פתיחת התפריט הראשי


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות

(א)    על מה מורה וא"ו החיבור של מלת ובשנת? במה העיר ה' את רוחו? ולמה קול ומכתב?

(א) "ובשנת אחת לכורש מלך פרס", עזרא [שכתב ספרו וספר דה"י] סיים בסוף דה"י ויגל את השארית אל בבל ויהיו לו ולבניו לעבדים עד מלוך מלכות פרס למלאת דבר ה' בפי ירמיה, עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה למלאת שבעים שנה, ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר ה' בפי ירמיה העיר ה' את רוח כורש וכו', עד מי בכם בכל עמו ה' אלהיו עמו ויעל, מבואר שספר עזרא נכתב אחר ספר דה"י ולכן התחיל ספרו זה בשני פסוקים האחרונים שסיים ספרו הקודם. לכן אמר ובשנת בוי"ו שזה המשך ספר דה"י [וכ"ד הרי"א]. ור"ל כי נבואת ירמיה היתה מפורשת שתהיה הפקודה בעת חורבן בבל, שזה אחר שבעים שנה למלכות בבל כמבואר שם [כ"ה י"ב, כ"ט י'], אמנם לפי העונש שנענשו להיות בגלות שבעים שנה בעבור ביטול השמטות, היה צריך להתחיל החשבון מגלות צדקיהו שהיה י"ח שנה אחר התחלת מלכות נ"נ, שמאז היתה הארץ שממה ורצתה את שבתותיה, וכמו שגלה המלאך זאת לדניאל במחזה הג' [ט' כ"ד] במ"ש שבועים שבעים נחתך על עמך כמש"פ שם, ולכן הבין דניאל בספרי' שהחשבון צריך להיות למלאת לחרבות ירושלים כמש"ש [ט' ב'] ושניהם נתקיימו, שלמלאת דבר ה' בפי ירמיה העיר ה' את רוח כורש בשנת אחת למלכו ונתן פקודה שישובו לירושלים ויבנו המקדש והי' רק פקודה למלאת מ"ש ירמיה שבמלאת שבעים שנה של בבל והקימותי עליכם דברי הטוב להשיב אתכם אל המקום הזה, ולא יעד שם שיבנה המקדש אז שזה לא היה זמנו עתה, רק י"ח שנה אח"ז למלאת שבעים שנה לחורבת ירושלים שאז יגמר מכפרה בעון השמטות, רק שאם לא היה נותן רשיון לבנות המקדש לא היו שבים מן הגולה, העיר ה' את רוחו שיתן רשיון לבנות המקדש ועי"כ שבו רבים מבבל ונתקיימו דברי ירמיה, ואח"כ נתבטל הבנין עד שנת שתים לדריוש שחזר ונתן רשות, ונתקיים עד רצתה הארץ את שבתותיה שזה נחשב מעת החורבן, וז"ש בסוף דה"י שלמלאת דבר ה' מפי ירמיה [שע"ז היה צריך שישובו תיכף בתחלת מלכות כורש], ולקיים עד רצתה הארץ את שבתותיה שזה לא נתמלא עד י"ח שנה אח"ז לכן בשנת א' לכורש העיר ה' רוחו, ובזה נמשך ס' עזרא שהוא השלמת ס' דה"י שספר שאז עלו הגולים ונתקיימו דברי ירמיה, ואח"כ ספר איך נתבטל הבנין, וחזרו לבנותו י"ח שנה אח"ז בשנת שתים לדריוש, שנתקיים עד רצתה הארץ את שבתותיה: העיר ה' את רוח כורש מבואר ביוסיפון שעת פתר דניאל לבלשאצר מכתב המלך שיענש בלשאצר על שחלל כלי המקדש, ונהרג בו בלילה ודריוש מדאה קבל מלכותו, נודע זה לדריוש וכורש ונדרו לבנות המקדש, וגם י"ל שנודע לו מנבואת ישעיה שנבא עליו הוא יבנה עירי וגלותי ישלח, ודברי ה' אלה העירו עת רוחו, ויעבר קול בכל מלכותו וגם במכתב שהכריזו כן בקול, וגם נתן הפקודה במכתב כי הפקודה בלא מכתב יוכלו לשנותה, אבל כתב אשר נכתב בשם המלך, לא היה אפשר לבטל בדתי מדי ופרס [כמבואר באסתר, בדניאל סי' וא"ו], כי מה שבטל הבנין אח"ז לא היה בזה שינוי מפקודה זאת כמו שית' בסי' ד', וגם שע"י המכתב הזה יכלו להחל לבנות שנית בימי דריוש האחרון כמ"ש לקמן (סי' וא"ו א' ב'):


 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ב)"כל ממלכות", הודיע שמאמין שיש אלהים בשמים מושל על כל, וקראו רק "אלהי השמים" כי חשב שהנהגת הארץ ימסור ביד מי שיתמנה להיות במקומו, ושהוא נבחר מה' להיות מנהיג תחתיו בארץ ומסר ממלכות הארץ בידו, והוא ג"כ "פקד עלי לבנות לו בית בירושלים" כי שם אוה למושב לו בין העם העובדים אותו:


 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות

(ג – ד)    למה אמר הוא האלהים אשר בירושלים? ומה רצה במ"ש וכל הנשאר, ובמ"ש ינשאוהו אנשי מקומו?:

(ג) "מי בכם", אמר כן אל האומות מי אשר נמצא ביניכם מכל עמו, כי אחר שבנין ביתו א"א רק ע"י עמו א"כ צריכים אתם לשלוח אותם לשם, יהי ה' אלהיו עמו, ר"ל תלוה אליו עזר אלוה והתעוררות עליון, אם על העליה לירושלים שעז"א "ויעל לירושלים, אם על הבנין שעז"א ויבן את בית ה' אלהי ישראל", ור"ל כי לעתיד כתיב כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים, ולא יקרא בפרטות שהוא אלהי ישראל כי כל העמים יעבדוהו, אבל עתה לא הגיע הזמן לזה, ועז"א "הוא האלהים אשר בירושלים" לבד, כי הנהגת כל העולם חוץ מירושלים מסר ביד המערכה לדעתו, והנה אמר שמי שיתעורר מעצמו לעלות ולבנות ילך, אבל.


 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ד) "וכל הנשאר", מי שלא יתעורר ללכת וישאר בחו"ל, שזה יהיה אם מפני שנפשו שפלה בלתי מתנשא לדבר הגדול הזה אם מפני שחסר לו ההוצאה, אם מפני שאין לו להביא נדבה לבנין המקדש, ע"ז צוה "שכל הנשאר מכל המקומות", הוא מצוה לאנשי מקומו, א] "שינשאוהו בכסף ובזהב, וברכוש" שהוא שוה כסף, "ובבהמה" לרכוב עליה, ב] "שינשאוהו" שכולל שינשאו את רוחו לזה, ג] "עם הנדבה" והאומות ישלחו על ידו נדבה הקדש לבית אלהים:


 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ה - ו) "ויקומו", ספר שהיו שני ענינים, א] שהעם התנשאו מעצמם לדבר זה ובראשם היו "ראשי האבות ליהודה ובנימין" שהם התעוררו לזה תחילה והי' איתערותא דלתתא ויקומו, ומזה בא איתערותא דלעילא, כי "לכל", ר"ל לכל העולים, העיר "האלהים את רוחו" בין "לעלות" בין "לבנות את בית ה'", ובכ"ז גם "כל סביבותיהם" היינו נעמים שסביבותם "חזקו בידיהם" [חיזוק ידים רפות בא תמיד ביחוס הפעול, אבל פה לא היו צריכים חיזוק מצד רפיון ידים, רק שחזקום במתנות להיות חזקים יותר, וע"ז בא בקישור הב'], "לבד" רצה לומר שכ"ז נתנו לצורך העולים לצידה והוצאת הדרך, חוץ מה ששלחו על ידם נדבות לבהמ"ק:


 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ה - ו) "ויקומו", ספר שהיו שני ענינים, א] שהעם התנשאו מעצמם לדבר זה ובראשם היו "ראשי האבות ליהודה ובנימין" שהם התעוררו לזה תחילה והי' איתערותא דלתתא ויקומו, ומזה בא איתערותא דלעילא, כי "לכל", ר"ל לכל העולים, העיר "האלהים את רוחו" בין "לעלות" בין "לבנות את בית ה'", ובכ"ז גם "כל סביבותיהם" היינו נעמים שסביבותם "חזקו בידיהם" [חיזוק ידים רפות בא תמיד ביחוס הפעול, אבל פה לא היו צריכים חיזוק מצד רפיון ידים, רק שחזקום במתנות להיות חזקים יותר, וע"ז בא בקישור הב'], "לבד" רצה לומר שכ"ז נתנו לצורך העולים לצידה והוצאת הדרך, חוץ מה ששלחו על ידם נדבות לבהמ"ק:


 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות

(ז – ח)    למה כפל הוציא ויוציאם:

(ז – ח) "והמלך כורש הוציא" וכו' "ויוציאם", כי כאשר היו בבית אלילים וא"א לשמש בהם עוד בבהמ"ק, ספר שכורש הוציא אותם תחלה מבית ע"א ויתנם אל הגזבר, וזה היה כעין ביטול, אחרי שיצאו מרשות ע"א לרשות המלך, ומרשות המלך הוציאם על ידי הגזבר שלו ויספרם לששבצר:


 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות

(ז – ח)    למה כפל הוציא ויוציאם:

(ז – ח) "והמלך כורש הוציא" וכו' "ויוציאם", כי כאשר היו בבית אלילים וא"א לשמש בהם עוד בבהמ"ק, ספר שכורש הוציא אותם תחלה מבית ע"א ויתנם אל הגזבר, וזה היה כעין ביטול, אחרי שיצאו מרשות ע"א לרשות המלך, ומרשות המלך הוציאם על ידי הגזבר שלו ויספרם לששבצר:


 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ט - י) "אגרטלי", לדעת חז"ל מין מזרקים. "מחלפים", סכינים, "כפורי" מין מזרקים עי' רש"י. "משנים", שהיו אחרי הקודמים במדרגה, כמו על מיטב הצאן והמשנים (ש"א ט"ו):


 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ט - י) "אגרטלי", לדעת חז"ל מין מזרקים. "מחלפים", סכינים, "כפורי" מין מזרקים עי' רש"י. "משנים", שהיו אחרי הקודמים במדרגה, כמו על מיטב הצאן והמשנים (ש"א ט"ו):


 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יא) "כל כלים", שחוץ כלים שהוציא נ"נ התנדב גם כורש כלים והיה בין כולם חמשת אלפים וד' מאות: