מקראות גדולות נחום


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הרים רעשו ממנו והגבעות התמגגו ותשא הארץ מפניו ותבל וכל ישבי בה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הָרִים רָעֲשׁוּ מִמֶּנּוּ וְהַגְּבָעוֹת הִתְמֹגָגוּ וַתִּשָּׂא הָאָרֶץ מִפָּנָיו וְתֵבֵל וְכָל יֹשְׁבֵי בָהּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הָרִים֙ רָעֲשׁ֣וּ מִמֶּ֔נּוּ וְהַגְּבָע֖וֹת הִתְמֹגָ֑גוּ וַתִּשָּׂ֤א הָאָ֙רֶץ֙ מִפָּנָ֔יו וְתֵבֵ֖ל וְכׇל־י֥וֹשְׁבֵי בָֽהּ׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

טוּרַיָא זָעוּ מִן קֳדָמוֹהִי וְרָמָתָא אִתְפְּרָקָא וַחֲרוֹכַת אַרְעָא מִן קֳדָמוֹהִי וְתֵבֵל וְכָל דְיָתְבִין בָּהּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הרים רעשו ממנו" - המלכים והשרים מהכשדים יפחדו מגזירתו

"ותשא הארץ" - משאת עשן

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הרים" (המדרגה השניה), עת הגיע בדרכו על ראשי ההרים הרמים שאז הוא קרוב אל הארץ, ובזה יצייר המשחית השלישי שיצא לפעלו והוא יסוד העפר, שבעמדו על ראשי ההרים אז "ירשו" ממנו, וגם "הגבעות" שהם למטה מן ההרים "התמוגגו" ר"ל שאז ירעש יסוד העפר ויתהוה רעש הארץ ויתחיל בהרים שבהם מצוי הרעש לרוב ואח"כ יתפשט אל הגבעות, ומוסיף כי "תשא הארץ מפניו" כאילו כלל הארץ תתנשא ממקומה לקום מפניו כמי שמתנשא לקום לפני מלך גדול, ועמה תתנשא "תבל ויושבי בה", ימליץ שאז תרעש הארץ בכללה ועמודיה יתפלצון, והוא ציור חורבן כללי ע"י רעש יסוד העפר:


ביאור המילות

"הרים גבעות". גבעות קטנים מהרים ואין הר בלא גבעה כמ"ש בכ"מ:

"ותשא". מענין הרמה, תתנשא ממקומה:

"ארץ, תבל". תבל פורט מקום המיושב כמ"ש בכמה מקומות:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ותבל" - הוא החלק מן הארץ המיושבת מבני אדם

"ותשא הארץ מפניו" - הארץ תשרף מפני אש חמתו והוא משל על גודל הרעדה והכליון

"הרים רעשו" - מפחדו ירעשו ההרים וימסו הגבעות גם הוא משל על שרי נינוה וכפל הדבר במ"ש

מצודת ציון

"התמוגגו" - מלשון המגה והמסה

"ותשא" - ענין שרפה כמו שאו משאת (ירמיהו ו)

<< · מ"ג נחום · א · ה · >>