התורה והמצוה ויקרא ד כד
ספרא | מלבי"ם על פרשת ויקרא | מחבר:מלבי"ם
משנה תורה לרמב"ם | תלמוד בבלי
מפרשים על הספרא: קרבן אהרן | הראב"ד | הר"ש | רבינו הלל | חפץ חיים | עשירית האיפה | מלבי"ם | עזרת כהנים | דרך הקודש
סימן ער (המשך)
עריכה
ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרק ח:
[א] או אינו מביא אלא כיוצא בזה! מה זה מיוחד (1)חטאת זכר (2)קבוע (3)מכפר (4)ובא מן הצאן (5)ובא על חטא ידוע -- אף אני איני מרבה אלא את כיוצא בו! ואת מה אני מרבה? את שעירי עכו"ם שהם חטאת זכרים, קבועים, ומכפרים, ובאים מן הצאן, ובאים על חטא ידוע.
- וכשהוא אומר 'ושחט...' (ויקרא ד, כט) --
- לרבות פרים הנשרפים שהן חטאת זכרים קבועים, מכפרים, ובאים על חטא ידוע, אבל אינם באים מן הצאן
- או שעירי רגלים שהן חטאת זכרים קבועים מכפרים, ובאין מן הצאן, אבל אינם באים על חטא ידוע
- או חטאת עכו"ם שהיא חטאת קבוע מכפרת, ובאה מן הצאן, ובאה על חטא ידוע, אבל אינה באה זכר...
- שקול הוא ויבואו כולם!
- [ב] וכשהוא אומר 'ושחט...' (שם ד, לג) --
- לרבות פר יום הכפורים שהוא חטאת זכר קבוע מכפר אבל אינו בא מן הצאן ואינו בא על חטא ידוע
- או חטאת מטמא מקדש שהיא חטאת מכפרת ובאה מן הצאן ובאה על חטא ידוע אבל אינה באה זכר ואינה באה קבוע
- או חטאת נזיר שהיא חטאת קבוע ומכפרת ובאה מן הצאן אבל אינה באה זכר ואינה באה על חטא ידוע...
- שקול הוא ויבואו שניהם! [1]
- [ג] כשהוא אומר 'ושחט...' (שם יד, יג)-- לרבות חטאת מצורע שאינה חטאת קבוע ולא מכפרת.
[ד] אחר שריבינו דברים שהם כיוצא בו ודברים שאינן כיוצא בו, ולמה יצאת מעתה? --לקבוע שאם לא נשחט בצפון - פסול.
[ה] יכול זה בלבד אם לא נשחט בצפון יהיה פסול אבל כל שאר חטאת מצוה לשחטם בצפון ואם לא נשחט בצפון יהיו כשרות?... תלמוד לומר (שם ד, כט) "ושחט את החטאת במקום העולה" -- בנין אב לכל חטאות שאם לא נשחטו בצפון יהיו פסולות.
מלבי"ם
(ראה פתיח הסימן בדף הקודם) -- פרק ח
[ביאור משנה א'] באר דבריו שאם לא יכתב 'ושחט...במקום העולה' רק בחטאת נשיא, נטעה שדינו כדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל שבא ללמד על הכלל כולו; רק הדומה לחטאת נשיא בכל פרטיו צריך שחיטה בצפון, ונאמר שצריך שידמה לו בחמשה דברים שיש בו:
- ( א ) שיהיה חטאת זכר כמוהו
- ( ב ) קבוע
- ( ג ) מכפר
- ( ד ) בא מן הצאן
- ( ה ) בא על חטא ידוע
ולא תוכל לרבות רק שעיר שמביא הצבור על חטא עכו"ם שהוא דומה בכל החמשה מעלות הנזכרות.
ולכן הוכרח לומר שנית 'ושחט במקום העולה' גבי שעירה; שבחטאת שעירה חסר מעלה אחת שהיא נקבה ואין לה רק ד' מעלות מהחמש מעלות הנזכרות, וידעינן שאף שדומה רק בארבע מעלות צריך גם כן שחיטה בצפון. ובזה נרבה:
- פרים הנשרפים שדומים בד' מעלות וחסר להם מעלה אחת שאינם מן הצאן;
- או שעירי רגלים שדומים בד' מעלות וחסר להם מעלה אחת שאינם באים על חטא ידוע;
- או חטאת עכו"ם של יחיד שמביא שעירה שדומים גם כן בד' מעלות וחסר להם מעלה אחת שאינם זכר.
