התורה והמצוה ויקרא יט לג-לז

סימן פא

ויקרא יט לג-לד:

וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.

ספרא (מלבי"ם) פרשת קדושים פרק ח:

[א] בא ואמר "גר אני" יכול יקבלו? תלמוד לומר "אתך"-- במוחזק לך. את שבאו עדים מנין? תלמוד לומר "בארצכם". אין לי אלא בארץ, בחוץ לארץ מנין? תלמוד לומר "אתכם"-- בכל מקום שאתם. אם כן למה נאמר "בארצכם"? אלא בארץ צריך להביא ראיה ובחוץ לארץ אין צריך להביא ראיה.

וכי יגור אתכם גר בארצכם: היה לו לומר בקיצור "לא תונו את הגר", וגם כבר בארתי (סדר אחרי סימן עה) שיש הבדל בין "הגר אתך" ובין "הגר בתוככם". ש"הגר בתוככם" הוא שנתגייר מכבר ו"הגר אתך" הוא המתגייר עתה. ואם כן מדבר פה במתגייר עתה וכן תרגם אונקלוס ויונתן בן עוזיאל וארי יתגייר עמכון גיורא, ולמה פתח בלשון יחיד "וכי יגור אתך" ואחר כך תופס לשון רבים "בארצכם"? פירשו חז"ל (ומובא ביבמות דף מז) שמ"ש "וכי יגור אתך" מורה שמתגייר אתך בפניך, שבזה ידעת שהוא גר. ובמה שכתב "בארצכם" מורה שהתגייר בארצכם, הגם שלא בפניך, והוא אם מוחזק אל כלל ישראל לגר על ידי שבאו עדים ואומרים שמענו שנתגייר בבית דין של פלוני. [רש"י פירש בדרך אחרת, עיי"ש]

והנה יש לטעות שרק בארץ ישראל מקבלים גרים (על פי הטעם שכתבו התוס' שם ד"ה אין). בחוץ לארץ מנין? ת"ל "אתכם" [כצ"ל. גם מ"ש בגמרא חדא מ"אתך" וחדא מ"עמך" צריך לומר וחדא מ"אתכם", וכן הגיה הגאון מהרא"ו] ר"ל שהלא אמר שנית "כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם" שהוא מיותר ללמד שתנאי "בארצכם" אינו מעכב, רק שבארץ צריך להביא ראיה כי שם כתיב "אתך" "בארצכם" לשון יחיד ורבים, שצריך שיהיה נודע בגרותו ליחיד הרואה או על ידי עדים. ובחוץ לארץ כתוב "אתכם" בלשון רבים שאינו צריך עדים, וזה דעת ר"י.

סימן פב

ויקרא יט לג:

וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ.

ספרא (מלבי"ם) פרשת קדושים פרק ח:

[ב] "לא תונו אותו"-- שלא תאמר לו "אמש היית עובד עבודת כוכבים והיום נכנסת תחת כנפי השכינה".

לא תונו אותו: פירושו אונאת דברים וכן פירש במכלתא (משפטים) מה שכתוב שם "וגר לא תונה". ובבבא מציעא (דף נט:) המאנה את הגר עובר בג' לאוין וכולי. ומכל אלה המקומות מבואר דאונאה בדברים ולחיצה בממון, עיי"ש, וזה כרמב"ם (פרק יד מהל' מכירה הלכה טו).

ובבא מציעא (שם) אמר כ' אליעזר הגדול שהזהירה התורה בל"ו מקומות בגר, ואמרי לה במ"ו מקומות. נראה לי שהסופר ל"ו מקומות חשב כל מקום שהזהירנו על הגר והם כ"ו מקומות. וכל מצות עשה ומצות לא תעשה שכלל הגר עם בני ישראל, והם עשרה מקומות. סך הכל-- ל"ו. והסופר מ"ו מקומות חשב גם עשרה מקומות שנכלל הגר עם בני ישראל בעונשים כרת או חטאת.

