מלבי"ם על משלי כא כד
<< | מלבי"ם על משלי • פרק כ"א • פסוק כ"ד | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
זֵ֣ד יָ֭הִיר לֵ֣ץ שְׁמ֑וֹ
ע֝וֹשֶׂ֗ה בְּעֶבְרַ֥ת זָדֽוֹן׃
"זד יהיר לץ שמו, הזד" הוא החולק על חקי החכמה בזדון, ומתוכח נגד חקי החכמה והאמונה, מכחיש בהשגחה ובשכר ועונש ועושה עבירות ביד רמה, וכ"ז שאינו יהיר אינו לץ עדיין, כי מתוכח בטענות וראיות לא בליצנות, ואם ינצחוהו ישתוק, אבל אם הוא "יהיר" אז לא יחוש לטעמים וראיות כלל, רק "מתלוצץ" על החכמים והמאמינים, ואז "עושה בעברת זדון", העברה גדרו כשעובר הגבול, שיעשה מעשים רעים שא"צ להם כלל והם נגד טבע הנפשי רק מעברת זדונו, שהזדון שלו עובר גבול האנושי לעשות מעשים נגד טבע האנושית בכלל:
ביאור המילות
"זד". ע"ל (י"א ב').
" בעברת", גדר העברה שעובר הגבול, כמ"ש בכ"מ:
<< · מלבי"ם על משלי · כא כד · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.