התורה והמצוה ויקרא ד כב

סימן רנז

ויקרא ד כב:

אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם.

ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרשה ה:

[א] "אשר נשיא יחטא" - אמר ר' יוחנן בן זכאי, אשרי הדור שהנשיא שלו מביא חטאת על שגגתו. אם על שגגתו מביא חטאת, צריך לומר מהו על זדונו. אם נשיא שלו מביא חטאת, צריך לומר מהו הדיוט.

אשר נשיא יחטא: מלת אשר בא פה תחת מלת אם שלא כמנהג; וכמוהו "את הברכה אשר תשמעו" (דברים יא, כז). ויסוד מוסד אצלינו שלא תכנס שום מלה בגבול חברתה. ויש הבדל ביניהם. שמלת "אשר" הבא במקום "אם" מורה שרוצה שצד זה יתקיים. ועל זה אמר "הברכה אשר תשמעו..והקללה אם לא תשמעו". וכן כתב בערוך לר' שלמה פרחון: "את הברכה אשר תשמעו" חובה עליכם לשמוע. וזהו שאמר בספרא שלכן אמר "אשר נשיא יחטא" שמוסב על "והביא קרבנו" שרוצה בנשיא החוטא ומביא קרבן שממנו ילמד ההדיוט והחוטא במזיד מקל וחומר.

וכבר כתב הראב"ע במאזנים (דף מא) שכל מה שיוכל המפרש לחבר ענין המלות לדבר אחד הוא הטוב. וכן עשה רב האי גאון שאמר כי נקרא "פרד" בעבור שלא יוליד והוא נפרד. והביא שם כמה דוגמאות משֵם "בוקר" שמשתתף עם "לא יבקר", ושֵם "ערב" עם "ויתערבו בגוים" על עירוב הצורות, וכדומה. וחז"ל הלכו בדרך זה במקומות הרבה (כמו שדברנו על זה בכמה מקומות) וידעו שמלת "אשר" יש לו איזה שיתוף עם פעל אושר-"אשרי האיש", ועם "ישר" - שכולם יוצאים ממרכז אחד. ואמרו (שבת (דף פז.), ב"ב דף יד, ובכמה מקומות) "אשר שברת" ישר כחך ששברת. ובבראשית רבה (פ"צ) "ויפתח יוסף את כל אשר בהם"-- המאושרים שבהם. ויש בדרושים אלה כוונה, בארתי במקום אחר.

וכן תפס ר' יוחנן בן זכאי הלשון "אשרי הדור". ובהוריות (דף י.) אמר על זה שדרש כן משום דשני קרא בדבורא - ר"ל שבא מלת "אשר" במקום מלת "אם".

סימן רנח

ויקרא ד כב:

אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם.

ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרשה ה:

"נשיא" - יכול נשיא שבט כנחשון? תלמוד לומר "ועשה אחת מכל מִצְו‍ֹת השם אלקיו" ולהלן הוא אומר (דברים יז, יט) "למען ילמד ליראה את השם אלקיו". מה אמור להלן-- נשיא שאין על גביו אלא ה' אלקיו, אף נשיא האמור כאן-- שאין על גביו אלא ה' אלקיו.

מכל מצות ה' אלקיו: אחרי העיון ראיתי שלא נמצא שם "אלקים" לכינוי אל היחיד רק -- או שידבר כן אל הכלל או אל יחיד שהיה מיוחד בקורבה לאלקים מזולתו כמו הנזיר והכהן גדול והנביא; כמו "כי נזר אלקיו על ראשו", "שמן משחת אלקיו עליו", וכדומה. וזולת זה לא נמצא שידברו כן לשר, וכל שכן להדיוט; רק אל המלך לבדו שהיו רגילים ליחס אליו האלהות בכינוי: "ויתחזק דוד בה' אלקיו" (ש"א, ל), "ויקרא אסא אל ה' אלקיו" (דה"ב, טו), ודומיהם הרבה. אבל אל שר ומושל לא דברו כן (רק אם בא על הכוונה להוציא אלהים אחרים במקום שהמדבר מאמין באלהים אחרים). ועיין מה שכתבנו אמור (סימן לב).

מזה תראה איך השכילו חז"ל בספרא (מובא בהוריות דף י) ממה שכתוב "מצות ה' אלקיו" שמדבר במלך לבדו, לא בנשיא שבט; שלא בא עליו לשון זה בשום מקום. ולכן תפסו פסוק "למען ילמד ליראה את ה' אלקיו" שמזה נוציא שידבר בשם אלהות בכינוי אל המלך אף בשאינו מאנשי הרוח ככהן גדול ונזיר ונביא דהא אמר שילמד ליראה ה' - שעדיין אין היראה קנין אצלו. וכן פה מדבר בשעבר על המצוה ובזה לא יתכן ליחס אליו שם "אלקים" מצד הנבואה והקדושה, רק מצד שהוא מלך.

