פתיחת התפריט הראשי

סימן יג*עריכה

ויקרא כה ח:
וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה.


ספרא (מלבי"ם) פרשת בהר פרשה ב:

[א] "וספרת לך"-- בבית דין.

"שבע שבתות..."-- יכול שבע שבתות ימים? תלמוד לומר "שבע שבתות שנים".   אי שבע שבתות שנים, יכול יספור שבע שמיטות, זו אחרי זו, ויעשה יובל? תלמוד לומר "שבע שנים שבע פעמים"-- הא עד שנאמרו שני כתובים הללו, ואם לאו לא שמענו.


וספרת לך: היא הספירה בבית דין לכן אמר בלשון יחיד. וכן על מה שכתוב בפר' ראה "שבעה שבועות תספר לך" פירשו בספרי בבית דין. ועל מה שכתוב בפר' אמור "וספרתם לכם" פירשוהו בספרא כל אחד ואחד.

ומ"ש "שבע שבתות שנים" פירושו שבע שנים של שמיטה, כי "שבע שבתות" סתם פירושו ימי שבת בראשית והם שבעה שבועות. והיה מקום לטעות שיספור ז' שנים זו אחרי זו בקדושת שמיטה ויעשה יובל. לכן פירש "שבע שנים שבע פעמים" ר"ל שבע פעמים שבע שנים. ובכל זאת צריך לומר גם כן "שבע שבתות שנים" לבל יתחיל לספור שבעה שבעה מאמצע ימי השמיטה כגון משנה ג' של שמיטה עד שנה ג, וכן תמיד. וז"ש הא עד שיאמרו שני כתובים וכולי.

סימן יד*עריכה

ויקרא כה ח:
וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה.


ספרא (מלבי"ם) פרשת בהר פרשה ב:

[ב] ומנין שיספור לשני שבוע? תלמוד לומר "והיו לך ימי שבע שבתות השנים".  מנין שיספור לשני יובל? תלמוד לומר "והיו לך...תשע וארבעים שנה".

מנין עַשֵה שביעית אף על פי שאין יובל? תלמוד לומר "והיו לך...שבע שבתות שנים". ומנין עַשֵה יובל אף על פי שאין שביעית? תלמוד לומר "תשע וארבעים שנה", דברי ר' יהודה.   וחכמים אומרים, שביעית נוהגת אף על פי שאין יובל, והיובל אינו נוהג אלא אם כן יש עמו שביעית.


והיו לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה: זה מיותר, הלא החשבון ידוע. ופירשוהו שבא ללמד איכות הספירה שיספרו בכל שנה מימי השמיטה למנין השמיטה וגם שיספרו למנין היובל כמו היום שנה שלישית לשמיטה הרביעית הוא שנת כ"ד ליובל. ולכן אמר שיספור ז' שבתות שנים שהיא המספר לשמיטה ומפרש שגם יהיו "ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה" שהיא המספר ליובל.

אולם על זה היה לו לומר בלשון שאמר גבי ספירת העומר שאמר "וספרתם שבע שבתות..תספרו חמשים יום" והוציא רבא מזה דבעי למימני יומי ובעי למימני שבועי. וכן היה לו לומר "וספרת..שבע פעמים תשע וארבעים שנה" ולמה האריך בלשונו? לכן דרשו מזה שחלקם הכתוב לשני מספרים ללמד שיספור אחד בלא השני, שמיטה בלא יובל ויובל בלא שמיטה [כגון שחטאו ולא עשו שמיטה, כן פירשו התוס' בערכין (דף לב)] ולכן חלקם -- "וספרת שבע שבתות שנים", היא ספירת השמיטות. "והיו לך תשע וארבעים שנה", היא ספירת היובל. זה דעת ר' יהודה.   ודעת חכמים שהגם שזה מבואר שספירת השמיטות אין תלוים ביובל אבל היובל תלוי בשמיטות דהא אמר "והיו לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה" היינו דוקא אם מנה שמיטות.

סימן טו*עריכה

ויקרא כה ט:
וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם.


ספרא (מלבי"ם) פרשת בהר פרשה ב:

[ג] ומנין שהיא בשופר? תלמוד לומר "והעברת שופר".  אין לי אלא ביובל. בראש השנה מנין? תלמוד לומר "והעברת שופר תרועה...בעשור לחדש ביום הכפורים", שאין תלמוד לומר "בחדש השביעי"!? ומה תלמוד לומר "בחדש השביעי"? הרי תרועת שביעי כזו: מה זו בשופר אף תרועת ראש השנה כזו.

[ד] ומנין שהיא פשוטה לפניה? תלמוד לומר "והעברת שופר תרועה".   ומנין שפשוטה לאחריה? תלמוד לומר "תעבירו שופר".  אין לי אלא ביובל. בראש השנה מנין? תלמוד לומר "והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחדש ביום הכפורים", שאין תלמוד לומר "בחדש השביעי"!? ומה תלמוד לומר "בחדש השביעי"? שתהא תרועת שביעי כזו: מה זו -- פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה, אף תרועת ראש השנה-- פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה.


פסקא זו כבר הובאה ביותר ביאור בפ' אמור (סימן קעח) ושם פירשנוה היטב, קחיה משם ואין לכפול הדברים.

סימן טז*עריכה

ויקרא כה ט:
וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם.


ספרא (מלבי"ם) פרשת בהר פרשה ב:

[ה] "ביום"-- ולא בלילה.

"ביום הכפורים"-- אפילו בשבת.   "תעבירו שופר בכל ארצכם"-- מלמד שכל יחיד ויחיד חייב.

יכול אף תרועת ראש השנה תהיה דוחה שבת בכל ארצכם? תלמוד לומר "והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחדש ביום הכפורים" שאין תלמוד לומר "בעשור לחדש"!? ממשמע שנאמר "ביום הכפורים" איני יודע שהוא בעשור לחדש?! אלא בעשור לחדש דוחה את השבת בכל ארצכם ואין תקיעת ראש השנה דוחה שבת בכל ארצכם אלא בבית דין בלבד.


בעשור לחדש ביום הכפורים: "ביום הכפורים" מיותר אחר שאמר "בעשור לחדש" ודרש "ביום" בא למעט הלילה כמ"ש בפר' צו (סימן מ). אולם לזה היה די לומר "ביום עשור לחדש", לכן פירשו שהוסיף "ביום הכפורים" ללמד אפילו חל בשבת אחר שתלה הדבר ביום הכפורים דוקא. ומה שכפל ואמר "בעשור לחדש" בא למעט תרועת ראש השנה שאין דוחה שבת אלא בבית דין. וכפי מ"ש בגמ' (ראש השנה דף ?) כל זה אסמכתא דמה שאין תוקעים בראש השנה שחל בשבת היא תקנת חכמים, עיי"ש.