מלבי"ם על משלי יט כב
<< | מלבי"ם על משלי • פרק י"ט • פסוק כ"ב | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
תַּאֲוַ֣ת אָדָ֣ם חַסְדּ֑וֹ
וְטֽוֹב־רָ֗֝שׁ מֵאִ֥ישׁ כָּזָֽב׃
"תאות אדם חסדו", החסד שאדם עושה היא תתו אותו ותתאר את תארו, שצורתו הפנימית ניכר ע"י החסד שיתגלה ממנו, שע"פ יוכר מדותיו ותכונתו, אבל "איש כזב", שמבטיח חסד ואינו עושה, "הרש טוב ממנו", שהרש יוכל להיות שתכונת נפשו נוטה לחסד, אבל האיש כזב ניכר שלא לבד שאין אתו לעשות חסד עוד הוא מכזב באמונתו:
ביאור המילות
"תאות". כמו תתאו לבא חמת, עד תאות גבעות עולם:
<< · מלבי"ם על משלי · יט כב · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.