מלבי"ם על משלי יט כה
<< | מלבי"ם על משלי • פרק י"ט • פסוק כ"ה | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
לֵ֣ץ תַּ֭כֶּה וּפֶ֣תִי יַעְרִ֑ם
וְהוֹכִ֥יחַ לְ֝נָב֗וֹן יָבִ֥ין דָּֽעַת׃
(כה-כו-כז) "לץ תכה וכו', משדד אב וכו' חדל בני וכו'", הנה הפתי לא ישוב להתבונן ע"י תוכחת השכל, רק ע"י מוסר והכאה, אם רואה "שמכים את הלץ, יקנה ערמה" להבין עי"כ בל ילך בדרך הלץ, אבל "הנבון" א"צ להראות לו מוסר הלץ, כי ע"י "תוכחת" השכל "יבין דעת", כי יראו לו לאמר הלא "בן מביש ומחפיר" את אביו ואמו במעשיו, "משדד את האב ומבריח את האם", ודי בזה תוכחה לנבון בל יעשה זאת ליולדיו, ואתה "בני" הנבון "חדל לשמוע מוסר", בל תצטרך לשמוע מוסר הלץ ע"י "שתשגה מאמרי דעת", כי כשתשים על לבך אמרי הדעת, המתברר ע"י החוש איך הבן מביש משדד יולדיו כבר תשים זאת על לבך, ותשוב ממעשיהם:
ביאור המילות
(כה-כו-כז) "והוכיח, מוסר". מוסר ע"י יסורים. ותוכחה בראיות השכל (כנ"ל ג' י"א).
" ופתי יערים" (ע"ל א' ד'):
<< · מלבי"ם על משלי · יט כה · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.