כי כל שיש לו ד' מעלות מן החמש שקולים הם (שאין לחלק שמעלה זה החסרה עדיף יותר, ונוכל להרבותם).
[ביאור משנה ב'] ועל זה הוצרך לומר עוד 'ושחט במקום העולה' בחטאת כשבה, שבזה נוסף להרבות שאף שחסר לו שני מעלות ואין דומה רק בג' מעלות מן החמש-- צריך שחיטה בצפון. ובזה נרבה:
- ( א ) פר יום הכפורים
- ( ב ) חטאת מטמא מקדש
- ( ג ) חטאת נזיר
שכל אלה יש להם ג' מעלות מן החמש.
[ביאור משנה ג'] ועדיין לא נדע חטאת מצורע שאין לו אלא מעלה אחת מן החמש שהיא מן הצאן; ואינו זכר ולא קבוע ואינו מכפר (כמ"ש בכריתות (דף כו.). ובגירסת הספרים "אלא" צריך לומר "ולא") ואינו בא על חטא ידוע. לכן אמר במצורע "ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה" ללמד שגם חטא מצורע שחיטתו בצפון כנ"ל בשם הספרא.
[ביאור משנה ד'] ואחר שרבנו שגם דברים שאינם כיוצא בו בשעיר נשיא צריך שחיטת צפון, מבואר שאין דינו כדבר שהיה בכלל ויצא שבא ללמד על הכלל כולו, ולא בא ללמד אלא על עצמו. וקשה. למה צריך ללמד על עצמו? הלא ידעינן זאת ממה שכתוב בפר' צו "במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת"? ומוכרח שבא ללמד על עצמו שאם לא נשחט בצפון פסול גם בדיעבד.
[ביאור משנה ה'] אולם לפי זה יש לפרש שרק בחטאת[2] פסול בדיעבד, שבהני שנה עליהם הכתוב לעכב ונשנה בעבור עצמם לבד שמעכב גם בדיעבד. אבל ביתר חטאת שלא נשנה בם שחיטה בצפון ולא ידעינן אותם רק ממה שכתוב בפר' צו "במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת" -- הוא רק לכתחלה. לכן אמר בחטאת שעירה "ושחט את החטאת[3] במקום העולה" שמרבה שמצד שהוא חטאת צריך שישחטנה בצפון, והוא הדין לכל חטאת ללמד שמעכב בכל חטאת אף בדיעבד.
והש"ס בזבחים (דף מח.) ובמנחות (דף נה:) מביא ראשית הברייתא זאת. ונוכל לפרש דבריהם על פי דרכי. ורק שבמה שאמר במשנה ה' "יכול זה בלבד אם נשחט בצפון יהיה פסול" פירושו לפי הש"ס שעיר נשיא לבד משום דיש לטעות דמה שכתוב "ושחט אותו" מלת "אותו" ממעט זולתו. והכל הולך לדרך אחד.
ובגירסת הספרים יש שבושים בדפוס. עיין עליהם.
סימן רעא
עריכה
ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרק ח:
[ו] "חטאת"-- שיהיו כל מעשיה לשם חטאת. "הִוא"-- פרט לששחטו שלא לשמו.
חטאת הוא: כבר בארתי למעלה (סימן סט) שכל מקום דכתיב "עולה הוא" "חטאת היא" "מנחה הוא" - יש בו דרוש כי הוא למותר. וגם מה שכתב דבור המציאות "הוא" שיחסר הרבה פעמים -- יש בו דרוש, וכמו שבארנו באילת השחר (כלל קלה). ודריש מה שכתוב "חטאת" שיהיה לשם חטאת. ומלת "הוא", שמורה עכובא, שיפסל בדיעבד אם שחטו שלא לשם חטאת.
ויתר העבודות למד לקמן (פרק יא מ"ג). ועיין בזבחים (דף ז ודף ח) ובתוס' (דף ה:) ד"ה מיעט. ואין כאן מקום להאריך.