מלבי"ם על נחום א ה
<< | מלבי"ם על נחום • פרק א' • פסוק ה' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
הָרִים֙ רָעֲשׁ֣וּ מִמֶּ֔נּוּ וְהַגְּבָע֖וֹת הִתְמֹגָ֑גוּ וַתִּשָּׂ֤א הָאָ֙רֶץ֙ מִפָּנָ֔יו וְתֵבֵ֖ל וְכׇל־י֥וֹשְׁבֵי בָֽהּ׃
"הרים" (המדרגה השניה), עת הגיע בדרכו על ראשי ההרים הרמים שאז הוא קרוב אל הארץ, ובזה יצייר המשחית השלישי שיצא לפעלו והוא יסוד העפר, שבעמדו על ראשי ההרים אז "ירשו" ממנו, וגם "הגבעות" שהם למטה מן ההרים "התמוגגו" ר"ל שאז ירעש יסוד העפר ויתהוה רעש הארץ ויתחיל בהרים שבהם מצוי הרעש לרוב ואח"כ יתפשט אל הגבעות, ומוסיף כי "תשא הארץ מפניו" כאילו כלל הארץ תתנשא ממקומה לקום מפניו כמי שמתנשא לקום לפני מלך גדול, ועמה תתנשא "תבל ויושבי בה", ימליץ שאז תרעש הארץ בכללה ועמודיה יתפלצון, והוא ציור חורבן כללי ע"י רעש יסוד העפר:
ביאור המילות
"הרים גבעות". גבעות קטנים מהרים ואין הר בלא גבעה כמ"ש בכ"מ:
"ותשא". מענין הרמה, תתנשא ממקומה:
"ארץ, תבל". תבל פורט מקום המיושב כמ"ש בכמה מקומות:
<< · מלבי"ם על נחום · א ה · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.