פתיחת התפריט הראשי

מלבי"ם על ישעיהו ט ו


"למרבה" - שלא יהיה קץ וגבול לרוב המשרה ולרוב השלום, היפך מהנהוג, שעם רוב המשרה אי אפשר שתהיה רוב שלום, כי יתגוררו עליה קנאת מקנאים.

ודלתות הכתוב מגבילים:

  • למרבה המשרה - על כסא דוד,
  • ולמרבה השלום - על ממלכתו.

רוצה לומר:

  • על כיסא דוד יהיה רוב משרה, שימשול ממשל רב,
  • ועל ממלכתו ומדינתו יהיה רוב שלום, שחרב לא תעבור בארצו.

"להכין אותה" - גם פה הדלתות מגבילים:

  • להכין אותה - במשפט - מעתה,
  • ולסעדה - בצדקה - עד עולם.

כי:

  • עיקר מה שמייסדים הכיסא ומכינים אותה בתחילתה הוא בעבור המשפט, שיעשה המלך משפט בין אדם לחברו, שאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו, וזו ההכנה מעתה.
  • ובמה יסעדו את הכיסא שיתקיים? - זה יהיה בצדקה, שהיא צדקת המעשים בין אדם למקום, כמו שכתוב (דברים יז יח): "וכתב לו את משנה התורה... והיתה עמו... למען יאריך ימים על ממלכתו". וסעד הזה היא עד עולם.

ואף שאין ישראל ראויים לניסים אלה, הנה "קנאת ה' צבאות תעשה זאת", בעבור שמו הגדול.


ביאור המילות

"למרבה" - שם, ויען שהוא סמוך, נקוד צירי, במשקל (ישעיהו לב): "ומשקה צמא יחסיר", לרוב המשרה, ומורה רוב הכמות והאיכות, ונמשך לשתיים, לרוב המשרה ולרוב השלום.

"אין קץ" - כמו (קהלת ד): "אין קץ לכל העם", אין גבול לריבוי הזאת.

"ממלכתו" - יש הבדל בין ממלכה ובין מלוכה: נושא השם ההגיוני של מלוכה הוא המלך, ונושא השם ההגיוני של ממלכה הוא העם והמדינה, ובררתי זה במקום אחר.

"להכין, ולסעדה" - הכנה יורה עניין הזמנה בדבר שיוזמנו האמצעיים ואין חסר רק התכלית, וזה ההבדל בינו ובין נרדפיו. וסעד הוא שעושים חיזוק לדבר העשוי מכבר, שלא יתמוטט בעתיד.

"במשפט ובצדקה" - מבואר אצלי בכל התנ"ך, שמשפט - בין אדם לחברו, וצדקה - בין אדם למקום.

"ועד עולם" - מצאנוהו על זמן רב, אף שאינו נצחי, כמו (שמות כא ו): "ועבדו לעולם".