והם: מקומות שנזהרנו על הגר: ( א ) "תורה אחת וכולי לגר" (שמות יב מט) ( ב ) "וגר לא תונה" ( ג ) "ולא תלחצנו" (שם כב ב) ( ד ) "וינפש בן אמתך והגר" (כג יב) ( ה ) "וגר לא תלחץ" (שם שם ט) ( ו ) "לעני ולגר תעזב" (ויקרא יט י) ( ז ) "וכי יגור אתך גר" (יט לג) ( ח ) "כאזרח...הגר..." (שם לד) ( ט ) "לעני ולגר תעזב" (כג כב) ( י ) "משפט...כגר כאזרח" (כד כב) ( י א ) "והחזקת בו גר ותושב" (כה י) ( י ב ) "חוקה אחת...ולגר" (במדבר ט יד) ( י ג ) "חוקה...ולגר" (טו טו) ( י ד ) "תורה אחת...ולגר" (שם טז) ( ט ו ) "ואהבתם את הגר" (דברים י יט) ( ט ז ) "ובא הלוי והגר" (יד כט) ( י ז ) "ושמחת...והגר" (טז יא) ( י ח ) "ושמחת...והגר" (שם יד) ( י ט ) "לא תעשק...או מגרך" (כד יט) ( כ ) "לא תטה משפט גר" (שם יז) ( כ א ) "לגר יהיה" (שם יט) ( כ ב ) "לגר יהיה" (שם כא) ( כ ג ) "ושמחת..והגר" (כו יא) ( כ ד ) "ונתת ללוי ולגר" (שם יב) ( כ ה ) "ארור מטה משפט גר" (כז יט) ( כ ו ) "הקהל...וגרך" (לא יב).

מקומות שהוזהרו במצות עשה ולא תעשה: ( א ) "וכי יגור אתך גר" (שמות יב מח) ( ב ) "לא תעשה כל מלאכה..וגרך" (כ י) ( ג ) "תענו..והגר" (ויקרא טז כט) ( ד ) "והגר אשר יצוד" (יז יג) ( ה ) "הגר אשר יקריב" (כב יח) ( ו ) "וכי יגור אתכם גר ועשה פסח" (במדבר ט יד) ( ז ) "וכי יגור...ועשה אשה" (טו יד) ( ח ) "והיתה לבני ישראל ולגר" (יט י) ( ט ) "לבני ישראל ולגר...ערי מקלט" (לה טו) ( י ) "לא תעשה כל מלאכה..וגרך" (דברים ה יד).

ועשרה מקומות שנכללו בעונשים הם: ( א ) "ונכרתה...בגר" (שמות יט יט) ( ב ) בשחוטי חוץ (ויקרא יז ה) ( ג ) בדם (שם י) ( ד ) בנבלה (שם טו) ( ה ) "ולא תעשו מכל התועבות...והגר" (יח כו) ( ו ) במולך (כ ב) ( ז ) במברך השם (כד טז) ( ח ) "ונסלח..ולגר" (במדבר טו כו) ( ט ) לענין חטאת עכו"ם (שם כט) ( י ) במגדף (שם ל), ולא חשיב "ואוהב גר" שאינו אזהרה לנו.

דיני גר אינו נוהג בזמן הזה.

סימן פג

ויקרא יט לד:

כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.

ספרא (מלבי"ם) פרשת קדושים פרק ח:

[ג] "כאזרח"-- מה אזרח שקבל עליו את כל דברי התורה אף גר שקבל עליו כל דברי התורה. מיכן אמרו גר שקבל עליו את כל דברי התורה חוץ מדבר אחד-- אין מקבלים אותו. ר' יוסי בר' יהודה אומר, אפילו דבר קטן מדקדוקי סופרים.

[ד] "יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך"-- כשם שנאמר לישראל "ואהבת לרעך כמוך" כך נאמר לגרים "ואהבת לו כמוך".

"כי גרים הייתם בארץ מצרים"-- דעו מנפשם של גרים שאף אתם הייתם גרים בארץ מצרים.

