פתיחת התפריט הראשי




ביאור המילות

"אסף אאסף יעקב, קבץ אקבץ ישראל". כבר התבאר (ישעיה י"א) בפסוק ואסף נדחי ישראל והנפיצות יהודה יקבץ, שיהודה נפוצו ונפזרו וצריכים קיבוץ, וישראל שהם עשרת השבטים אינם נפזרים רק נדחים חוץ למקומם ואין צריכים קיבוץ רק אסיפה מן החוץ אל הפנים, ונוסח זה שהיה מקובל להם מפי הנביא שקדם למיכה שם בפי המטיף שגם הוא יטיף כן, (כי במקום שיבואו יחד שם יעקב וישראל יכוין ביעקב על עשרת השבטים ובשם ישראל על שבט יהודה כנ"ל א' ה') רק שיוסיף שיהיה כצאן בצרה לא כצאן ירושלים:

"הדברו". מקום שמנהיגים אותו לשם, כמו ורעו כבשים כדברם, והוא בתוך המכלא שלו, ובא ה' הידיעה עם הכינוי כמו בתוך האהלי (יהושע ז' כ"א) והחציו (שם ח' כ"ג):

"תהימנה". ענין המיה מרוב אדם, ובא לשון נקבה כפי משל הצאן:

 


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.