פסוק ח

(ח) איך אמר אם לא תלכי לא אלך אחר שדברה אליו בשם ה' והממרה פי נביא חייב מיתה, ומז"ש כי לא תהיה תפארתך וכו'?:

ויאמר אליה ברק אם תלכי עמי: לא שהסתפק בנבואתה, ולא שהמרה את פיה שהממרה פי נביא חייב מיתה, רק אחר שהיה הציווי שימשוך אליו עשרת אלפים איש אמר שאם לא תלך עמו לא יאמינו לו העם ולמה ילך בחנם. ב) אחר שהודיעה לו שיפול בנס, חשב כי זכותו אינו מספיק לנס כזה רק אם תלך שאז יהיה הנס בזכותה,

וזה שאמר במדרש ר"י ור"נ, ר"י אומר אם תלכי עמי לקדש אלך עמך לחצור (וזה כטעם הא' שתלך עמו לאסוף את העם מקדש), ור"נ אומר אם תלכי עמי לשירה אלך עמך למלחמה (זה כטעם הב' שרק בזכותה יושר השיר על הנס):

פסוק ט

ותאמר הלך אלך עמך: רצה לומר בין לקדש לאסוף העם, בין אל המלחמה.

אפס כי לא תהיה תפארתך על הדרך: רצה לומר שאם היית הולך בעצמך היה לך זה לכבוד ותפארת אם במה שהיו העם שומעים לקולך, אם במה שהיה סיסרא נופל בידך לא כן עתה, ביד אשה ימכר ה' את סיסרא, רצה לומר כל הענין יתיחס לאשה, אם תחלת מפלתו, שקיבוץ העם יהיה ע"י דבורה, אם סוף מפלתו ע"י יעל, מה שאין כן אם היה שומע לדבריה והולך בעצמו היה נופל בידו.

פסוק י

ויעל ברגליו: בסבתו, (כמו ויברך ה' אותך לרגלי) לא בסבת דבורה. או כפשוטו שלא היה לו סוס ורכב נגד תשע מאות רכב ברזל.

ותעל עמו: כמו שאמר הלך אלך, וז"א תחלה ותקם ותלך לקדש וכאן אמר ותעל להר תבור.

פסוק יא

וחבר הקיני: הוא הוצעה למה שיבא שנתקיים, כי ביד אשה ימכור ה' את סיסרא, והיה מאת ה' שחבר הקיני נפרד אז מיתר אחיו ששכנו במדבר יהודה (כנ"ל א') ונטה אהלו קרוב לקדש להיות מוכן ליום תשועה.

פסוק יג

ויזעק: לקיים מ"ש ומשכתי אליך אל נחל קישון את סיסרא ואת רכבו, נתן ה' בלבו, א) שהזעיק כל רכבו והמונו, הגם שהיה ראוי שיצא לקראת החלשים האלה במעט עם, ב) שנמשכו אל נחל קישון.

פסוק יד

קום כי זה היום: ולא תמתין על יום אחר כי כבר יצא ה' לפניך, וכבר התחיל להכות בו חללים.

פסוק טו

ויהם ה' וכו' לפני ברק: פירש מהרי"א שהממו לפני בוא ברק שהשמיע לאזנו קול רכב וסוס, והפחידו וכבר נס סיסרא:

פסוק טז

וברק רדף: רצה לומר לא לחם רק רדף אחרי הבורחים וכל המחנה נפלו חללים.

פסוק יז

וסיסרא: הנה מהרי"א שאל פה, איך עשתה יעל כדבר הרע הזה להרוג את סיסרא אחר ששלום בינו ובין בית בעלה ובא לביתה וזה נגד חוקי המדינות?! ואני אומר כפי שיטתו, הנה השלום שבין יבין ובית חבר הי' שלום כולל עם בני קיני השוכנים במדבר יהודה שעל זה אמר ובין בית חבר הקיני. ועתה שנפרד חבר מאת אחיו ונטה אהלו בין ב"י, אין עליו חיוב הברית של בני קיני, כי נפרד מהם.

והטעם הב' כמו שאמר מהרי"א: שנס אל אהל יעל, והאשה פטורה מעניני המדיניות, והיא עשתה זאת לא בעלה. אולם לא הוצרכנו לכ"ז אחרי היות בית חבר מבני ישראל, ואיך לא יריבו ריב עמם ואלהיהם.

פסוק כ

ואמר היש פה איש: רצה לומר כי אין מן המוסר ליכנס לבית אשה כשאין איש שם, ובודאי ישאל היש איש מבני הבית ואמרת אין ואז לא יכנס איש זר הנה, ומלת עמוד מקור במקום ציווי.

פסוק כא

ותתקע: רצה לומר היא לקחה את המקבת ביד האחד ואת היתד ביד השני, אבל כי לא היה לה כח להלום במקבת על היתד, היה מעזר ה' שהיתד צנח בארץ מעצמו ע"י כובדו, ובקע ועבר, וע"י שהיה נרדם ע"י החלב ששתה ויעף ויגע שעל ידי זה מת תיכף.

פסוק כב-כג

ויכנע: תיכף ביום ההוא, רק שאח"כ שב להלחם שנית אבל יד ישראל קשתה עליו עד שהכריתו אותו, באופן שנחו כל ימי דבורה כי עמדו בצדקתם כל ימי חייה, וכמו שאמר למעלה (ב' יח) והושיעם מיד אויביהם כל ימי השופט.