סימן רנט

ויקרא ד כב:

אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם.

ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרשה ה:

[ב] "נשיא יחטא" מה תלמוד לומר? שיכול יביא על הקודמות?...

והלא דין הוא! ומה אם משיח --שמביא חטאתו משעבר-- אין מביא על הקודמות, נשיא --שאין מביא חטאתו משעבר-- אינו דין שלא יביא על הקודמות?!
לא! אם אמרת במשיח -- שאין מביא על שגגת מעשה; תאמר בנשיא שמביא על שגגת מעשה! הואיל ומביא על שגגת מעשה-- יביא על הקודמות!
תלמוד לומר "יחטא"-- לכשיחטא והוא נשיא, לא כשיחטא ועודהו הדיוט.

[ג] ר' שמעון אומר, אם נודע לו עד שלא נתמנה ואחר כך נתמנה-- חייב; אם משנתמנה-- פטור.

"נשיא" - יכול גזירה? תלמוד לומר "יחטא"-- כשיחטא.

אשר נשיא יחטא: כבר בארתי למעלה (סימן רג) שכפי חוקי הלשון וכלליו היה לו לומר "אשר נשיא חטא" בלשון עבר. והוכיח מזה בספרא (מובא בהוריות דף י) שאין מביא על חטא שחטא קודם שנעשה נשיא, רק על שיחטא בעתיד.

[ואומר דאי אפשר לדעת זה מקל וחומר ממשיח שמביא על חטאתו גם אחר שעבר מכהונתו ובכל זה אין מביא על הקודמות -- דיש להשיב שאני נשיא שמביא על שגגת מעשה. וכבר פרשתי הדברים שם (בסימן הנ"ל). וכן מה שאמר ר' שמעון מפורש שם.]

ומה שאמר "נשיא" יכול גזרה? פרשתי למעלה (סימן יב). וגם יש לפרש שמפני שכתוב מלת "אשר" שמורה על רצון המדבר שיהיה כך (כנ"ל סימן קנז) הוה אמינא שהוא גזירה שיחטא. לכן אמר שהרצון הוא רק שאם חטא יביא קרבן, וזהו שאמר "כשיחטא".

סימן רס

ויקרא ד כב:

אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם.

ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרשה ה:

[ד] "ועשה אחת"-- לחייב על כל אחת ואחת. כיצד?

חלב וחלב: משם אחד בשני העלמות או משני שמות בהעלם אחד-- חייב שני חטאות.
חלב ודם: בין בהעלם אחד בין בשתי העלמות-- חייב שני חטאות.
[ה] סקילה וסקילה: משם אחד בשני העלמות או משני שמות בהעלם אחד-- חייב שני חטאות.
סקילה ושריפה: בין בהעלם אחד בין בשני העלמות-- חייב שתי חטאות.

ועשה אחת מכל מצות: מלת "אחת" הוא למותר. שכשאמר "ועשה מכל מצות" יהיה פירושו אחד מכל מצות כמו "מכל כלי עץ או בגד" (ויקרא יא), "כל אשר יעשה מכל התועבות" (שם יח); ונדרש תמיד כמו שהבאנו באילת השחר (סימן סה). והנה מה שכתב בחטאת משיח (ויקרא ד, ב) "מאחת מהנה" ובחטאת העדה (ויקרא ד, יג) "אחת מכל מצות" צריך לדרוש שהתבאר (בסימן קצז) שצריך שיכתב שם קטן משם גדול. אמנם מה ששנה זה בחטאת נשיא ושלש בחטאת יחיד הוא למותר.

ואמרו חז"ל משום דממה שכתב בחטאת העדה "ועשו אחת" שידעינן מלשון "אחת" שחייב על כל מצוה בפני עצמה, לא נדע רק במצות חלוקות כגון חלב ודם. לכן כתוב עוד שתי פעמים "אחת ממצות" שנדע שג' דברים מחלקים לחטאת: ( א ) חילוק המצות - חלב ודם, סקילה ושריפה; ( ב ) אם היה בשתי העלמות (אם משם אחד כגון חלב הכליות שאכלו בתמחוי אחת); ( ג ) משני שמות (מפרש בכריתות (דף יד.) שאכלן בשתי תמחוין אליבא דר"י בכריתות (דף יד) דתמחוין מחלקין).

ומה שכתב במשנה ה' "סקילה וסקילה משני שמות" רצונו לומר אף שהוא גוף אחד כגון הבא על האם שחייב משום אם ואשת אב כדתנן בסנהדרין (דף נג.).

ומ"ש סקילה ושריפה משכחת בשם אחד ובגוף אחד כגון בת כהן מאורסה שזנתה שני פעמים בהעלם אחד; דעל ביאה ראשונה בסקילה ועל השניה בשריפה למאן דאמר נשואה יצאה לשריפה ולא ארוסה כמ"ש בסנהדרין (דף נא:).

סימן רסא

ויקרא ד כב:

אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם.

ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרשה ה:

[ו] "מִצְו‍ֹת השם"-- לא מצות המלך ולא מצות בית דין.

("מצות" האמורות במשיח "מצות" האמורות בעדה -- הן "מצות" האמורות כאן.)

"מכל מִצְו‍ֹת השם"-- ולא כל מצות ה'; פרט לשמיעת קול ולביטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו.

"אשר לא תעשינה בשגגה"-- מלמד שמביא על שגגת מעשה.

מכל מצות ה' וכולי:
מה שכתב בספרא לא מצות המלך התבאר למעלה (סימן קצג).

ומה שכתב מצות האמורות במשיח וכולי התבאר למעלה (סימן קצו) בסופו, שמה שחזר ד' פעמים "מצות השם" בא למנין ללמוד ממנו שבע זוגות של מיני מצות, עיי"ש באורך.

ומה שכתב מכל מצות וכולי פרט לשמיעת קול וכולי התבאר למעלה (סימן קצד).

ומה שכתב "בשגגה"-- מלמד שמביא על שגגת מעשה התבאר למעלה (סימן קצב) שמה שכתב בנשיא "בשגגה" ולא סמך עצמו על מה שכתב בדיבור הכולל "נפש כי תחטא בשגגה" בא לפרט ההבדל בין הנשיא שצריך דוקא שגגת מעשה ובין משיח וצבור שתלוי בשגיאת הוראה; שזה ההבדל המדויק בין שגה ושגג, עיי"ש.

סימן רסב

ויקרא ד כב-כג:

אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם. אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ שְׂעִיר עִזִּים זָכָר תָּמִים.

ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרשה ה:

"וְאָשֵׁם..."-- מלמד שמביא אשם תלוי.

[ז] והלא דין הוא! ומה אם היחיד --שאין מביא על הודעו זכר-- מביא אשם תלוי, נשיא --שמביא על הודעו זכר-- אינו דין שיביא אשם תלוי?!
משיח יוכיח! שמביא על הודעו זכר ואין מביא אשם תלוי. [ח] ואף אתה אל תתמה על הנשיא שאף על פי שמביא על הודעו זכר, לא יביא אשם תלוי!
תלמוד לומר "וְאָשֵׁם..."-- מלמד שמביא אשם תלוי.

[ט] דין אחר:

יחיד מוצא מכלל צבור ונשיא מוצא מכלל צבור. מה יחיד מביא אשם תלוי, אף נשיא מביא אשם תלוי.
[י] או כלך לדרך זו: משיח מוצא מכלל יחיד ונשיא מוצא מכלל יחיד. מה משיח אין מביא אשם תלוי, אף נשיא לא יביא אשם תלוי.
[יא] נראה למי דומה. דנין מי שמביא על שגגת מעשה ממי שמביא על שגגת מעשה ואל יוכיח משיח שאינו מביא על שגגת מעשה.
או כלך לדרך זו: דנים מי שמביא על הודעו זכר ממי שמביא על הודעו זכר ואל יוכיח יחיד שאין הודעו זכר.
תלמוד לומר "וְאָשֵׁם..."-- מלמד שמביא אשם תלוי.

ואשם או הודע: בספרא דריש מן "ואשם" שמביא אשם תלוי. ויפלא, הלא בצבור כתוב גם כן "ואשמו" ודורש שם דרוש אחר שנפרעים מן הצבור (כנ"ל סימן רמו). והרמב"ם (פי"ב מהל' שגגות ה"ב) כתב: בית דין שנסתפק להם אם שגגו בהוראה אם לא שגגו אינם חייבים באשם תלוי שנאמר "ונודעה החטאת אשר חטאו עליה" עד שיתודע ואחר כך יתחייבו בקרבן. והלחם משנה הניח דבריו בצריך עיון מנין הוציא דרוש הזה אשר המציא מלבו. והנה תגדל הפליאה הלא גם פה כתוב "ואשם או הודע אליו חטאתו" ובכל זאת דרשו "ואשם"-- שמביא אשם תלוי; וכן נוכל לפרש מ"ש בצבור (ויקרא ד', י"ג-י"ד) "ואשמו ונודעה החטאת". ועוד, דגם בקרבן עולה ויורד כתוב "ואשם" (ויקרא ה', ב'-ד') ואינו מביא אשם תלוי.

ולפי דעתי הוציא זאת ממלת "או הודע", שכבר כתבו המדקדקים שמלת "או" בא פה במקום "אם" ומצאו לו ריעים: "או לאיל תעשה" (במדבר טו), "או בן יגח או בת יגח" (שמות כב). ואנחנו כבר בנינו טירת כסף שכל מלה יש לו גדר מיוחד וכמו שהתעצם הרד"ק בשרשיו (שורש או) לדחות דברי ר' יונה שכתב שיש מלת "או" במקום "אם" ובמקום וי"ו ונדחק להשוותם, עיי"ש.

וחז"ל תקנו זאת בדרושיהם שמלת "או" נשאר כפי פשוטו ודרשו

(חולין (דף כב.), מנחות (דף צא.)) "או לאיל"-- לרבות הפלגס - רוצה לומר שהוא או איל, ר"ל ממוצע בין הכבש והאיל - או כבש או איל.
ודרשו (במכלתא משפטים) "או בן יגח או בת יגח"-- לרבות טומטום ואנדרוגנוס - רוצה לומר שהוא או בן או בת, ר"ל ספק בן ספק בת.

וכן דרשו פה, כאילו אמר "או (אם) הודע" - רוצה לומר אשר נשיא יחטא..בשגגה (ולא הודע אליו חטאתו)-- ואשם (מחויב באשם תלוי), או (אם) הודע אליו חטאתו-- (אז יביא חטאת). ובזה יצדק מלת החילוק "או" שמחלק בין תחלת חטאו טרם שידע, שאז "ואשם" באשם תלוי, ובין אחר כך אם הודע - שאז יביא חטאת. וכן דריש (ויקרא חובה פרשה ז סוף פר') על מה שכתוב בחטאת יחיד "ואשם" שמביא אשם תלוי, כי גם שם כתוב "ואשם או הודע אליו חטאתו"; מה שאין כן גבי צבור דכתיב "ואשמו ונודעה החטאת" ולא כתיב "או נודעה" - שפיר הוציא הרמב"ם שאין חייבים באשם תלוי, ויצא לו זה מן הדרוש דפה שרק אם כתוב "ואשם או הודע" מרמז במלת "או" שגם קודם לכן היה חייב בקרבן.

ובזה תבין מ"ש בכריתות (דף כו:) אשם תלוי נימא דכי מתידע ליה בתר דמביא אשם תלוי לא יביא חטאת. אמר רבא "או הודע אליו"-- מכל מקום - רצונו לומר ממה שכתוב "ואשם או הודע" מבואר שתחלה 'ואשם' - מביא אשם תלוי, וגם אחר שהביא אשם תלוי כשהודע-- מביא חטאת.

[ופלפל על זה דלמה לי קרא, הא יש קל וחומר (כמ"ש במשנה ז' וח') דמה היחיד שכשידע אינו צריך להביא חטאת זכר, בכל זה בלא הודע מביא אשם תלוי איל זכר; כל שכן נשיא שגם בשידע מביא שעיר זכר, כל שכן שיביא זכר בלא ידע. ומשיב שיש לומר משיח יוכיח שאף שמביא פר זכר בידע, אין מביא אשם תלוי, וכמו שלמד בהוריות (דף ז).

עוד אומר (במשנה ט' י') דיש דין אחר דיחיד ונשיא שניהם שוים במה שמשונים מן הצבור --שאין מביאים פר בצבור-- וכן ראוי שיהיו שוים בשינוי הזה שיביאו אשם תלוי. ומשיב שיש לומר בהפך שמשיח ונשיא שניהם שוים במה שמשונים מן היחיד שאינם בכלל "ואם נפש אחת תחטא" להביא כשבה או שעירה, והוא הדין שראוי(?) שישתוו בזה שלא יביא הנשיא אשם תלוי כמו המשיח.

ואומר (במשנה יא') שבצד אחד יש לדמות נשיא ליחיד שדומה לו שמביאין על שגגת מעשה, לא כמשיח שמביא על שגגת הוראה; ובצד אחד דומה למשיח ששניהם מביאים חטאת זכר. ולא נדע אל מי לדמותו, לכן צריך קרא.]