כאזרח מכם יהיה לכם הגר: אי אפשר לפרש שקאי על דברי תורה ומצות שישוה בם עם האזרח שזה כבר נאמר כמה פעמים (כמ"ש בסדר ויקרא סימן קצא). וכן אין לפרש שמוסב על "ואהבת לו כמוך" שהרי זה מבואר דלשון "ואהבת לו כמוך" שוה עם לשון "ואהבת לרעך כמוך" וזה שכיון (במשנה ד) כשם שנאמר לישראל..כך נאמר לגרים ואהבת וכולי ר"ל ואם כן מה שכתוב "כאזרח מכם" על כרחנו הוא הציוי שצריך שיהיה כאזרח מכם בעת שגר אתכם היינו בעת שמתגייר (שכבר בארתי פר' אחרי מות סימן עה שכל מקום שנאמר "הגר אתכם" מדבר בעת הגירות) ר"ל שיקבל עליו כל דברי התורה ואז "ואהבת לו כמוך".

ור' יוסי בר' יהודה מוסיף שיקבל אף כל דקדוקי סופרים שאנו מוזהרים עליהם בלאו ד"לא תסור" כמ"ש בשבת (דף כג). וכל זה מובא בבכורות (דף ו:).

ומ"ש "כי גרים.." דעו מנפשם של גרים כיון על הפסוק "ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים", וכיון בזה על הסוד שמביא בסבא דמשפטים (דף צט) כיון דאזהר על גיורא נפק מלה מנרתקה ואמר "ואתם ידעתם את נפש הגר וכולי, וז"ש דעו מנפשם של גרים, והמבין יבין.

סימן פד

ויקרא יט לה:

לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה.

ספרא (מלבי"ם) פרשת קדושים פרק ח:

[ה] "לא תעשו עול במשפט". אם לדין, כבר הדין אמור! אם כן למה נאמר "לא תעשו עול במשפט"? --במדה ובמשורה. מלמד שהמודד נקרא דיין, שאם שיקר במידה קרוי עוול שנאוי ומשוקץ חרם ותועבה. וגורם לחמשה דברים: מטמא את הארץ ומחלל את השם ומסלק השכינה ומפיל ישראל בחרב ומגלה אותם מארצם.

לא תעשו עול במשפט: שם "משפט" בא בעצם וראשונה על עיון הדיינים בין טענות הבעלי דין בדברי ריבות, בין דין לדין, והחלטת הצודק והבלתי צודק בדיני ממונות. אולם בהשאלה יבא על כל חק ותכונה וסדר המיוחד לאיזה דבר כמו "והקמות את המשכן כמשפטו", "ושאל לו במשפט האורים..".

אולם דרך חז"ל להשקיף בכל שם או פעל על עיקר שרשו וראשית הנחתו בלשון ולהשיב את המלות הנעתקים מעיקר הוראותם בדרך שאלה או מליצה אל מחצבת בור נקרתם ואל הוראתם העצמי-- ["וידגו לרוב" מה דגים שבים וכולי (ברכות כ, בבא בתרא קיח), "עלה זית טרף בפיה" אמרה יונה יהיה מזונותי מרורים כזית וכולי (עירובין יח) מלשון טרף ומזון. זחלתי מן "חמת זוחלי עפר" (עירובין סג), "תעכסנה" מלשון נחש (שבת עב, יומא ט), "והעברת שופר תרועה" דרך העברתו בעינן (ראש השנה כז, לד), וכדומה הרבה]. וכן בכל מקום שבא מלת "משפט" על תכונה או סדר והנהגה יחתרו להשיבו אל הוראתו העיקרית -- משפט ממש. כי למה תפס לשון בלתי עצמי? כמו שאמרו בירושלמי שבת (פרק ב"מ הלכה ו) "במשפט האורים" וכי יש משפט לאורים?, ושם (פרק הבונה ה"ג) "והקמות את המשכן כמשפטו" וכי יש משפט לעצים אלא קרש שזכה להנתן בצפון וכולי. וביבמות (דף מו) אר"י גר צריך שלשה. "משפט" כתיב ביה, "משפט אחד יהיה לכם".

וכן מה שכתוב כאן "לא תעשו עול במשפט" פירושו משפט ממש. אמנם הלא על הדין כבר הזהיר (בפסוק טו), רק רצונו לומר במשפט של המדות והמשקולת שגם זה קרוי משפט שעל ידי הכרעת דעתו יקוב הדין חלק של כל אחד.

ומ"ש שם שקר במדה נקרא עול דכתיב "לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה...כי תועבת ה' כל עושה עול" וכתיב "כל תועבת ה' אשר שנא" וכתיב "ולא תביא תועבה...והיית חרם כמוהו...שקץ תשקצנו וכולי", וכבר נשנה למעלה (סימן לו) ושם התבאר.

סימן פה

ויקרא יט לה:

לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה.

ספרא (מלבי"ם) פרשת קדושים פרק ח:

[ו] "במדה"-- זו מדת הארץ. "במשקל"-- זו טריטני. "ובמשורה"-- זו זיר גדול, ויש אומרים זו קוטית קטנה, ויש אומרים זו המחוק.

במדה במשקל ובמשורה: עיקר שם "מדה" הונח על מדידת כמות כל גשם באחד משלשה מרחקיו, שעל זה נמצא רוב תשמישיו בתנ"ך. ומה שבא לפעמים גם על מדת הכלי כמה יכיל בתוכו הוא שם מושאל מן מדידת הארץ והרוחב והגובה שלפיהן ישערו כמה תחזיק הכלי בתוכו. ובא רק על מדה גדולה כמ"ש הרד"ק (דה"א כג) על "ולכל משורה ומדה", "מדה"-- גדולה ו"משורה"-- קטנה. ובכל זאת הלשון העצמי אל שיעור הכלי, "כול"-- "וכָל בשליש עפר הארץ". ועיקר שם "מדה" על מדת הקרקע וכן פירשו חז"ל ובארו בבבא מציעא (דף סא:) ובבבא בתרא (דף פט:) שלא ימדוד לא' בימות החמה (שהחבל יבש) ולא' בימות הגשמים (שהחבל לח).

והמשקל זו טריטני. ופירש ר"ח (סוטה דף מד) קנה המאזנים כי המשקל כולל בין על ידי קנה-- "וכסף בקנה ישקולו" (ישעיהו מו, ו), בין מאזני משקל (יחזקאל ד). ובמאזנים ישקלו על ידי אבנים כמו שכתוב "מאזני מרמה...ואבן שלמה וכולי" (משלי י), "במאזני רשע ובכיס אבני מרמה" (מיכה ו). ועל זה אמר אחר כך "מאזני צדק אבני צדק".

ושם "משורה" אמר בו ג' פירושים: ולפירוש א' וב' הוא מדת הלח רק לפירוש הראשון הוא מדה גדולה ומענין סיר המיוחד לבישול ופירוש "מים במשורה תשתה" (יחזקאל ד, יא) תשתה בסיר הנמאס. ופירוש הב' סבירא ליה שהיא מדה קטנה וכדעת הרד"ק הנ"ל. ועל זה אמר ליחזקאל "במשורה תשתה" ומפרש ששית ההין [רק למ"ש בגמ' שם שהוא אחד מל"ו בלוג יפלא דאם כן יחזקאל ששתה ששית ההין שהוא שני לוגין ליום היה צריך לשתות ע"ב פעמים ביום, ולמה?]

ופירוש הג' שהוא המחק מענין "ואם יתגדל המשור" (ישעיה י)-- הכלי הנוסר ומחלק העצים וכן המחק חולק חלק הנמדד.

סימן פו

ויקרא יט לו:

מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

ספרא (מלבי"ם) פרשת קדושים פרק ח:

[ז] "מאזני צדק"-- צדק את המאזנים יפה. "אבני צדק"-- צדק את המשקלות יפה. "איפת צדק"-- צדק את האיפות יפה. "והין צדק"-- צדק את ההין יפה. ר' יוסי בר' יהודה אומר, והלא ההין בכלל איפה הוא ונאמר "איפת צדק"?! אם כן למה נאמר "והין צדק יהיה לך"? לאו צדק והין צדק.

מאזני צדק אבני צדק: הוא פירוש של "במשקל". ויש הבדל בין "אבן שלמה" ובין "אבן צדק". שהשלם הוא כפי המשפט, לא חסר ולא עודף. והצדק הוא לפנים משורת הדין. ועל זה אמר צדק את המאזנים יפה ורומז לכל האזהרות שהזהירו חכמים שיעדף לצד הלוקח וימעט לצד עצמו שכולם הם לפנים משורת הדין ונלמד ממ"ש מלת "צדק" בכל אחד ואחד.

ומ"ש "איפה והין". איפה היא מדת היבש והין הוא מדת הלח. ור' יוסי ברבי יהודה אמר ש"הין צדק" מיותר שנדע מדת הלח ממדת היבש. ודרש על צד הרמז מענין "ותהינו לעלות ההרה" (דברים א מא) שפירושו על רצון. וגדרו לפי דעתי על אמירת ההסכמה בפה. וזה הבדלו מן "אבה" שהוא בלב כמו ש"מאן" נבדל מן "לא אבה", ש"מאן" בפה ולא בלב, כמו שבארנו בפירוש ישעיהו (ס"א). ורמז שהין שלו ר"ל הסכמתו שאמר בפיו, יהיה צדק ולא יחזור אף שלא אבה בלב, ומובא בב"מ (דף נט).

סימן פז

ויקרא יט לו-לז:

מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי יְהוָה.

ספרא (מלבי"ם) פרשת קדושים פרק ח:

[ח] "יהיה לך"-- מנה לך אגרדמין על כך. מיכן אמרו: הסיטון מקנח את מדותיו אחת לשלשים יום. בעל הבית אחת לי"ב חדש. רבן שמעון בן גמליאל אומר, חילוף הדברים! החנוני מקנח מדותיו פעמיים בשבת וממחה משקלותיו פעל אחת בשבת ויקנח מאזנים על כל משקל ומשקל.

[ט] אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים? בלח, אבל ביבש אינו צריך.

וחייב להכריע לו טפח.

היה שוקל לו עין בעין-- נותן לו גרומים, אחד מעשרה נותן לו בלח ואחד מעשרים ביבש.

[י] "אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים"-- על תנאי כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים, על תנאי שתקבלו עליכם מצות מדות. שכל המודה במצות מדות מודה ביציאת מצרים, וכל הכופר במצות מדות כופר ביציאת מצרים.

[יא] "ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם"-- ליתן שמירה ועשייה לחקים ושמירה ועשייה למשפטים.

"אני ה' "-- אני נאמן לשלם שכר.

יהיה לכם: ובפר' תצא אמר "אבן שלמה וצדק יהיה לך" בלשון יחיד. מזה הוציא בספרא פה ובספרי (שם פסקא רצד ובבא בתרא דף פט) שמעמידים ממונים על כך. וזה שתפס בספרא "יהיה לך" שהוא מה שכתוב בפר' תצא בלשון יחיד שהיא הכלל שיבואו בלשון יחיד.

ומ"ש מיכן אמרו היא במשנה דבבא בתרא (דף פח). הסיטון הוא חנוני גדול ודעת רבן שמעון בן גמליאל דהסיטון אינו צריך לקנח משום שמוכר תדיר אין נקרש. ובחנוני מודה רבן שמעון בן גמליאל כמ"ש הרשב"ם דכיון שאינו חייב להטיף ג' טיפין נקרש בתוכו יותר.

ומ"ש שנותן גירומים הוא ההכרעה, ולמד לה בספרי שם ובגמ' מקראי.

ומ"ש (במשנה י) על תנאי כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים כן אמר גם בספרא אמור (סוף פ"ט) בקדושת השם, ובהר (פרשה ה מ"ו) גבי ריבית, ושמיני (פי"ב מ"ד) גבי שרצים. ובבבא מציעא (דף סא:) אמר רבא מפני שבריבית ובמשקולת הדברים נעלמים ואין בני אדם מכירים כגון שתולה מעותיו בנכרי, וטומן משקלותיו במלח. הזכיר יציאת מצרים ששם נודע השגחו הפרטיית ושיודע תעלומות כמ"ש אני שהבחנתי בין טפה של בכור, והבלתי מאמין בזה כופר ביציאת מצרים. וכן מטעם זה כתוב כן בציצית ובשרצים, עיי"ש.

ומ"ש במשנה יא "ושמרתם וכולי" ליתן שמירה ועשיה וכולי כן כתב גם בפר' אחרי (סימן קלד) ושם בארתי.